כששמעתי את הדיווח על אודות הפגישה הלילית הסודית שהתקיימה בשוהם בין יעקב ברדוגו ונשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג - פגישה לגמרי לגיטימית - לא האמנתי לכך שברדוגו העז לכנות את הנשיא במילה "פחדן". אם יש פחדן בסיפור הזה, הוא לא הנשיא. אם הוא היה פחדן, נתניהו היה משיג מזמן את מבוקשו וצוחק לכולנו בפנים, כמורם מעם, ואף היה אולי מתחיל להאמין שבורא עולם שלחו לכאן כדי להחזיק את עם ישראל ומדינת ישראל בחיים ולהצילם מכל רע.
אם יש כאן פחדן, הרי שזה מי ששלח את ברדוגו ללחוץ על הנשיא להעניק חנינת חינם לנתניהו. ואם לא שלח, אולי ברדוגו עשה זאת על דעתו שלו, מתוך הבנת ההתנהלות ההיסטרית, האובססיבית, של נתניהו, לגייס כל משאב חוקי אפשרי כדי לחלץ אותו משלושת כתבי האישום.
מעשה פחדנות, אם כבר, הוא לבקש מנשיא ארצות הברית, תוך כדי מלחמה, להתערב בעצמאות של מדינת ישראל ולדרוש בעל פה ובמכתב רשמי מהרצוג לתת חנינה לנתניהו. וכשזה כנראה לא מספק את הסחורה, שולחים, אולי, גם את ברדוגו כדי להשתלח במילים בוטות בנשיא המדינה, ולשקף בפניו איך ירגיש, אם לא יעניק חנינה, אם הנשיא האמריקאי דונאלד טרמפ לא ילחץ את ידו כשייפגשו בפעם הבאה.
אני ליכודניק מבית, אבל הליכוד הוא כבר לא הליכוד. נתניהו הרס אותו, את ערכיו, את צו מצפונו, את היופי והאחדות שהיה בו, את החיבור בין אוהדי בית"ר לאוהדי הפועל, בין דתיים וחילוניים, בין תושבי שדרות לתושבי רעננה שהצביעו ליכוד. המפלגה שעדיין קוראת לעצמה הליכוד שולחת את אזרחי המדינה לישון כל לילה בדאגה עמוקה לביטחון המדינה ולעתידה, ולחוסר ההכרעה מול חמאס, חיזבאללה, החות'ים ואיראן, לדאגה מול אי-הכרעת הפשיעה המשתוללת ברחובות, להכרעה הנדרשת כדי לגייס כל צעיר בן 18 ולהוציא את המילה השתמטות מלכסיקון השפה העברית, להכרעת המהפכה המשטרית שמאיימת להקריס את הדמוקרטיה שלנו, להכרעה הנדרשת כדי שהכלכלה שלנו לא תקרוס לכיסם של המשתמטים מארנקיהם של המשרתים, בחסות נתניהו וחבורת הסמוטריצ'ים שמנהלת דרכו את חיינו.
בין גלי הים הסוער של כהונתו, הרצוג מצליח להיות האוזן הקשובה היחידה שמוכנה להכיל את ים הקצוות ואדוות הגלים העכורים השוטפים אותנו, ומזל שהוא כזה
ממשלת 7 באוקטובר עדיין לא הצליחה לפגוע במוסד היחיד ששומר על ממלכתיות. יסלחו לי חבריי משמאל ומימין המשתלחים לצערי בקלות דעת בנשיא הרצוג. דומני שאתם טועים בו. בין גלי הים הסוער של כהונתו, הוא מצליח להיות האוזן הקשובה היחידה שמוכנה להכיל את ים הקצוות ואדוות הגלים העכורים השוטפים אותנו, ומזל שהוא כזה. מי שנוהג כך אינו פחדן אלא להפך, הוא אחד שמכניס את ידיו לאש, למען שלמות החברה שנתניהו מפורר לנו.
כולי תקווה כנה שהנשיא אכן ייאות להפצרות להעניק חנינה לנתניהו, אך זאת בשני תנאים. הראשון, שהאדון ייאות לבקש חנינה כנדרש. השני – שיתפטר, ויפתור אותו מצרותיו ואותנו מצרתו.
ממי פאר הוא יועץ אסטרטגי-תקשורתי, מחבר הספר "זבוב על הקיר"
