דוח חדש של ארגון UN Watch חושף תמונה עגומה של מוסר כפול בקרב מומחי זכויות האדם של האו"ם: בזמן שהמשטר בטהרן מבצע פשעים נגד האנושות, המומחים בוחרים בשתיקה - בעודם מפנים את חציהם בעקביות כלפי מדינת ישראל.
בזמן שהרפובליקה האיסלאמית של איראן ממשיכה בדיכוי אלים של אזרחיה, דוח מקיף של UN Watch חושף כי "המומחים המיוחדים" של מועצת זכויות האדם של האו"ם - אותם מומחים האמורים לשמש כ"מצפן המוסרי" של העולם - מפגינים שתיקה רועמת לנוכח ההפרות באיראן. הדוח מנתח את פעילותם של 54 מומחים עצמאיים ומעלה ממצאים מדאיגים על הטיות פוליטיות ומוסר כפול.
לפי הדוח, למרות שהמשטר האיראני הגביר את קצב ההוצאות להורג, את רדיפת המיעוטים (בדגש על הבהאים) ואת הדיכוי האלים של נשים, רוב המומחים הרלוונטיים לא פרסמו אף הודעת גינוי אחת. דוגמה בולטת היא המומחה לנושא חופש הדת: בזמן שבאיראן נהרסו בתי מגורים של בהאים ונעצרו עשרות מאמינים רק בשל אמונתם, בחר המומחה שלא להוציא הודעה רשמית המוקיעה את המשטר.
כך גם לגבי המומחה לנושא הזכות לחיים. הדוח מציין כי למרות הזינוק במספר ההוצאות להורג באיראן - שרבות מהן מבוצעות לאחר משפטי ראווה וללא הליך תקין - המענה מצד המנגנון הבינלאומי היה דל ורפה.
הנקודה המקוממת ביותר בדוח היא ההשוואה בין היחס לאיראן לבין היחס לישראל. הנתונים מראים כי מומחים שמעולם לא פרסמו גינוי נגד טהרן, למרות ראיות חותכות לדיכוי ולרצח מפגינים, היו פעילים מאוד בניסוח הודעות חריפות נגד ירושלים.
הדוח מציין מומחים ספציפיים שניצלו את המנדט שלהם כדי לתקוף את ישראל על בסיס קבוע, תוך שימוש בשפה קיצונית, בעודם מתעלמים לחלוטין מהפרות זכויות אדם במדינות דיקטטוריות. לדוגמה, בעוד שישראל מוקעת על פעולות הגנה עצמית או בנייה ביהודה ושומרון, מומחים אלו נמנעו מלבקר את איראן על אספקת נשק לטרור, דיכוי מחאות המים והלחם או הרעלת סטודנטיות בבתי ספר.
על פי הדוח, המוסר הכפול בא לידי ביטוי באופן מובהק בפעילותם של מומחים ספציפיים: פרנצ'סקה אלבנזה, השליחה המיוחדת לשטחים הפלסטיניים, מרבה לתקוף את ישראל בחריפות והאשימה אותה בקידום "אפרטהייד" ואף ב"רצח עם", תוך שהיא קוראת להטלת אמברגו נשק על המדינה; עם זאת, הדוח מדגיש כי היא מתעלמת באופן עקבי מתפקידה של איראן בחימוש ובמימון ארגוני טרור הפועלים נגד אזרחים.
דוגמה נוספת היא באלאקרישנן רג'אגופאל, המומחה המיוחד לזכות לדיור, שמיהר לגנות את ירושלים על הריסות מבנים, אך שמר על שתיקה מוחלטת כשכוחות הביטחון בטהרן הרסו בברוטליות את בתיהם של בני הקהילה הבהאית. מומחים נוספים, כמו אלו האמונים על חופש הביטוי והזכות לחיים, פרסמו עשרות הודעות גינוי נגד דמוקרטיות מערביות וישראל, אך נמנעו מלהוציא ולו הצהרה אחת נגד ההוצאות להורג ההמוניות ודיכוי העיתונאים באיראן במהלך תקופת הבדיקה של הדוח.
הלל נוייר, מנכ"ל UN Watch , תקף את האו"ם: "הנתונים מוכיחים כי רבים ממומחי האו"ם אינם פועלים מתוך דאגה לזכויות אדם, אלא מתוך אג'נדה פוליטית. כשהם שותקים מול טהרן וזועקים מול ירושלים, הם מאבדים כל לגיטימציה. השתיקה שלהם היא בגדר אור ירוק לאייתוללות להמשיך לתלות מתנגדי משטר על מנופים".
הדוח מסתיים בקריאה למדינות הדמוקרטיות החברות באו"ם להפסיק לממן את המנגנונים המוטים הללו, ולדרוש רפורמה במינוי המומחים. "לא ייתכן שמומחה שאמור להגן על חופש הביטוי יתעלם ממעצרם של מאות עיתונאים באיראן, אך ימצא זמן לגנות את ישראל מדי שני וחמישי", נכתב בסיכום הדוח.
הממצאים מעוררים תסיסה במסדרונות האו"ם בז'נבה, כשפעילי זכויות אדם איראנים בגלות מצטרפים לביקורת וטוענים כי התעלמות המומחים גורמת להם להרגיש שדמם הותר על ידי הקהילה הבינלאומית.
