ההודאה הפומבית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בפרטים מתוך "שיחת הקללות" עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפי דיווחים כללה חילופי דברים קשים, צעקות ואף ביטויים חריפים שהוכחשו - מסמנת אולי נקודת שפל חדשה ביחסים בין שני המנהיגים.
מאחורי חילופי הדברים האישיים מסתתר ויכוח עמוק בהרבה: טראמפ שינה את האסטרטגיה שלו במזרח התיכון. אם בעבר התמקד בהפעלת כוח צבאי ובהרתעה, כעת הוא מבקש להציג חזון של הסכמים, הסדרים ויציבות אזורית. מבחינתו, המשך הלחימה הפך למכשול פוליטי ומדיני.
2 צפייה בגלריה
נכס או מכשול? טראמפ ונתניהו
(צילום: ATTA KENARE / AFP, JOE RAEDLE / AFP, Anna Moneymaker AFP)
בבית הלבן מבינים כיום כי קשה מאוד לקדם מהלכים אזוריים משמעותיים כל עוד המלחמה נמשכת. טראמפ מעוניין להציג הישגים דיפלומטיים - הסכמי שלום, נורמליזציה ושיקום היציבות במזרח התיכון, אך נתקל בקיר. מנהיגים ערבים רבים איבדו אמון בנתניהו ואינם מעוניינים להיראות כמי שמשתפים עימו פעולה. נשיא לבנון ג'וזף עאון, למשל, לא היה מוכן לשמוע על פגישה עם ראש הממשלה - ואפילו לא על שיחת טלפון משותפת עם טראמפ.
לדברי גורמים המעורים במגעים האזוריים, במהלך החודשים האחרונים התקיימו כמה מפגשים שקטים בחסות אמריקנית ובסיועו של נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד. למפגשים הוזמנו נציגים ממדינות ערב שונות, ובחלקם השתתפו גם גורמים לבנונים. אולם, רוב המדינות שלחו דרגי ביניים בלבד, בעוד שסעודיה הסתפקה בנציגות זוטרה יחסית. המסר היה ברור: קיים רצון לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים, אך אין נכונות להתקדם להסדרים רחבים כל עוד המצב הנוכחי נמשך וכל עוד נתניהו בשלטון.
גורמים במזרח התיכון סיפרו כי רבים מהמנהיגים הערבים ציפו שהנשיא האמריקני יפעיל רסן משמעותי יותר על נתניהו. כשהדבר לא קרה, נוצרה אצלם תחושה של אובדן אמון. חלקם הגיעו למסקנה כי ראש הממשלה פועל בעיקר על פי שיקוליו הפוליטיים והאישיים, גם כשהדבר מקשה על האינטרסים האמריקניים.
אחת מנקודות המשבר הייתה החשש מהרחבת הלחימה בלבנון. לפי אותם גורמים, האפשרות של תקיפות רחבות בביירות וברובע הדאחייה עוררה דאגה עמוקה בבירות ערביות ובוושינגטון. מבחינתן, מהלך כזה עלול היה לטרפד כל ניסיון לבנות מסלול מדיני חדש באזור.
טראמפ: אמרתי לנתניהו שהוא "פאקינג משוגע"
(צילום: Pod Force One, New York Post)
במקביל, מסתמן כי טראמפ אינו מעוניין בחזרה למלחמה רחבת היקף. גורמים המעורים במגעים טוענים כי מתקיימים ערוצי תקשורת עקיפים עם יו"ר הפרלמנט של לבנון נביה ברי, ושישנה התקדמות לעבר הסדר שיביא להפסקת אש רחבה בלבנון. אם אכן יושג הסכם כזה, הוא עשוי להפוך לאחד מהישגי הדגל שטראמפ מבקש להציג.
כשטראמפ שמע את האיום של נתניהו לתקוף בביירות, הוא ומקורביו באמת חשבו שראש הממשלה השתגע. לא כמליצה. הם באמת מודאגים לשפיותו ולמדיניות שהוא מוביל. הבעיה מבחינתו היא שבמצב הנוכחי אין כמעט מנהיג ערבי שמוכן לקדם תהליך מדיני משמעותי הכולל את נתניהו. גם במדינות שנחשבו בעבר פתוחות יותר לשיתוף פעולה עם ישראל קיים כיום קושי פוליטי וציבורי משמעותי לעשות זאת. במילים אחרות: טראמפ נמצא במצב שבו הוא רוצה הסכמים, אך השותף המרכזי שלו באזור מתקשה לספק את התנאים הנדרשים להשגתם.
על רקע בעיה זו נפוצו בשבועות האחרונים הערכות שונות לגבי האפשרות שטראמפ ינסה להרחיב את מעגל הקשרים שלו בישראל. יש מי שמעלים אפילו את האפשרות שיזמן בעתיד את ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט לפגישות פומביות או פרטיות, כחלק מניסיון לבחון חלופות פוליטיות. אנשי טראמפ מתעניינים מאוד בסקרים בישראל.
עם זאת, קיימת גם הערכה הפוכה. תומכי נתניהו מזכירים כי הנשיא האמריקני ידוע ביכולתו לעבור במהירות מעימות לפיוס. ככל שהעימותים הפומביים עם נתניהו מתגברים, כך גוברים גם הדיווחים על אפשרות שבסופו של דבר יבחר לסייע לו לקראת מערכת הבחירות הבאה. בראייתם, כעומק ההשפלה של נתניהו, כך טראמפ דווקא יעזור לו, כי בסופו של דבר ראש הממשלה הוא עושה דברו.
במסגרת זו מושכת תשומת לב החלטתו של שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי לדחות את אירוע קבלת הפנים המסורתי לרגל יום העצמאות האמריקני מ-4 ביולי בחודשיים, לספטמבר. בירושלים יש מי שרואים בכך רמז לאפשרות של ביקור נשיאותי בישראל באותו מועד. אחרים דוחים את ההערכה וטוענים כי אם טראמפ יגיע לאזור, יהיה זה אך ורק במסגרת קידום הסכמי שלום של מועצת השלום שלו והסדרים אזוריים - ולא כדי להתערב בפוליטיקה הישראלית.
אז מדוע טראמפ כל הזמן קורא לנשיא המדינה יצחק הרצוג, כמעט מפציר בו, להעניק חנינה לנתניהו? אם סר חינו בעיניו למה הוא כל כך עוזר לו עם החנינה, ואף מתהדר שאם לא הוא נתניהו כבר היה יושב בכלא? אולי הוא רוצה לדאוג לנתניהו למוצא של כבוד מהחיים הפוליטיים, או שהוא חושב שביחד נכונו להם עלילות.
כך או כך, נדמה שהיחסים בין שני המנהיגים נכנסו לתקופה רגישה במיוחד. במשך שנים נחשב טראמפ לבעל בריתו החשוב ביותר של נתניהו בזירה הבינלאומית. כעת, לפחות לפי הסימנים האחרונים, הנשיא האמריקני מבקש לעבור מעידן המלחמות לעידן ההסכמים - ואינו משוכנע שראש הממשלה הישראלי צועד איתו באותו כיוון.
השאלה המרכזית היא האם מדובר במשבר זמני בין שני מנהיגים בעלי אופי דומיננטי, או בשינוי אסטרטגי עמוק יותר. אם אכן החליט טראמפ שהיעד המרכזי שלו הוא השגת הסדרים אזוריים רחבים, ייתכן שהוא יידרש להכריע האם נתניהו הוא עדיין הנכס המרכזי שלו במזרח התיכון - או דווקא המכשול בדרך להשגת היעד.
