אם בוחנים את הסכם המסגרת שנחתם בוושינגטון דרך הכותרות, אפשר לחשוב שמדובר בפריצת דרך היסטורית בדרך להסכם שלום בין ישראל ללבנון. אבל קריאה מעמיקה של המסמך ושל מנגנוני היישום שלו, מלמדת שמדובר במשהו אחר לגמרי. לא מדובר בהסכם שלום, אלא בניסיון אמריקני לייצר מציאות ביטחונית חדשה בדרום לבנון - בתקווה שהיא תהפוך בעתיד גם למציאות מדינית.
גלריה
ניסיון לייצר מציאות ביטחונית חדשה. נתניהו, טראמפ, עאון
(צילום: Mark Schiefelbein/AP, ANWAR AMRO/AFP, shutterstock, שלו שלום)
ההישג הגדול של ההסכם אינו בכך שהוא מביא שלום, אלא בכך שהוא משנה את נקודת המוצא. לראשונה, ישראל ולבנון חותמות בפומבי על מסמך משותף בחסות אמריקנית, המדבר על יחסי שכנות, ריבונות ואפילו שלום בעתיד. העובדה שהחתימה נערכה בגלוי בוושינגטון, ולא במפגש חשאי או באוהל בנאקורה, מסמלת שינוי עמוק יותר מכל סעיף טכני בהסכם.
אלא שהפער בין ההצהרות לבין המציאות בשטח עדיין עצום. כל ההסכם נשען למעשה על הנחת יסוד אחת, והיא שצבא לבנון יצליח לעשות את מה שלא הצליח במשך עשרות שנים - לפרק את חיזבאללה מנשקו ולהחזיר את המונופול על הכוח לידי המדינה. זו גם נקודת התורפה של ההסכם.
חיזבאללה כלל אינו צד למסמך. הוא לא השתתף במשא ומתן, דחה את ההסכם מיד לאחר החתימה ואף הזהיר שכל ניסיון לכפות עליו פירוז, עלול להצית מלחמת אזרחים בלבנון. במילים אחרות, הגוף שמחזיק ברוב הכוח הצבאי בדרום לבנון כלל אינו מחויב להסכם.
שינוי נוסחה: נסיגה מדרום לבנון מותנית בפירוק חיזבאללה
(צילום: דובר צה"ל)
גם אם ממשלת לבנון תרצה ליישם את ההתחייבויות שלקחה על עצמה, עדיין לא ברור אם יש לה את היכולת הפוליטית והצבאית לעשות זאת. חלקים משמעותיים מהאוכלוסייה השיעית רואים בחיזבאללה את "מגן לבנון", וחלק מהביקורת בישראל ובמערב נוגעת גם לשאלה אם בתוך צבא לבנון עצמו קיימים גורמים המזוהים עם ארגון הטרור.
אחד ההבדלים המרכזיים לעומת הסכמים קודמים, הוא המעורבות האמריקנית. בהחלטה 1701 ובהסכמי הפסקת האש הקודמים, הייתה מעורבות בינלאומית רחבה - אך מנגנוני האכיפה התגלו כחסרי שיניים. הפעם ארצות הברית בונה מנגנון פיקוח משלה, בליווי הדוק של מערכת הביטחון האמריקאית, ומבקשת לוודא שכל נסיגה ישראלית תהיה תלויה בהתקדמות ממשית של צבא לבנון.
שינוי נוסף וחשוב הוא המחוייבות האמריקנית לסייע ללבנון כלכלית בסכום של 130 מליון דולר, מתוכם 100 מליון דולר סיוע הומניטרי ו-30 מליון לחיזוק הצבא. זה לא כולל סיוע באימונים. זה שינוי משמעותי, אך גם הוא אינו ערובה להצלחה. האמריקנים יכולים לפקח, לתווך ולהפעיל לחץ מדיני וכלכלי - אבל הם אינם יכולים לפרק את חיזבאללה בעצמם.
חתימת ההסכם בין לבנון לישראל
(צילום: SAUL LOEB / AFP)
מבחינת ישראל, ההישג המרכזי הוא שינוי הנוסחה. בעבר הופעל עליה לחץ לסגת מדרום לבנון במסגרת לוחות זמנים שנקבעו מראש. הפעם נקבע עיקרון הפוך. הנסיגה אינה אוטומטית, אלא מותנית בפירוק האיום הביטחוני. כל עוד חיזבאללה נותר חמוש, ישראל רשאית להישאר ברצועת הביטחון. מבחינת ירושלים, מדובר בהישג מדיני משמעותי, משום שהוא מקבע לראשונה הכרה בינלאומית בכך שהנוכחות הישראלית קשורה ישירות לאיום הביטחוני ולא לשאיפות טריטוריאליות.
עם זאת, גם ישראל משלמת מחיר. חופש הפעולה של צה"ל אינו מוחלט. ההסכם מאפשר הגנה עצמית ותגובה לאיומים, אך אינו מעניק חופש ליזום מבצעים רחבי היקף. המשמעות היא שכל פעולה ישראלית תהיה כפופה גם לשיקולים אמריקניים, במיוחד על רקע המאמצים של וושינגטון למנוע הסלמה אזורית ולשמור על ערוצי ההידברות מול איראן.
מבחינה מדינית, אחד המסרים הבולטים ביותר של ההסכם מופנה לטהרן. המסמך קובע שלבנון היא מדינה ריבונית, ושממשלת לבנון היא הגורם היחיד המוסמך להפעיל כוח בשטחה. בכך הוא שולל, לפחות ברמה ההצהרתית, את הלגיטימציה של חיזבאללה לפעול כ"צבא מקביל" בשם לבנון. אם ההסכם ייושם, תהיה זו מכה אסטרטגית למודל שבנתה איראן במשך עשרות שנים. אם לא - הוא עלול להישאר הצהרה בלבד.
לא צד בהסכם. תומכי חיזבאללה מתפרעים בביירות
(צילום: Ibrahim AMRO / AFP)
בסופו של דבר, ההסכם הזה לא יישפט לפי התמונות מטקס החתימה או מספר הפעמים שבהן מופיעה בו המילה "שלום". הוא יעמוד למבחן בשאלות פשוטות הרבה יותר, האם חיילי צבא לבנון אכן יתפרסו באזורים שנקבעו? האם חיזבאללה יסכים להתפנות מהם? האם ישראל תתחיל בנסיגות הדרגתיות? ובעיקר - האם בעוד שנה או שנתיים דרום לבנון יהיה נקי מנוכחות צבאית של חיזבאללה? עד אז מדובר בעיקר בהסכם שמשרטט יעד ולא מבטיח את הדרך אליו.
במובן הזה, הסכם המסגרת הוא הישג מדיני חשוב עבור ישראל, ארצות הברית ולבנון, אך עדיין לא הישג ביטחוני. הצלחתו תלויה בגורם אחד שאינו חתום עליו כלל - חיזבאללה. כל עוד הארגון אינו מקבל את כללי המשחק החדשים, המסמך שנחתם בוושינגטון הוא בעיקר מסגרת שאפתנית, שהצלחתה תקום או תיפול על המציאות בשטח.
