לבי מתפוצץ מגאווה בימים היסטוריים וגורליים אלה, בהם עם ישראל קם כלביא ושואג כארי ולא רק מפגין כוח ועוצמה, אלא מממש ייעוד.
חלום הדורות ומהותה העמוקה של תנועת התחייה, הציונות, לא היו רק להיות עם חופשי בארצנו, אלא גם לשאת את בשורת החירות לעולם כולו. מול משטר הרשע האיראני האסלאמיסטי, המצהיר בגלוי על העולם החופשי כאויב וצובר כנגדו יכולות השמדה המונית, ישראל איננה עומדת מנגד אלא פועלת, מעצבת מציאות ומסמנת לעולם כולו כי הריבונות היהודית אינה רק מגן אלא גם מצפן מוסרי.
בדרך הטבע, בהיותנו האירוע עצמו, קשה לנו להתעלות לגודל השעה וליטול על עצמנו את תפקידנו בעולם. לא יעזור לנו. זו תכלית קיומנו, הגדולה נכפתה עלינו. זעקותיהם של המוחים הנטבחים ברחובות טהרן הקוראים נואשות בשמנו, כמו גם המוני אזרחי המערב המניפים את דגלינו בהפגנותיהם למען שחרור ארצותיהם מהכיבוש המוסלמי הפנימי הזוחל, ימשיכו לרדוף אחרינו עד שניטול על עצמנו את התפקיד ונמלא אותו במלואו.
"גאולת ישראל משולבת בגאולת העולם" קבע דוד בן גוריון, והמשיך: "המדינה היהודית מיועדת לגַלוֹת ולהפעיל את התכונות הגנוזות בעם היהודי להיות לאור-גויים ולפלס נתיב לסדר עולם חדש שלא יכזיב חזיון הגאולה המשיחית". ומהלכה – למעשה.
השעה רבת הוד. משק כנפי ההיסטוריה באוזנינו. תקיפת איראן היא אבן דרך היסטורית בתולדות הציונות, אולי אף נקודת מפנה.
זו הזדמנות כבירה עבור הציונות לשנות את מקומה בעולם. מכוח שנתפס כנתון במאבק תמידי על עצם קיומו לכוח מוביל, יוזם ומעצב סדר אזורי ומוסרי חדש. מכוח שולי ומעורר בעיות כביכול, לכוח מוביל ופותר בעיות.
השעה רבת הוד. משק כנפי ההיסטוריה באוזנינו. תקיפת איראן היא אבן דרך היסטורית בתולדות הציונות, אולי אף נקודת מפנה
מי היה מאמין שהעשן המיתמר בשמי אושוויץ יהפוך תוך פרק זמן קצר במונחים היסטוריים, לעליונות אווירית בשמי איראן כולה; מי היה מאמין שתוך שניים-שלושה דורות תהפוך הציונות מתנועה שולית לתקוות העולם החופשי; מי היה מאמין שמנקודת השפל בה פחדנו מהצל של עצמנו ובחרנו להעלים עין, להכיל ולהבליג, תתהפך המציאות על פיה עד לנקודה בה נזקוף קומה, נרים ראש ונשכים להרוג את הקם להורגנו. מי היה מאמין שנעבור "ונהפוך הוא" תודעתי שכזה. מפאסיביות, ייאוש והכלה לאקטיביות, יוזמה והכרעה. מעם שהוא 'אוד מוצל מאש' לעם הניצב בחזית המאבק על עתידו ועל עתיד המערב כולו. ויש עניין שנתהפך הכל לטובה.
אפרת שהם הילדסהיימריעל אילןאחד מסודות כוחה של הציונות, מה שהפך אותה בין היתר לאחד המפעלים האנושיים הכבירים שידע האדם בזמן החדש, הוא היכולת לזהות הזדמנויות ולנצלן. במאה ועשרים שנותיה הראשונות, נאבקה הציונות על ביסוס המדינה היהודית כבית בטוח, חי ומשגשג עבור יהודי העולם הסובלים מרדיפות ואנטישמיות. ואולם, אבות הציונות, מהרצל ועד בן גוריון, אף פעם לא חשבו על הציונות רק במונח הצר והמצומצם של פתרון הבעיה היהודית. ייעודנו הרחב חורג בהרבה ממקלט בטוח לעם היהודי. עלינו להיות אור לגויים, להפריח שממות וליצור חברת מופת. להראות לעמים כולם את ההתמדה והנחישות בדרך לשם, גם כשהיא קשה, מעייפת, לא אהודה ומרובת סכנות.
הולכים ומבשילים התנאים למימוש ייעודנו בעולם. אם נדע להביט בו באומץ, נצליח לממשו. הציונות נמצאת ברגע היסטורי מכריע בו עליה לעבור מתודעת הישרדות לתודעת ייעוד ולהפוך מתנועת הצלה לאומית למנוע הנהגה אזורי ועולמי, מעצמה אזורית רבת עוצמה, בת ברית אסטרטגית למופת ושחקן מרכזי על במת העולם.
ואולי זהו עומק הרגע: לא עצם העוצמה שבידינו, אלא ההכרה במשמעותה. דורות אבותינו ואימותינו חלמו על ריבונות, על חירות, על קומה זקופה. אנו זכינו לבנותה ולראותה במו עינינו. אך ריבונות איננה רק זכות, היא אחריות. אם נדע לאחות את שברינו מבפנים, להתלכד סביב ייעודנו, ולפעול באומץ ובענווה גם יחד, נוכל להיות לא רק עם חופשי בארצו, אלא גם עם המעניק תקווה גם לאחרים.
כי בסופו של דבר, לא בשדה הקרב לבדו תוכרע שעתנו היפה, אלא ביכולת שלנו לגדול אליה. ואם נבחר לגדול, נגלה שההיסטוריה לא רק קוראת בשמנו, אלא מצפה מאיתנו להוביל אותה.
נדמה כי מילותיו של הרצל החותמות את ספרו ׳מדינת היהודים׳ מקבלות עתה שם, פנים ורוח חיים: ״בשחרורנו ישתחרר העולם, בעושרנו יתעשר ובגדולתנו יוסיף גם הוא גדולה. ואשר אנחנו מנסים לעשות שם לטובתנו, יפעל פעולה חזקה ורבת ברכה לטובת האנושות כולה״.
אפרת שהם הילדסהיימר מנכ"לית ומייסדת הקרן למנהיגות ציונית
