ביום שישי בערב, זמן קצר אחרי שעוד שידר לכולם שהוא נלחם על "ממשלת השינוי" ועושה מאמצים גדולים לייצב את הקואליציה, כבר החל ראש הממשלה נפתלי בנט להרהר בהחלטה לפזר את הכנסת בעצמו, לשים את המפתחות ולהעביר אותם ליאיר לפיד.
זה קרה אחרי שיחה שקיים עם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, שבמהלכה ניסה להבין מה מרחב התמרון של הקואליציה - האם ניתן להפוך איכשהו את תקנות יהודה ושומרון (המאפשרות החלת סמכויות השיפוט של המדינה על אזרחים ישראלים בהתנחלויות), שהפכו בחסות שר המשפטים גדעון סער לאירוע שטלטל את הקואליציה. היועמ"שית הבהירה לבנט שמהאירוע הזה אין איך להתחמק משפטית, ואי-אישור התקנות יוביל לכאוס שנשמעו האזהרות ממנו. הדרך היחידה להאריך את תוקף התקנות בלי רוב בכנסת הוא פיזורה לפני סוף יוני, כך שהן יוארכו אוטומטית.
בנט ניתק את השיחה, והשיחה הבאה הייתה עם רעייתו גילת. שם הציף את המחשבה, שהוא מתקרב לרגע שבו אי אפשר עוד להיאחז בכיסא - ובמקום לראות כנסת שמתבזה שבוע אחר שבוע תוך סחטנות הולכת וגוברת, הוא מעדיף לסיים את האירוע בעצמו. ברקע ריחף כל הזמן האולטימטום של חבר הכנסת ניר אורבך, עד לא מזמן איש אפור המוכר לוותיקי הציונות הדתית (לא המפלגה), והפך לדמות שמדינה שלמה נושאת עיניים להכרעתה. יש הטוענים שאורבך שרטט את המשוואה שממנה לא היה דרך חזרה.
כל אלה הובילו את בנט לקבלת ההחלטה לבד כמעט לגמרי, תוך מידור רוב יועציו. במערכת הפוליטית איש לא ידע, כולל שותפו הבכיר לפיד.
היום אחרי ישיבות הסיעה, כשכל ראשי המפלגות עוד משדרים מסרים אופטימיים, לפיד קורא ל"מי שקשה לו, שילך הביתה" וליברמן מפרט מדוע הממשלה חייבת להתקיים - בנט כבר ננעל על ההחלטה. אחר הצהריים הוא צלצל ללפיד וביקש ממנו להגיע בהקדם, כשראש הממשלה הבא לא יודע מה מצפה לו. בשיחה לפיד עוד ניסה לוודא אם ההחלטה סופית, והבין מבנט שבקרוב יעביר אליו את התפקיד, במה שמוגדר ניסיון לתקן את הרושם הציבורי על המערכת הפוליטית והפרת ההסכמים הסיטונית, תוך רמז ברור לנתניהו.
בנט ולפיד סיכמו, בניגוד להסכמים הקואליציוניים, שלא "לשנמך" את ראש הממשלה לתפקיד שר הפנים, אלא להגדירו כראש הממשלה החליפי ומחזיק "תיק איראן". בזמן הקצר מאז ההודעה על נפילת הפור נפוצה במערכת הפוליטית ההערכה שבנט יודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים ולא ירוץ בבחירות. מקורביו מבהירים שאין לו כוונה כזו.
כל זה קורה בשעה שבעלת בריתו הפוליטית של בנט, איילת שקד, נמצאת בביקור רשמי במרוקו, שם עודכנה על הדרמה. גם גדעון סער לא נכח בכנסת בשעת ההודעה, אלא היה במסיבת הסיום של בנו דוד. בנט עבר בין ראשי הסיעות ובישר להם על החלטתו. ימים יגידו אם ההעברה החלקה והג'נטלמנית של ראשות הממשלה והמסר הממלכתי יניבו פירות גם בקלפי.
כעת מתפנים כל השחקנים הפוליטיים לתכנן את דרכם הלאה למערכת הבחירות, מה שרבים החלו לעשות מאחורי הקלעים כבר לפני כמה שבועות. בנט משדר שבכוונתו לרוץ לבד בראשות ימינה, אולם לפי ההערכות הסיכויים לכך לא גדולים, ומישהו מהשחקנים - בנט, סער ויו"ר כחול לבן בני גנץ - ילך לחיבור כלשהו.
ניתן כבר להעריך שלפיד, במיוחד כראש הממשלה, לא ירחם על המפלגות משמאלו - העבודה ומרצ - וירצה ללכת בכל הכוח על מעמד המפלגה המובילה בגוש. מבחינתו כבר מזמן היה עדיף לעבור למודל האמריקני של שתי מפלגות גדולות. לפיד מאמין שביכולתו להגיע למספר "דו ספרתי גבוה" של מנדטים.
בימין צפוי להתחיל כעת קרב פנימי - עוד לפני ההודעה על פיזור הכנסת הצפוי כבר יצא לאור החשש בקרב החרדים מעליית כוחו של ח"כ איתמר בן גביר, שאמור להיות דמות מפתח במערכת הבחירות. בליכוד, שם צפויים להיערך פריימריז, ניכרת בינתיים דריכות בניסיון לטרפד יוזמות להורדת אחוז החסימה לפני פיזור הכנסת. צעד כזה שעשוי, כך חושש נתניהו, להוביל לפיצולים מסוכנים בגוש, כמו בתוך יהדות התורה או הקמת מפלגה של ח"כ עמיחי שיקלי.
