הפסקת האש במלחמה עם איראן והשיח המתוח בין ארה"ב למשטר מייצרים בשלב זה לא מעט חוסר ודאות וסימני שאלה באשר לעתיד לבוא. רבים כבר אמרו שמוקדם לצאת בהצהרות חד משמעויות ונדרשים אורך רוח וסבלנות, בפרט במאבק מול משטר טרור רצחני שכבר עבר שיעורים בהישרדות, וגם כעת נראה שלא ימהר לשנות את דרכיו.
יחד עם זאת, ובסיכום עד כאן, חרף ההישגים הצבאיים המשמעותיים והתקדימיים של ישראל וארה"ב במערכה מול איראן, תמונת המצב הנוכחית מציגה מאזן מעורב ללא הכרעה ברורה: המשטר החבול עדיין עומד על רגליו, ונוקט בהתנהלות שמעידה על מראית עין של ביטחון עצמי וגישה ניצית, שיש המייחסים אותה לדומיננטיות העולה של משמרות המהפכה בסדר הפנימי החדש בטהרן.
מצב הביניים הזה של הפסקת אש שברירית, בה כולם ממתינים להחלטתו של האיש החזק בבית הלבן בשאלה לאן ממשיכים מכאן, מכניס את המזרח התיכון לשלב של התארגנות מחדש ולמערכה על הנרטיב, כדי להכין גם את דעת הקהל מבית לקראת הסיבוב הבא.
המציאות הזו מייצרת עבור ישראל חרף סימני השאלה גם הזדמנויות, לא רק לשיפור ההיערכות והמשך תכנון המערכה במישור הצבאי, אלא גם לקידום מהלכים שיוכלו לתרום ליצירת סדר יום אזורי של יציבות, במסגרתו תתפרש העוצמה וההרתעה הישראלית במרחב כנכס ולא כאיום. האינטרס של מדינות במפרץ להיאבק בציר הטרור האיראני-שיעי הפך למוחשי יותר בעקבות סבב המלחמה הנוכחי, ושרידותו של המשטר תאב הנקם רק עשויה להגביר את הדחיפות בקרב המדינות שנפגעו ממנו לגיבוש מענה איכותי ואמין גם לעתיד לבוא.
ירי משולח רסן
לאורך המלחמה ספגו מדינות המפרץ ירי משולח רסן של טילים וכטבמ"ים איראניים, שנמשך גם לתוך הפסקת האש, בניסיון להרתיען באופן שאולי יגרום להן להפעיל לחץ לסיום המלחמה. גם כעת, איראן הגדילה לעשות ונקטה בגישת האשמת הקורבן בכך שדווח כי דרשה ממדינות בהן סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין קטר וירדן פיצויים בשל הסכמתן לאפשר לתקוף אותה משטחן לדבריה.
הגם שתוקפנות איראן זכתה לגינויים של מדינות המפרץ, קו התגובה המפרצי לא בהכרח משקף אחידות: כך למשל, בעוד קטר הביעה תמיכה במאמצי המו"מ ובמניעת הסלמה (כולל בשיחה שקיים ראש הממשלה ושר החוץ של קטר עם מקבילו האיראני השבוע), הקו של איחוד האמירויות ובחריין היה חריף ואגרסיבי יותר וכלל מסרים לוחמניים שלא הותירו מקום לספק באשר לסלידתן העמוקה מהתנהלותו של המשטר. התיאום בין השתיים בא לידי ביטוי גם בפגישתם האחרונה (13 באפריל) של נשיא איחוד האמירויות, מחמד בן זאיד ומלך בחריין, חמד בן עיסא אלחליפה, במהלכה דנו בהידוק שיתופי הפעולה מול איראן. במהלך המלחמה גם זכור ניסיונה של בחריין לקדם החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד צעדיה של איראן (שנפלה בשל וטו רוסי וסיני).
באשר לסעודיה, נראה שזו מנסה לבדל את עצמה ככוח אזורי מוביל, ולצד החשש מהשלכות התנהלותה במצר הורמוז, הודיעה לאחרונה על שיקום מלא של יכולת הזרמת הנפט בצינור "מזרח-מערב" האסטרטגי שלה להיקף של כ-7 מיליון חביות נפט ביום.
חזרה ל"הסכמי אברהם"
העיתוי הנוכחי על רקע המלחמה עם איראן והקו הנחוש שמובילות איחוד האמירויות ובחריין מולה הוא גם הזדמנות עבור ישראל לשוב ולקדם שיתופי פעולה אזוריים לשיפור ההתמודדות עם האיום המשותף באופן שייצר גם הזדמנויות. אך טבעי שזה יהיה תחת המטרייה של "הסכמי אברהם", שהוכיחו את עמידותם (גם אם הפוטנציאל רחוק ממימוש מלא) בתקופה הסוערת של השנתיים וחצי האחרונות שכללה ביקורת גוברת על ישראל גם בעולם הערבי. דווקא בעיתוי הנוכחי, ניתן לחשוב על מספר דרכים הצהרתיות ומעשיות לקידום מסגרת השותפות האברהמית המתונה:
במישור ההצהרתי והתודעתי: ניסוח הצהרת עקרונות משותפת של ארה"ב והשותפות ב"הסכמי אברהם" שתעמוד על הצורך בקידום סדר אזורי של יציבות, שגשוג, סובלנות בין דתית ונטרול השפעות קיצוניות ברוח הציר השיעי-איראני או זה הסוני-ג'האדיסטי.
שיפור ההתמודדות בהגנה: לאור ניסיונה הרב, ישראל יכולה לסייע לשותפותיה האזוריות בחיזוק ההגנה על העורף ובשיפור המענה בהיבטי הגנה אווירית והתמגנות האוכלוסייה.
חיבוריות: על רקע המשך ניסיונות הסחיטה של איראן במצר הורמוז, ראוי שישראל תחתור לשתף פעולה עם הגורמים המתונים באזור בקידום תשתיות ומסדרונות סחר עוקפים שיהוו חלופה אסטרטגית לאלו המאוימים על ידי איראן ושלוחותיה.
מאבק בטרור: חיזוק התיאום במאבק בציר הטרור האיראני על שלוחותיו כולל משמרות המהפכה חזבאללה והחות'ים, תוך הפעלת כלים כלכליים דיפלומטיים ומדיניים, במקביל למניעת התבססות טרור סוני-אסלמאיסטי באזור דוגמת ארגוני ג'האד עולמי והאחים המוסלמים.
הרחבת מעגל הנורמלזיציה: הרחבת "הסכמי אברהם" גם לשותפות פוטנציאליות נוספות באופן שיאיץ את תהליכי הנורמליזציה באזור ויהווה משקל נגד ראוי לציר ההתנגדות בראשות איראן ויוכל לבלום מגמות של התבססות צירים אחרים בסדר האזורי המתהווה.
רועי בנימיניבשורה התחתונה, לא די בלהסתמך רק על עוצמה צבאית ועל כוח ההרתעה הישיר של ישראל בלחימה מול איראן בטווח הקרוב. בעת הנוכחית, מתעורר הצורך לצד זאת גם מהלכים אסטרטגיים יצירתיים כחלק מחשיבה ארוכת טווח על הארכיטקטורה האזורית הרצויה. אחרי מהמורות לא מעטות, זוהי גם שעת כושר שחשוב שישראל תנצל כדי לשפר את תדמיתה ומעמדה האזורי והבינ"ל, ולפעול להוספת נדבכים נוספים לחזון השלום השגשוג והיציבות שמציבים "הסכמי אברהם" למזרח התיכון.
הכותב הוא ראש מחלקה במל"ל לשעבר ומומחה לנושאי מזרח תיכון ואפריקה
