כ-50 פניות מתקבלות בכול שנה בקווי הסיוע שמפעילים המרכזים לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, אך רק כ-6,500 תלונות מוגשות במשטרה. בניסיון להתגבר על הפער, הממשלה אישרה היום (שלישי) להקים שבעה מרכזים יעודיים להגשת תלונות על עבירות מין.
המרכזים החדשים יפעלו במודל דומה ל"בתי לין" המיועדים לקטינים
המרכזים החדשים יפעלו במודל דומה ל"בתי לין" המיועדים לקטינים
המרכזים החדשים יפעלו במודל דומה ל"בתי לין" המיועדים לקטינים
המרכזים החדשים יפעלו במודל דומה ל"בתי לין" המיועדים לקטינים שנפגעו מעבירות מין. בשונה מ"בתי לין", המרכזים לבגירים יהיו באחריות המשטרה והרשות לביטחון קהילתי ותקצובם יופנה למשרד לביטחון לאומי - ולא משרד הרווחה. עם זאת, שני המשרדים יעבדו יחד, ולפי ההצעה יוקם צוות היגוי בין-משרדי שבו יהיו שותפים גם נציגים ממשרד הבריאות. נציגי משרד הרווחה יהיו שותפים בין היתר להיבטים הפסיכו-סוציאליים של הפעלת המרכזים. בנוסף, 14 תקנים של חוקרי וחוקרות משטרה יוקצו לפעילות המרכזים. בהחלטת הממשלה לא צוין מתי הם ייפתחו בפועל.
בכנסת ה-25 שתתפזר השבוע הנושא קודם על-ידי ח"כ סון הר מלך, אך ההחלטה היא למעשה יישון של המלצות ועדה מ-2019, אז נבחנו החסמים העומדים בפני נפגעי ונפגעות תקיפה מינית בהליך הפלילי. הוועדה בראשות השופטת בדימוס דבורה ברלינר מצאה כי בעשורים האחרונים חלה התפתחות ביחס של מערכת אכיפת החוק אל הנפגעים, אך "חרף התפתחות זו נפגעי עבירות מין רבים ובני משפחותיהם חווים קשיים רגשיים ניכרים לאורך כל שלבי ההליך הפלילי, ממועד הגשת התלונה במשטרה או גילוי החשד בדרך אחרת, דרך בחינת התביעה את התיק וניהול ההליך השיפוטי בבית המשפט".
למעשה, גם אלו שכבר פונים נתקלים לעיתים ביחס לא מתאים מצד שוטרים ולאורך השנים נשמעו בוועדות הכנסת ובפורומים אחרים סיפורים קשים על תלונות שלא טופלו כראוי. הוועדה מצאה כי בשלב הגשת התלונה מתלוננים ומתלוננות עדיין תיארו חוויות קשות בחקירה: "עת חקר אותם חוקר שאינו מיומן בחקירות אלו, היו שנחקרו בחוסר רגישות או בחדר חקירות פתוח ומרכזי שלא שמר על פרטיותם. מתלוננים אחרים נשלחו לבדיקות רפואיות מיותרות כאשר מדובר בתלונה מאוחרת ולבדיקה פורנזית אין כל ערך ראייתי, או שנדרשו להתעמת עם הפוגע בלא כל הגנה", נכתב במסקנות הוועדה.
הוועדה אף המליצה להקים את המרכזים הייעודיים, בדומה לאלו הפועלים עבור קטינים. לפי המלצתה, במרכזים יעבדו עובדים סוציאליים לצד חוקרי המשטרה, וכן רופאים ואנשי סיוע משפטי. הוועדה נימקה כי "מרכוז הגורמים הרבים במקום אחד עשוי לצמצם את 'טרטור' המתלונן בין כמה גורמים, לחסוך ממנו את הצורך לחזור ולתאר את המקרה מספר רב של פעמים ולפני גורמים שונים ובכך למנוע פגיעה נוספת ולהקל, לקצר ולפשט את התהליך".