מאות חברים ובני משפחה פוקדים מדי יום את בית משפחת חזי בראש העין, כדי לנחם את ההורים איילת ורגב והאחיות מיקה וטום על מותו של סמ"ר ליאם חזי, לוחם בסיירת חרוב בחטיבת כפיר שנפל ביום חמישי האחרון בהיתקלות עם מחבלים בג'נין.
הריאיון המלא עם משפחתו של ליאם ז"ל
(צילום: יריב כץ )
האמא איילת מספרת כי "ליאם היה ילד מושלם, מהמם, ילד ערכי שאהב את כל העולם. הוא אהב מאוד את האחיות שלו, את המשפחה. הוא תמיד דאג ושם את כולם מלפניו, וככה הוא גם נהרג. הציל את החברים שלו ונפל בקרב". איילת אמרה כי "ליאם תמיד היה עם חיוך, תמיד עשה הכול בכיף. ידע ליהנות, לטרוף את העולם. אתמול אמרה לי חברה טובה שלו שאין לה תמונה אחת שהוא לא מחייך בה. זו אבדה גדולה לנו ולכל עם ישראל. החיילים שלו מתים עליו, שאלתי אותו פעם על זה והוא אמר 'אני לא המפקד של אף אחד, אני פשוט אומר להם מה לעשות וזהו'. כל מיני גורמים בצבא שמכירים אותו אמרו שלא ראו כזאת צניעות, הכול בענווה, הכול בכיף, הכול בחיוך".
איילת תיארה כי ליאם ז"ל "אהב מאוד את הצבא. הוא אף פעם לא סיפר מה הוא עושה, אבל הוא מאוד אהב את זהה. הוא לא התגאה בעצמו, בקושי שירת שנתיים בצבא וכבר הפך לסמל ראשון. הוא גם אמר יותר מפעם אחת שהוא מוכן למות עבור מדינת ישראל". על שירותו של ליאם ברצועת עזה במהלך המלחמה סיפרה איילת: "הוא שירת שם חודשיים-שלושה, לפרקים. דאגנו אז, אבל הפעם הייתה לי הרגשה ממש לא טובה, כי המבצע בג'נין היה נראה לי מאוד מסוכן. יותר פחדתי מעזה".
ליאם מפתיע את משפחתו עם שובו מעזה
(צילום: באדיבות המשפחה)
במהלך השירות בעזה ליאם לא יכל לדבר עם משפחתו במשך חודש וחצי, ואיילת ציינה כי "הייתה הרבה דאגה, המון. לא שמענו, לא ידענו, אמרנו 'נו ניוז, גוד ניוז', כמו שאומרים, אבל כן, אני יכולה להגיד ששנה וחצי אנחנו פשוט חיינו בחרדה אחת גדולה, כי הוא היה בכל מקום אפשרי". עם זאת, כאשר סיים את שירותו ברצועה, ליאם הגיע הביתה בהפתעה, לשמחת המשפחה: "פתאום הוא הגיע הביתה, חשבנו שאנחנו מתעלפים. ברור שהייתה הקלה, ואז הוא הלך לעוד הכשרה ולקורס רחפנים, ואמרנו זהו, אפשר לנשום, אבל תמיד ידעתי שבכל מקום הוא יהיה ראשון והוא יתנדב ויעשה כל מה שאפשר בשביל שיהיה טוב".
בשבוע האחרון, ידעתם שליאם היה בג'נין?
"כן, הוא התקשר אלינו לפני שהוא נכנס לג'נין, אמר 'אני נכנס, אני לא אהיה זמין', כי הם נכנסים בלי פלאפונים, וביום שלישי האחרון, יומיים לפני שהוא נהרג, הוא התקשר שוב. הוא אמר לי 'אמא, הכול בסדר. הוא נשמע מצוין. התגעגענו כבר אז. באותו יום בבוקר אמרתי לבעלי שכואבת לי הבטן, פשוט לא הרגשתי טוב באותו היום. ואז הגיעה הבשורה המרה, כן, נוקשים בדלת. הדבר שהכי חששנו ממנו. כל היום באים חברים ומספרים שהוא כל הזמן אמר 'אני אמות בשביל המדינה הזאת'. פטריוטיות כזאת אני עוד לא ראיתי, אנחנו בהלם, השכול כבד מאוד. החיים שלי בכל מקרה נגמרו. לא רק התהפכו, פשוט נגמרו, כי אני לא יודעת איך ממשיכים הלאה. מאיפה שאוהבים כוחות להמשיך לחיות?".
האבא, רגב, סיפר כי "יומיים לפני שנפל ליאם אמר לי שתוך יום-יומיים הוא חוזר הביתה, אבל יש להם כמה דברים לסיים בג'נין. מה שהבנתי הם נכנסו לטהר בית, בתחילה טיהרו את הקומה הראשונה. החברים שלו קצת חששו לעבור לקומה השנייה, אבל הוא אמר להם, 'בואו אחריי'. ליאם עלה למעלה ובדק שני חדרים, והמחבלים תקפו אותו מבעד לקיר גבס דק שהיה שם. כשהלכנו לזהות את הגופה במחנה שורא הפנים שלו היו נקיות, יפות, לא היה כלום, ורציתי לבדוק את החזה שלו, אז הרב אמר לי 'לא, אל תסתכל. אני רוצה שתזכור אותו ככה, יפה'. אחר כך סיפרו לי שכל החזה שלו וכל הבטן שלו הייתה מחוררת מכדורים כמו מסננת".
רגב אמר עוד כי "כל החברים שלו מאחור, החמישה, קיבלו רק רסיסים. הם אמרו לי, 'אנחנו חיים בזכות ליאם. כולנו פה בזכותו'. גם אבא שלו אחד החיילים בא אליי, חיבק ואמר לי: 'באתי להודות לך שליאם הציל את הילד שלי'. זה לא מפתיע אותי, הוא היה כזה מגיל אפס. הוא היה גיבור בתור ילד וגיבור במותו. הייתי יושב איתו, אני אומר לו ליאמי, לפחד זה אנושי, לפחד זה נורמלי. הוא היה עונה 'אבא, אתה מדבר שטויות, אני לא מפחד מאף אחד'. פחדתי, אמרתי לאשתי שתמיד הוא הראשון והוא יאכל אותה בסוף, וזה מה שהיה בדיוק. חברים שלו אומרים לי שכבר שנה הוא אומר להם, 'אם אני אפול ואם אני אמות, זה יהיה בהיתקלות עם מחבלים'. אני ביקשתי מאלוהים ילד טוב והוא הביא לי פי שבע ממה שביקשתי".
האחות הגדולה מיקה סיפרה כי "אחי היה ילד מאוד מיוחד, הוא היה יכול להגיע למקומות, לא להכיר אף אחד ותוך שנייה להתחבר ולהיות מרכז העניינים. הוא תמיד היה בסיטואציה של להגן, הוא היה האח הקטן שלנו, אבל הוא בעצם היה האח הגדול. הוא תמיד היה מגן עליי ועל טום. הוא לא היה מראה את זה כלפי חוץ, אבל בדיעבד ידענו שהוא מאוד אוהב את המשפחה, הוא כל הזמן מדבר עלינו. גם בתקופה שלו בעזה, גם בג'נין, חברים שלו רק סיפרו כמה שהוא היה מדבר עלינו, על כל המשפחה והם יודעים פשוט כל פרט עלינו. הוא פשוט היה ילד מדהים, חבל מאוד שזה היה רק ל-20 שנה".
איילת סיפרה גם על אהבה גדולה שהייתה בין ליאם לבת זוגו, גל: "היו להם המון תכניות. גם לה מאוד קשה, היא מאוד מרוסקת. אני מאוד אוהבת אותה, באמת מהממת. וגם לה יש חור ענק בלב, כי באמת הייתה אהבה גדולה ביניהם, הם תכננו את העתיד שלהם, רצו גם להתחתן".
