בישיבת הממשלה השבוע נרשמה אווירת חג סביב נתוני דוח ההייטק לשנת 2026 של רשות החדשנות. שרים מיהרו לנכס לעצמם את ההישגים ולחגוג ברשתות החברתיות את "עוצמתו של מנוע הצמיחה של המשק" כמשקיע הון סיכון וכיזם, קראתי את הצהרות הניצחון האלו ושפשפתי את העיניים בתדהמה. האם אנחנו חיים באותה המדינה?
הממשלה נתלית בנתוני השורה התחתונה של דו"ח רשות החדשנות, המציג נתונים יבשים טובים לשנת 2025 בגיוסים ובאקזיטים, אבל עושה טעות קלאסית. היא מבלבלת בין פירות העבר לזרעי העתיד. אקזיטים וסבבי גיוס ענקיים כיום הם תוצאה של השקעות ועבודה שנעשו פה לפני שנים. מה שהשרים חוגגים עכשיו זה את קציר השדות שזרענו מזמן. הבעיה האמיתית היא שאנחנו מפסיקים לזרוע.
כשצוללים אל מעבר לכותרות המנצנצות של הדו"ח, מתגלה תמונה מבהילה של תעשייה שנמצאת בתהליך מואץ של התרוקנות ממוקדי הכוח שלה ומעבר שקט לחו"ל:
צמיחה נמוכה יחסית לעשור הקודם ותעסוקה קופאת: תוצר ההייטק אמנם צמח ב-2025, אך עדיין נותר פער של 19 מיליארד שקלים בין התוצר הנוכחי לבין התוצר הצפוי, לו קצב הצמיחה היה נשמר בשלוש השנים האחרונות. בנוסף, זו השנה השלישית שבה נרשמת האטה בקצב הגידול במועסקי ההייטק והוא נמוך מקצב הגידול הממוצע של כלל המועסקים במשק. כמו כן לראשונה מזה עשור היתה ירידה במספר עובדי המחקר והפיתוח בהייטק, הלב הפועם של החדשנות.
הדור הבא מתמהמה: בעשור האחרון נרשמה ירידה חדה במספר הסטארט-אפים החדשים שמוקמים בישראל. בנוסף, ניכרת ריכוזיות גבוהה בתחומי הפעילות של חברות חדשות, בעיקר סייבר ותכנה ארגונית.
35% מהחברות מדווחות על עלייה בבקשות לרילוקיישן, ומספר העובדים שעוזבים לחו"ל זינק בכ-42% מאז קיץ 2023. הגידול במספר העוזבים לתקופות ארוכות בשנים הללו עולה משמעותית על הגידול במספר המועסקים בהייטק
יובש במקורות המימון: גיוסי קרנות הון הסיכון הישראליות, הצינור שמאכיל את היזמים המקומיים, קרסו ב-80% לעומת שיא של 2022. הצניחה הזו אינה מגמה עולמית, אלא בעיה ישראלית. כיוון שמדובר בשחקן הדומיננטי ביותר באקוסיסטם הישראלי, ירידה בסך ההון ובגודל הקרן בקרנות הון סיכון ישראליות היא בעלת השפעה על זמינות ההון בכל הענף.
הנתון המטלטל ביותר נוגע להון האנושי: 35% מהחברות מדווחות על עלייה בבקשות לרילוקיישן, ומספר העובדים שעוזבים לחו"ל זינק בכ-42% מאז קיץ 2023. הגידול במספר העוזבים לתקופות ארוכות בשנים הללו עולה משמעותית על הגידול במספר המועסקים בהייטק, ולכן אינו משקף גידול דמוגרפי, אלא שינוי התנהגות. מדאיג מכך, חלקם של בעלי תפקידי ההנהלה הבכירה (C-Level) בתעשייה המקומית נמצא בירידה. כשהמנהלים, היזמים ואנשי המו"פ המובילים עוזבים, מוקדי קבלת ההחלטות והקניין הרוחני עוזבים איתם. כל זה קורה בזמן שבעולם מתחוללים שינויים טקטוניים בעקבות מהפכת הבינה המלאכותית הדורשת יציבות משפטית ורגולטורית כדי למשוך חדשנות והשקעות.
זוהר לבקוביץ'צילום: עומר הכהןהטרגדיה הגדולה היא שבתוך המשבר מסתתרת הזדמנות עצומה. בארה"ב יש כיום משבר ויזות דרמטי לבכירים לצד גלי פיטורים בענף. בעזרת תוכנית ממשלתית חכמה ותמריצי מס נכונים, היינו יכולים להחזיר את המוחות הללו הביתה עכשיו.
במקום זה, רק בשבוע שעבר הסיטה הממשלה כספים מקידום הבינה המלאכותית ותעשיית ההייטק לתוכניות לשימור עתיקות ביהודה ושומרון ומדברת על פתרונות כוחניים, כמו ניסיונות להכריח בוגרי יחידות טכנולוגיות כמו 81 להקים חברות בארץ. כפייה לא מייצרת חדשנות. יזמות דורשת חופש, אמון במערכת המשפט, וביטחון שהכסף של המשקיעים מוגן. תמריצים נכונים ויציבות פוליטית יגרמו לבוגרי היחידות להישאר פה מרצונם. ממשלת ישראל חייבת להתעורר, להפסיק לטפוח לעצמה על השכם על הישגי העבר, ולהתחיל לבנות תוכנית חירום לאומית להצלת קטר המשק. השעון מתקתק, וההייטק הישראלי כבר אורז את המזוודות.
הכותב הוא יזם סדרתי ומשקיע בינלאומי, חבר בפורום ההייטק למען ישראל
