במשך שנתיים ג' האמינה לגרוש שלה. בכל פעם מחדש הוא הבטיח שיחזור מארצות הברית, שיסדיר את הניירת, שישלח כסף, שהכול יסתדר. ובינתיים, בצפון הארץ, היא נשארה לבד עם שישה ילדים, יוצאת מהבית בשש בבוקר, חוזרת רק בערב, משאירה את הגדולים לשמור על הקטנים כדי שתוכל לעבוד ולהחזיק את הבית. "הוא הצליח לעבוד עליי", היא מספרת היום. רק אחרי שנים של המתנה, פחד וייאוש, היא גילתה שלא חייבים להיכנע למרחק. מאבק חוצה יבשות הסתיים בהסכם משמעותי ובהשבת מה שמגיע לה ולילדיה.
מאחורי כל תיק כזה יש סיפור חיים: האישה נשארת בארץ עם ילדים, שכר דירה, חוגים, חשבונות וחרדה כלכלית, בעוד הגרוש שלה חוצה אוקיינוס ומתחיל חיים חדשים. הרחק מאור הזרקורים, מאחורי דלתות משרדים אפורות, פועלת יחידה קטנה של הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, שמצליחה לעשות את מה שנראה לרבות בלתי אפשרי: לרדוף אחרי חייבי מזונות שחצו גבולות ויבשות, ולאלץ אותם לשלם את מה שבתי המשפט כבר קבעו שמגיע לילדיהם.
"ידעתי שאקבל את הכסף"
ג' זוכרת היטב את הרגע שבו הבינה שההבטחות נגמרו, אחרי תקופה ארוכה שבה נאחזה בכל הבטחה, שיחה ורמז שאולי הוא באמת יחזור. "במשך שנתיים הוא כל הזמן משך", היא מספרת. "עוד מעט הוא יבוא, עוד מעט הוא סוגר ניירת, ואני האמנתי. כשיש לך שישה ילדים ואת לבד, את מחפשת כל שביב של תקווה".
אבל התקווה הזו הלכה והתפוגגה, והמציאות טפחה על פניה. הקטן היה בן שלוש כשכל זה התחיל; היום הוא כבר בוגר. "שישה ילדים זה לא רק כסף", היא אומרת. "זה נפשי, והם כמעט כולם היו קטינים. הייתי צריך לחשוב כל רגע איך מסתדרים, לצאת לעבוד ולהשאיר את הגדולים שישגיחו על הקטנים, שאני אוכל לפרנס אותם".
כך, היא הייתה יוצאת מהבית בשש בבוקר וחוזרת רק בשמונה או תשע בערב. "זה היה קשה לא לראות את הילדים", היא אומרת. "הייתי חוזרת גמורה. אבל לא הייתה ברירה".
לפני שפנתה לסיוע המשפטי, היא ניסתה הכול. "ניסיתי קודם כל לדבר איתו, שאני צריכה עזרה. תמיד התשובות היו שאין לו. פחדתי לעמוד מול הדבר הזה. כבר התרגלתי למצב שאני צריכה להילחם. הכרתי את הסיטואציה שלי כל כך טוב שכבר לא ראיתי את עצמי אחרת".
הפחד הזה, היא מסבירה, הוא אחת הסיבות לכך שנשים רבות לא פונות לסיוע. "את מתרגלת ולומדת לשרוד", היא מסבירה, "ואז נדמה לך שאין דרך אחרת".
רק אחרי שנים היא קיבלה החלטה לשבור את המעגל. ההליך אמנם נמשך יותר משנה, אבל בניגוד לשנים הארוכות של המתנה פסיבית - הפעם היא הרגישה שמישהו צועד איתה. "ידעתי שאני אקבל את הכסף", היא אומרת. "ידעתי שבסוף אקבל אותו".
כשהגרוש ניסה לשכנע אותה לעצור את ההליך, היא כבר לא היססה. "אמרתי לו: כל מה שקורה, כל מה שמדברים, מדברים מול עורך דין. אני לא מדברת שום דבר. אין שום הסכמים, שום החלטה".
כיום, כשהסכם כבר הושג בסיוע עו"ד רות מיסלף-טיבי מהסיוע המשפטי, וג' קיבלה מחצית מהבית שהגרוש שלה מחזיק בישראל, היא אומרת: "אני שמחה שעשיתי את זה. אני מציעה לכולן ללכת על זה ולא לחכות. אל תיתממו כמוני ותחכו שנים. אם הייתי יודעת על זה אז, באותו רגע הייתי הולכת. יש מי ששומע ועוזר".
מ-6,000 ל-76,000 דולר
במרחק אלפי קילומטרים משם, בניו ג'רזי, מספרת אריאנה בלום - אם לבן 23 - סיפור אחר, אבל מוכר להפליא. גם היא חיפשה תשובות במשך זמן רב, "והיו מלא פעמים שכבר לא האמנתי", היא מודה.
אחרי אינספור ניסיונות, שיחות, בירורים וחיפושים, היא גילתה במקרה את האפשרות לפעול דרך מנגנון האכיפה הבינלאומי. "מצאתי את זה אונליין. עשיתי איזה חיפוש, ופתאום מצאתי. פשוט שלחתי מייל, ותוך שעות חזרו אליי". עד היום היא נשמעת מופתעת מהתגובה שקיבלה. "הם היו אשכרה משאב של רוח מרעננת, אין לי מילים".
בפעם הראשונה טיפלו עבורה בחוב של כ-6,000 דולר. "הוא פשוט פנה אליו, קצת דיבר איתו, והבן אדם שילם. זה היה מדהים. באמת לא האמנתי", היא מתארת.
אבל אז הגיע הסיבוב השני, והפעם הסכום כבר עמד על 76 אלף דולר. "זה היה המון. בערך 60 אחוז מכל מה שהוא חייב לי". ההליך הזה היה מורכב יותר. הכתובת הוסתרה, ההתחמקויות נמשכו, והדרך לבית המשפט הסתבכה. אבל בלום אומרת שלא נשארה לבד - והיא משבחת את עו"ד רות מיסלף-טיבי, שייצגה אותה ופעלה בנחישות. "היא הלכה עליו בארבע דרכים שונות", מתארת האם, עד שהצליחה לאתר כתובת באמצעות צו בית משפט.
גם היום, אחרי כל מה שעברה, בלום לא מדברת רק על כסף. היא מדברת על שקט. "צריך לעשות כל מה שאפשר להגיע לסכום חד פעמי", היא אומרת. "זה היה מונע כל כך הרבה התעסקויות. הדבר הזה יורד מהשולחן. הוא נגמר".
שילם רגע לפני ההמראה
עו"ד רות מיסלף-טיבי, שייצגה את שתי הנשים מטעם הסיוע המשפטי, מכירה היטב את המורכבות. "מדובר במקרים שבהם קשה לאתר את החייב, וקשה להשיג את שיתוף הפעולה שלו או להפעיל נגדו סנקציות - כי הוא לא נמצא באותה מדינה שבה נמצאים האישה והילדים", היא אומרת. "במספר מקרים הלקוחות שיתפו אותי שכל השנים הן גידלו את הילדים לבד, תוך התמודדות עם קשיים רבים, גם כלכליים וגם רגשיים, ולא ידעו שיש אפשרות לפעול נגד האב שיצא מישראל וניתק קשר. המעורבות היעילה של הסיוע המשפטי במקרים כאלה היא קריטית".
עו"ד רות מיסלף-טיביצילום: דנה אופירבשנים 2023–2024 הצליחו בסיוע המשפטי לגבות כ-2.7 מיליון דולר מחייבים השוהים בחו"ל. מאחורי הסכום הזה מסתתרים סיפורים שנשמעים כמעט בלתי אפשריים: בית משפט באוקראינה שאכף לראשונה פסק דין ישראלי למזונות בזמן מלחמה, שינוי מדיניות באוסטרליה שאפשר להעביר כספים ישירות לישראל - ועיכוב יציאה מהארץ שהוביל אב אמריקני לשלם חוב מזונות מלא רגע לפני ההמראה.
באחד המקרים הצליחו עורכי הדין ממחוז תל אביב לקדם פתרון משפטי יצירתי במיוחד, בשיתוף הרשויות בפינלנד. לאחר שבית משפט במדינה הסקנדינבית אכף פסק דין ישראלי למזונות, החייב שהתגורר בפינלנד עבר לקנדה, שאינה חתומה עם ישראל על אמנה הדדית לגביית מזונות ולא היה ניתן לגבות ממנו את החוב. במקום לעצור את ההליך, נבנתה אסטרטגיה חדשה המבוססת על האמנה ההדדית הקיימת בין פינלנד לקנדה, שבאמצעותה פנו הרשויות לקנדה על בסיס פסק הדין הפיני - וכעת ממתינים לעדכון מצד הרשויות הקנדיות. ההערכה היא כי במסגרת ההסכמים בין שתי המדינות, יהיה ניתן ליישם את פסק הדין.
אחד התיקים הבולטים הסתיים לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שקיבל תביעה של אישה המתגוררת בישראל ואכף פסק דין שניתן בניו יורק לפני שנים. האב חויב לשלם את מלוא סכום המזונות לצד 15 אלף שקלים הוצאות משפט.
במקרה נוסף, שהתנהל לאורך כמעט שני עשורים, התמודדה אישה שהיגרה לארצות הברית עם חוב מזונות שהלך ותפח והגיע לכ-1.2 מיליון שקלים. לאחר שהחייב נכנס לישראל הצליח עורך הדין לעכב את יציאתו מהארץ באמצעות תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו. ההליך התנהל במספר ערכאות משפטיות, ובסופו נחתם הסכם פשרה שבמסגרתו התחייב החייב לשלם 560 אלף שקלים עבור מזונות הילד - שכיום כבר בגיר.
עו"ד דניאל רזעו"ד דניאל רז, הממונה הארצי בתחום מעמד אישי וגביית מזונות מחייבים בחו"ל, מסביר שהמורכבות חורגת בהרבה מהשאלה המשפטית. לדבריו, "מאחורי כל תיק עומדים לעיתים שנים של מאבק, התמודדות עם מערכות משפט זרות, בירוקרטיה בינלאומית מורכבת ולעיתים גם מציאות ביטחונית מאתגרת. למרות זאת, אנחנו מצליחים להביא לפריצות דרך משמעותיות ולהשיג תוצאות ממשיות עבור משפחות רבות שכבר לא האמינו שיקבלו את מה שנפסק לטובתן".
אבל מעבר לכל מנגנון משפטי, לכל תקנה ולכל פסק דין, הסיפור הזה הוא קודם כול סיפור אנושי. "הייתי במאסר עולם", אומרת אריאנה בלום על השנים שבהן גידלה את בנה לבד. כעת היא מבקשת מנשים אחרות שלא לחכות. לפעמים, גם כשהאב מעבר לים, הצדק עדיין יכול למצוא את הדרך הביתה.
