החקירה של פרשת הפצ"רית אינה יכולה להימשך לנצח. שלב החקירה המשטרתית הסתיים. חומרי החקירה נאספו. העדים נחקרו. המשטרה עשתה את שלה. אך המשטרה אינה הגוף המוסמך להחליט אם יש מקום להעמדה לדין. הסמכות הזו מסורה לפרקליטות המדינה. וכאן הבעיה חסרת התקדים.
בפסק דינו של בית המשפט העליון בעתירה שעסקה בסמכות שר המשפטים למנות גורם מלווה לחקירה, נקבע הלכה חדשה וחריגה. השופטים הכירו בכך שמדובר במקרה ייחודי של מניעה מוסדית לפרקליטות. פרשה רגישה שבה בכירי הפרקליטות נוגעים, בדרך כזו או אחרת, לבדיקה שנערכה בפרקליטות הצבאית. במילים אחרות, בג"ץ קיבל את העמדה כי במצב כזה אין אפשרות שהפרקליטות תכריע לבדה בגורלה של החקירה, וכי נדרש גורם חיצוני שילווה את ההליך.
1 צפייה בגלריה
בהרב-מיארה וליון. ברקע: הפצר"ית יוצאת למעצר בית מנווה תרצה
(צילום: עמית שאבי, שאול גולן, אלכס קולומויסקי)
אלא שמאז חלף זמן רב, וגורם כזה לא מונה. ניסיונות שר המשפטים למנות שופט בדימוס לתפקיד נכשלו פעם אחר פעם, תחילה השופט בדימוס בן חמו בשל אי עמידה בתנאים שנקבעו בפסק הדין, שכן לא היה עובד מדינה בכיר מכהן, ולאחר מכן נכשל המינוי של נציב התלונות השופט דימוס אשר קולה בשל מגבלות חוקיות אחרות. התוצאה היא ואקום חסר תקדים. תיק פלילי רגיש מונח על השולחן, ואין אף גורם בעל סמכות שיכול לקבל לידיו את חומרי החקירה ולהכריע אם יש מקום לכתבי אישום או להשלמות חקירה.
אך האמת היא שהשאלה האמיתית פשוטה בהרבה. המניעה שנקבעה ביחס לעיסוק הפרקליטות בפרשה אינה נצחית. היא נובעת מחשש לניגוד עניינים. מרגע שיתברר כי אין מעורבות של היועצת המשפטית לממשלה או של בכירים אחרים בפרקליטות בפרשה, וכי אין צורך בחקירתם או בעדותם, מוסרת המניעה. במצב כזה אין כל הצדקה להמשך השיתוק, והפרקליטות יכולה וצריכה לשוב ולעסוק בתיק.
לכן השאלה היחידה הדורשת הכרעה כעת היא זו: האם קביעת המשטרה כי אין מעורבות של היועצת המשפטית לממשלה היא סופית, או שמא נדרשות השלמות חקירה נוספות. זו אינה שאלה פוליטית, אלא שאלה מקצועית צרה ומוגדרת. העברת חומרי החקירה ליועצת המשפטית של משרד המשפטים אינה הפיתרון. אין לה סמכות חוקית להכריע בעניין.
הפיתרון המשפטי הנכון הוא חזרה לבית המשפט העליון. על שר המשפטים לבקש, בהסכמה, מינוי של שופט בדימוס מכוח סמכותו החריגה של בג"ץ לתת צו למען הצדק, וכך לעקוף את דרישת החוק לעובד מדינה בכיר מכהן
הפיתרון המשפטי הנכון הוא חזרה לבית המשפט העליון. על שר המשפטים לבקש, בהסכמה, מינוי של שופט בדימוס מכוח סמכותו החריגה של בג"ץ לתת צו למען הצדק, וכך לעקוף את דרישת החוק לעובד מדינה בכיר מכהן. תפקידו של אותו שופט יהיה אחד בלבד: לבחון את מסקנות המשטרה ולקבוע אם החקירה ממצה את שאלת מעורבות היועצת המשפטית. אם התשובה חיובית, המניעה מוסרת והפרקליטות חוזרת לפעול. אם לא, יינתנו הנחיות להשלמה נקודתית של החקירה.
החשש מפני שיקולים זרים מצד השר לוין אינו דמיוני. הוא קיים ומובן. דווקא משום כך, נדרש פתרון שינתק את ההכרעה מידי הפוליטיקה ויחזיר אותה למסלול מקצועי. אם שר המשפטים אינו נכון לצעד כזה, קיימת חלופה נוספת: עתירה יזומה שתוגש לבית המשפט העליון, אולי אף על ידי היועצת המשפטית עצמה, שבמסגרתה ימנה בג"ץ שופט בדימוס כגורם מכריע. כך או כך, המצב הנוכחי אינו מתקבל על הדעת.
חקירה פלילית אינה כלי ניגוח פוליטי, אך גם אינה יכולה להפוך לבור ללא תחתית. שלטון החוק מחייב הכרעה. הגיע הזמן לקבל אותה.
ד"ר מתן גוטמן הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן
