מסקר שערכנו בימים האחרונים ב"כאן חדשות", עם הסוקר דודי חסיד, עולה כי מפלגות גוש נתניהו זוכות לכ-80% מהקולות במגזר הדתי לאומי. מפלגת הציונות הדתית מובילה (עם 24.7%), אחריה הליכוד (19.5%), ואז עוצמה יהודית (14.2%), עמך ישראל (9.9%), ש"ס (7.2%) והיתר מתפזר בין מפלגות קטנות בגוש. הסקר אושש מה ששומעים בהרבה פינות של המגזר, כולל למשל בגוש עציון, שנחשב מגוון מבחינה פוליטית. בבחירות הקודמות, כרבע עד שליש מהקולות בגוש ניתנו לגוש שאינו מחויב לנתניהו, כעת סמוטריץ שולט.
משה פייגלין בצלאל סמוטריץ איתמר בן גביר
(צילום: אוראל כהן, ריאן פרויס)
1. החרד"ל בראש. למרות הברית עם המפלגות החרדיות תומכות ההשתמטות, למרות המחירים הכבדים ששילם המגזר, למרות הרכב הרשימה האולטרה-הומוגני – הציבור הדתי מוכן להמליך עליו שוב את מפלגת הציונות הדתית ובצלאל סמוטריץ'. זה משקף סדר עדיפויות, בעיקר ענייני יו"ש והביטחון, אבל עוד דברים, למשל הצבעה שבטית וחשדנות בלתי-עבירה כלפי כל מה שאינו גוש נתניהו, וניתן להגדיר כ"שמאל".
2. מהו השבט? לא רק המגזר פרופר. שבטיות זה גם גוש נתניהו. לא חורגים מהקווים. גם ש"ס נחשבת לגיטימית: כאמור 7.2% מהסרוגים יצביעו לדרעי, זה יותר מכל מפלגה נתונה בגוש השינוי. אפילו וינטר, שספג אש צולבת מהמחנה, חשוד בחוגים מסוימים בציונות הדתית כ"שמאל", למרות הצהרות הנאמנות לנתניהו.
3. גדי איזנקוט הציב חמישה דתיים בעשירייה הראשונה של מפלגתו, כולל סגנו יורם כהן. מה מסתבר? זה לא מביא קולות, רק 5.4% בסקר שלנו יתמכו בישר! בנט, עם הכיפה, עם הביוגרפיה המגזרית והעבר בבני עקיבא, מקבל 7.1%. המפלגות בגוש השינוי לא מצליחות לייצר משקל נגד, או פולמוס. אין שום דרבי דתי-לאומי. כמעט אין ויכוח על סוגיות ליבה כמו האחריות ל-7.10, "הניצחון המוחלט", הרפורמה המשפטית, אלימות יהודים ביו"ש, או אפילו ענייני דת ומדינה – נושא שבעבר היה בראש סדר היום הדתי לאומי והיום מי זוכר. הפוליטיקאים הדתיים הליברלים קיימים כפרטים, לא כמגזר. אפשר לפרק את "מטה הציונות הדתית".
4. זוכרים את הנרטיב לפיו הציונות הדתית המגזר, עם נשות המילואימניקים, תתנקם בציונות הדתית המפלגה על כתם ההשתמטות? קבלו ביטול. זו גם אשמת התקשורת, שלא הבינה כמה זה קטן גם בזמן אמת, אבל סמוטריץ' באמת הצליח להפוך את הקערה. זה אחד התהליכים הסוחפים של מערכת הבחירות האחרונה. סמוטריץ' ייצר נרטיב חלופי.
יאיר אטינגר5. בכנסת הבאה יכהנו כ-25 ח"כים דתיים לאומיים, פזורים בין כל המפלגות הציוניות. 25 זו הערכת חסר זהירה, על פי סקרים, ובכל מקרה – זה כמעט כפול מהאלקטורט הסרוג העומד על 14-15 מנדטים פלוס מינוס. המגזר מעמיק את מעורבותו בפוליטיקה, תהליך מבורך שכחלק ממנו ארבעה ראשי מפלגות בולטות הם חובשי כיפות סרוגות.
אבל הנה העניין. לפחות שליש מהמועמדים הדתיים לאומיים מזוהים כיום עם גוש השינוי, וכל עוד החלוקה הפוליטית הזו נשמרת - חלק גדול מבני המגזר לא יספרו אותם כנציגיו הלגיטימיים. הם לא יוזמנו לדבר ברוב הישיבות והאולפנות ובטח לא יזכו ליחס אוהד מהעיתונות המגזרית, כמו שני השלישים האחרים.
6. מאז מות המפד"ל (או הבית היהודי) אין לציונות הדתית בית פוליטי אחד. יש בתים רבים, ועדיין – הרבה הומלסים פוליטיים.
יאיר אטינגר הוא כתב ופרשן כאן חדשות
