בשבוע האחרון התחולל בדרום תימן שינוי דרמטי: מועצת המעבר הדרומית (STC) בגיבוי מלא של איחוד האמירויות, פתחה במתקפה רחבה והשתלטה בתוך ימים על רוב שטחי הדרום, כולל עדן, שדה התעופה והמוסדות הממשלתיים, וכן על מחוז חצרמוות העשיר במשאבים. ממשלת תימן המוכרת נמלטה לריאד, בעוד דגל דרום תימן הונף על מבני שלטון בעדן. בתוך כך, מצטיירת תמונה של תימן מפוצלת דה-פקטו לשתי ישויות, דרומית פרו-אמירתית וצפונית חות'ית, עם השלכות אזוריות מהותיות על מאזן הכוחות בתוך תימן ומחוצה לה, בכלל זה האינטרסים של ישראל.
השתלטות המועצה המעבר הדרומית (STC) על כלל מרחבי דרום תימן מבססת בפועל ישות פוליטית-ביטחונית נפרדת, בעלת הנהגה, מוסדות וכוח צבאי סדור, הנשענת על חסות אמירותית ומתפקדת כמדינה דה־פקטו. פירוק המסגרת המשותפת של "תימן המאוחדת" אינו עוד תרחיש עתידי אלא מציאות המתחזקת בשטח.
ההשפעה על החות'ים מהותית. מצד אחד, המהלך מפורר עוד את הקואליציה שנלחמה בהם בעשור האחרון: ממשלת תימן המוכרת, הסעודים, כוחות שבטיים מקומיים, ומנגנונים שנבנו בקושי מאז 2015 - מתגלים כחלשים, מפולגים וחסרי יכולת לייצר חזית אחידה. עבור החות'ים, זהו יתרון אסטרטגי: יריביהם העסקו במשברים פנימיים, נאבקים על שטח ועל לגיטימציה, ומציגים תלות קריטית בגורמים אזוריים שונים בעלי מטרות סותרות.
אך מנגד מול החות'ים ניצב כעת גוף בעל עוצמה צבאית גוברת, ממושמע יותר, עם ארגון טוב וגב פוליטי וכלכלי יציב מצד איחוד האמירויות – הכוחות הבדלנים שהתקדמו עד הגבול עם עומאן – בפועל גם מנתקים בכך את החות'ים מנתיבי ההברחות שלהם בצעד שעשוי לאתגר את יכולתם להתעצם צבאית באמצעות נתיבים יבשתיים. שלא כמו הכוחות הצפוניים המפוררים, ה-STC כבר הוכיח יכולת לא רק להחזיק שטחים אלא לנהל מערכות התקפיות ולבסס שליטה. אם וכאשר יחליט לפנות צפונה – ולכבוש את צנעא – כמו שראשיו מאיימים כעת, הוא עשוי להפוך לאתגר ממשי עבור החות'ים, ולראשונה לייצר איום משמעותי על יציבותם.
בעוד הסעודים השקיעו שנים בניסיון לייצב את הממשלה המוכרת וליצור מנגנון שלטוני משותף, האמירויות בנו בסבלנות ארכיטקטורה כוח חדשה בדרום
והסעודים? נראה שהם שוב נתפסו בלתי מוכנים. המהלך של ה-STC חשף גם את עומק התחרות וניגוד האינטרסים בין ריאד לאבו-דאבי בתימן: בעוד הסעודים השקיעו שנים בניסיון לייצב את הממשלה המוכרת וליצור מנגנון שלטוני משותף, האמירויות בנו בסבלנות ארכיטקטורה כוח חדשה בדרום. לטווח הארוך, כל עוד אין התאמה אסטרטגית אמיתית בין שתי המדינות, תימן תישאר זירת מאבקי השפעה ולא פרויקט משותף. התוצאה הכוללת היא מערכת תימנית מפוצלת לשניים שבה הצפון החות'י ממשיך להתבסס כמדינה שיעית-זיידית עצמאית, והדרום מתגבש דה-פקטו כיישות פרו־אמרותית עם יציבות יחסית. ההשפעה האזורית עלולה להיות רחבה: מאיזון חדש בזירה הימית של מפרץ עדן ועד לפרוץ מלחמת אזרחים מחודשת בתימן.
השלכות על ישראל
התייצבותה של ישות דרומית ברורה בתימן מחוללת שינוי במאזן האזורי שאינו נוגע רק לסעודיה, איחוד האמירויות והחות'ים - אלא גם לישראל. בשנים האחרונות ישראל ראתה בתימן זירה משנית אך מטרידה, בעיקר על רקע יכולות הטילים והכטב"מים ארוכי־הטווח של החות'ים, שהוכיחו פוטנציאל לפגיעה במרחב האסטרטגי הישראלי. התחזקות ה-STC בדרום עשויה לייצר שני תרחישים מנוגדים:
מצד אחד, היחלשות נוספת של המסגרות הפרו-סעודיות משמעה ירידה ביכולת לייצר לחץ רב־חזיתי על החות'ים. כל עוד הדרום והצפון אינם פועלים בתיאום נגד צנעא, החות'ים נהנים מרציפות שליטה טריטוריאלית ומשקט יחסי שמאפשר להם להשקיע בפיתוח מערכות נשק, בשדרוג מערכי ההגנה ובהעמקת קשרים עם איראן וחיזבאללה.
אך מנגד, התחזקות כוח דרומי יציב, בעל משמעת צבאית, שליטה בחופים אסטרטגיים וגב הפועל של האמירויות, עשויה לייצר לישראל חלון הזדמנויות דיפלומטי-ביטחוני. האמירויות, בעלת קשרים עמוקים עם ירושלים עשויה לראות ביישות דרומית מתגבשת מנגנון בלימה מול התפשטות ההשפעה של טהרן בים הערבי ובמפרץ עדן. בטווח הארוך, זה יכול להוליד שיתופי פעולה עם ישראל – הרי אישים מקרב הבדלנים בדרום הביעו בעבר תמיכה בישראל.
בנוסף, שליטת ה-STC על נמלי עדן ואל-מוקאללה, לצד נוכחות אמרותית באי סוקוטרה, מחזקת את יכולת הפיקוח על נתיבי הסחר העולמיים החיוניים לישראל: מיצר באב אל־מנדב, ים סוף ונתיבי הגישה לתעלת סואץ. חלשות חות'ית במרחב זה מהווה אינטרס אסטרטגי ישראלי מובהק. עם זאת, על ישראל להבין שהדרום החדש אינו "פרו-ישראלי" אלא פרו-אמירותי בראש ובראשונה. משמעות הדבר היא שחלון ההזדמנויות תלוי ביכולת לשמר יחסי אמון הדוקים עם אבו-דאבי, להימנע מזיהוי יתר של הדרום עם ישראל, ולהתנהל ברגישות נוכח התחרות האזורית הפנימית בין ריאד לאבו-דאבי.
יואל גוז'נסקיINSSההישגים של ה-STC יצרו מפנה דרמטי במבנה הכוח בתימן, עם השתלטות מהירה על חצרמוות, עדן ושאר מרחבי הדרום. הצעד ממסד בפועל ישות דרומית נפרדת ומציב סימן שאלה מהותי על המשך קיומה של תימן כמדינה מאוחדת. אף שה-STC הוא חלק פורמלי מהנהגת הממשלה המוכרת הבינלאומית, המהלך חשף את עומק הפערים בין הגישה הסעודית - המבקשת לשמר שלמות טריטוריאלית - לבין האמירתית, השואפת לבסס דרום תימני עצמאי ופרו-אמירתי. ריאד מוצאת עצמה עקורה מהדרום ומאבדת השפעה, בעוד אבו-דאבי מבססת מנגנון כוח יציב בגבולו הדרומי של חצי-האי הערבי.
עבור ישראל, המצב הנוכחי אינו משנה מיידית את האיום מצד החות'ים, אך ניסיון ה-STC לבסס מדינה עצמאית פותח פוטנציאל אסטרטגי: זוביידי, מנהיג הבדלנים, כבר הצהיר שמדינה עצמאית בדרום עשויה להצטרף להסכמי אברהם. אם מגמה זו תבשיל, תוכל ישראל להרוויח שותף נוסף בים האדום, מרחב קריטי למאבק בהשפעה האיראנית ולאבטחת נתיבי השיט.
ד"ר גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ' ת"א
