טבח 7 באוקטובר היה האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל מאז השואה. זהו שבר לאומי עמוק ואסון טראגי שהחריב את עולמן של מאות משפחות, שרבות מהן - ספק אם יצליחו אי פעם להשתקם מן המכה הקשה. עם ישראל כולו נפגע באותו יום, ונושא מאז את כאב האובדן, הזעזוע והטראומה.
(צילום: מעיין טואף/ לע״מ)
מבחינה פוליטית, מדובר במאורע שהכניס שינויים משמעותיים בזירה. בימים הראשונים שאחרי האסון המערכת הפוליטית היתה מוכת הלם, מערכת המתנהלת כמשותקת מול אסון בקנה מידה שלא הכירה.
שרים וחברי כנסת הודו בשיחות סגורות כי הם עורכים בדק בית פנימי, חלקם אמרו בשיחות סגורות שיתפטרו מיד אחרי שהחלק העצמי של המלחמה יסתיים וכל אותו הזמן- היתה המערכת כולה מגויסת למען האזרחים, משפחות החטופים והשיקום. גנץ ואיזנקוט נכנסו לממשלה מתוך אחריות לאומית, חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה פתחו חמ"ל משותף ועזרו לבעיות אקוטיות של הציבור והאופוזיציה בכללותה הודיעה שהיא מגלה אחריות לאומית ובמקום לתקוף את הממשלה בחולשתה, התנהלה בממלכתיות.
אלא שככל שהזמן חלף ההלם ותחושת חוסר האונים חלפו ופינו את מקומם. הממשלה עברה למצב של הישרדות. היא הידקה את המסגרת הקיימת, תחזקה את הדבק הטבעי הקיים בין הצדדים שעד אותו רגע התנגשו לא מעט והבינו שכדי לשרוד את האירוע העצום מבחינה פוליטית, נדרשת אחדות שורות יוצאת דופן.
לימים גם התברר שזה אולי היה אחד האירועים שהשפיעו ושינו את הכנסת מאוד בימים של פוסט המהפכה המשפטית שנעצרה והשאירה חברה מפולגת ומסוכסכת.
הדיון על השבת החטופים היה לאחד האירועים הקשים והמורכבים ביותר שידעה הכנסת בכל שנותיה. זה לא רק המשפחות שביקשו לנהל את מאבקן מבית המחוקקים - בית העם - אלא גם השבר העמוק שזה יצר בחברה הישראלית וחלחל גם לפוליטיקה שההשלכות שלו בעצם מורגשות עד היום. רבים מחברי הכנסת שעד אותו רגע שמרו על יחסי שותפות וחברות, התנתקו לחלוטין, חלקם אף לא מחליפים עד היום מילה במסדרון.
ח"כ נעמה לזימי סיפרה לאחרונה כי עם כניסתה לכנסת חברי המפלגות החרדיות היו לשותפיה הטובים גם ברמה האישית וגם ברמה הפרלמנטרית אלא שאחרי 7 באוקטובר ומרגע שלא התייצבו כחומה בצורה ודרשו את השבת החטופים כתנאי להישרדות הממשלה - ניתקה את יחסיה איתם, גם האישיים וגם המקצועיים. לזימי היא לא היחידה וכמוהה עוד חברי כנסת רבים מהצד השמאלי וממרכז המפה.
לא הוויכוח היחיד
אבל הוויכוח הנוקב על החטופים שיצר יחסים חדשים בבית המחוקקים לא היה היחיד. חברי כנסת טוענים לאורך התקופה כי מאז 7 באוקטובר הפכה הכנסת לחלשה ונרמסת בחסות הרצון של הקואליציה לשרוד עד סוף הקדנציה ולהגיע לקלפי רחוק ככל הניתן ממועד האסון. לדבריהם, זו גם התקופה שבה התקשה הכי הרבה הייעוץ המשפטי שחוות דעת שיצאו מטעמו הפכו כמעט לא רלוונטיות.
מורן אזולאיצילום: דנה קופלהצורך הפוליטי של הקואליציה להישאר יחד יצרה משמעת ברזל והשאירה את האופוזיציה חסרת אונים מול ממשלה שמצד אחד קרה במשמרתה האסון הגדול ביותר מקום המדינה ומצד שני, לא ניתן להפיל אותה.
בכנסת יש טוענים שהאירוע צעד שני צעדים קדימה לאחר שכל ח"כ שלא התיישר נענש בחומרה, כל מי שנחשד כמחבל ביחסי השותפות הודח מיידית. הראשון היה יולי אדלשטיין מוועדת חוץ וביטחון ולאחר מכן ספג דוד ביטן הקמת ועדת תקשורת מיוחדת מעל ראשו כי בקואליציה חששו שביטן לא יתיישר עם הצרכים.
בזירה הפרלמנטרית, כמות המשלחות המשותפות של אופוזיציה וקואליציה שיוצאות לחו"ל ירדו בצורה משמעותית, כך גם כנסים ושדולות משותפות בכנסת שהפכו אירוע יוצא דופן.
