הצעת החוק שפרסם אתמול יו"ר ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט מוצגת כפתרון לסוגיית הגיוס, אך למעשה יוצרת מנגנון שמוביל, הלכה למעשה, לחיסול הריבונות היהודית במדינת ישראל. לא מדובר בחוק גיוס, לא בהסדרה ולא בפתרון – אלא בתרמית מבנית שמייצרת מסלול אחד בלבד: הישארות בישיבה. החוק אינו מאפשר גיוס לצה״ל, אינו מאפשר יציאה לעבודה, ומייצר מנגנון שמנטרל את סמכות המדינה כלפי קבוצת אזרחים שלמה.
ליבת המהלך פשוטה: מסלול עוקף גיוס שנועד לבלום את גיוסם של 45 אלף חרדים צעירים שמועד התחיילותם בתוך 24 חודשים מ־1 בינואר 2026. מדובר בניסיון לעצור, ממש ברגע האחרון, גיוס שכבר החל – צעירים שקיבלו צווי גיוס ואמורים ללבוש מדים בתוך שבועות, לראשונה זה 50 שנה.
הטקטיקה מתוחכמת: מתווה עם יעד גיוס זעום, סנקציות אנמיות, ואפס התחייבות לגיוס לוחמים. רק פקידים מבוגרים, יקרים ומיותרים. סביב זה בונים “משא ומתן”: ח”כים שצועקים שהחוק גרוע, חרדים שצועקים געוואלד, ואז – רגע לפני ההצבעה – “שיפורים”. במקום שלושת אלפים פקידים יגיעו ששת אלפים, החרדים ימשיכו לצעוק געוואלד כדי לבלבל את הציבור, והסעיף האמיתי – זה שכופה ישיבה ואוסר עבודה וגיוס – יישאר מוחבא מאחורי הרעש.
זהו לב החוק: מנגנון “דחית השרות”. כל עוד הוא קיים, כל דיון אחר – במספר מתגייסים, בסנקציות, בהגדרות – הוא הסחת דעת
זהו לב החוק: מנגנון “דחית השרות”. כל עוד הוא קיים, כל דיון אחר – במספר מתגייסים, בסנקציות, בהגדרות – הוא הסחת דעת. זו כמו חתימה על חוזה עם מאות סעיפים, כאשר בסעיף האחרון כתוב שהקונה יקבל את הנכס בחינם. אף אדם שפוי לא יקרא את שאר החוזה. לכן, כל שיח על יעדי גיוס או סנקציות לפני ביטול סעיף דחיית השירות מתנהל בין רמאים לבין פתאים. כל עוד הסעיף הזה קיים – כל השאר הוא רעש.
מדינות עניות יכולות להתקיים בדרום אמריקה ובדרום־מזרח אסיה, אבל בשכונה שלנו חולשה נגמרת בחיסול. הריבונות שחיכינו לה אלפיים שנה עלולה להיעלם לבלי שוב.
תא"ל (מיל') ראם עמינח כיהן בעבר כראש המערך הכלכלי של צה"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, וכיום דירקטור במכון למחקרי ביטחון (INSS)
