ישראל ניצבת בפני אחת ממערכות הבחירות הגורליות והמשמעותיות ביותר מאז הקמתה, שעשויות להכריע לא רק מי ינהיג את המדינה, אלא גם מה יהיה אופייה של הדמוקרטיה הישראלית בשנים הבאות. ברקע עומדים השסע הציבורי סביב המהפכה המשפטית, הדרישה להקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר, העלייה ביוקר המחיה, אובדן המשילות, הפשיעה הגואה והמלחמה המתמשכת שגבתה מחיר דמים כבד. בתוך המציאות הזאת, כל סדק באמון הציבור במוסדות המדינה הופך לאירוע בעל משמעות לאומית.
לכן, התפטרותה של מנכ”לית ועדת הבחירות המרכזית אורלי עדס, חמישה חודשים בלבד לפני הבחירות לכנסת ה־26, איננה עוד חילופי תפקידים שגרתיים. אחרי 16 שנות כהונה, שבע מערכות בחירות וניסיון שאין לו תחליף, דווקא ברגע שבו יציבות, רציפות וניסיון ניהולי הם נכס אסטרטגי, היא קמה והולכת.
הנימוק שסיפקה, הרצון “להגן על אמון הציבור בוועדה”, נשמע ממלכתי, אך בפועל מייצר את האפקט ההפוך. שומר סף שאמור לעמוד מול מתקפות ציבוריות ופוליטיות אינו מחזק את אמון הציבור כשהוא עוזב תחת לחץ, אלא מאותת שהלחץ עובד. אם אכן לא היה בסיס לטענות ולהתקפות, הציפייה הייתה להישאר, לנהל את מערכת הבחירות ולהוכיח שהמוסד חזק מכל קמפיין פוליטי. התפטרות בשלב כזה אינה נתפסת כהגנה על המערכת אלא כהחלשתה.
וזו גם אינה פרישה טבעית בסיום כהונה. עדס מתפטרת באמצע קדנציה שנקצבה במיוחד עבורה, לאחר שרק לפני חודשים אחדים איימה לעזוב בעקבות הדיון בקציבת כהונתה. אז הופעל עליה לחץ להישאר, כולל פנייה חריגה של נשיא המדינה. כעת, אחרי שהמשבר ההוא חלף ושתי מערכות בחירות נוספות כבר הובטחו לה, היא בוחרת לעזוב דווקא בעיתוי הרגיש ביותר.
אלא שהבעיה רחבה הרבה יותר מאדם אחד. בתוך שנה איבדה ועדת הבחירות את היועץ המשפטי שלה, את מבקרת הפנים שלה וכעת גם את המנכ”לית. שלושה מוקדי כוח ופיקוח מרכזיים מתרוקנים כמעט במקביל, על רקע חיכוכים פנימיים מתועדים. כשזה קורה במוסד שאמור להבטיח את טוהר ההליך הדמוקרטי, הציבור רשאי לשאול אם מדובר בצירוף מקרים או בסימפטום של כשל עמוק יותר.
החשש גובר משום שהבחירות הקרובות יהיו הראשונות בישראל בעידן הבינה המלאכותית. אנחנו חיים בתקופה שבה ניתן לייצר בתוך דקות סרטוני פייק, הקלטות מזויפות, דיסאינפורמציה ממוקדת ופרופיילינג פוליטי מתוחכם ולהפיץ אותם באופן ויראלי ברשתות החברתיות מבלי לדעת מי עומד מאחוריהם. כבר אין צורך בסרטון אותנטי של פוליטיקאי כדי לעוות את המציאות; די בהקלדה על מקלדת כדי לייצר מציאות חלופית.
תפקידה של ועדת הבחירות הופך קריטי פי כמה. היא תידרש להתמודד עם מבצעי השפעה, עם ניסיונות לערער את אמון הציבור בתוצאות, ועם קמפיינים שינסו לייצר דה־לגיטימציה להליך הבחירות עצמו
במצב כזה, תפקידה של ועדת הבחירות הופך קריטי פי כמה. היא תידרש להתמודד עם מבצעי השפעה, עם ניסיונות לערער את אמון הציבור בתוצאות, ועם קמפיינים שינסו לייצר דה־לגיטימציה להליך הבחירות עצמו. הסכנה אינה תיאורטית. ראינו בעולם כיצד מנהיגים ותנועות פוליטיות מטילים ספק בתוצאות בחירות ומובילים להסלמה ציבורית מסוכנת, עד כדי אירועים כמו ההסתערות על גבעת הקפיטול בארצות-הברית.
גם בישראל כבר מתחילים לראות סימנים מדאיגים. לצד ההתארגנויות הלגיטימיות של מפלגות ופעילים לקראת יום הבחירות, קיים חשש ממשי מניסיונות שיבוש בקלפיות: השחתת פתקים, יצירת פרובוקציות אלימות, הרתעת מצביעים והפצת מידע כוזב בזמן אמת. קבוצות אזרחיות כבר נערכות לפריסת מתנדבים בקלפיות רגישות, עם מצלמות גוף ומרכזי שליטה שיתעדו חריגות ויעבירו דיווחים בזמן אמת לוועדת הבחירות.
דווקא על רקע האיומים הללו, ועדה שאיבדה בתוך זמן קצר את שכבת הניהול והפיקוח הבכירה שלה, נכנסת למערכת הבחירות כשהיא מוחלשת. ועדת איתור אמנם תבחר מנכ”ל חדש, אך אדם שייכנס לתפקיד חודשים ספורים לפני יום הבוחר יתקשה למלא את החלל שמותירה הנהלה ותיקה שנעלמה כמעט כולה.
אל"מ במיל' דורון הדר כיהן כמפקד יחידת ניהול המשברים ומשא ומתן של צה"ל
