יום הזיכרון לשואה והגבורה יעמוד השנה בסימן "התנגדות יהודית בשואה – 80 שנה למרד גטו ורשה". העצרת הממלכתית לפתיחת אירועי יום הזיכרון תתקיים בערב יום שני בשעה 20:00 ברחבת כיכר גטו ורשה ב"יד ושם", ובה יישאו דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש הממשלה בנימין נתניהו. כל סגל א' של המדינה ישתתף בעצרת, שבמהלכה יועלו שש משואות על ידי שישה שורדי שואה ויובאו סיפוריהם במהלך המלחמה.
טובה גוטשטיין, בן ציון רייש, יהודית סולברג, ראובן בונפיל, יפים גימלשטיין, ומלכה רנדל הם ששת שורדי השואה שיעלו משואות בטקס, שבמהלכו יוקרנו גם סרטונים עם סיפורם האישי. את אבוקת הזיכרון בעצרת יעלה יו"ר יד ושם דני דיין, את דבר הניצולים תישא שורדת השואה שושנה וייס, ותפילת אל מלא רחמים תאמר על ידי שורד השואה אפרים מול.
בעצרת ישתתפו הזמרים שולי רנד וקרן פלס, וכן זמרי האופרה הישראלית יאיר פולישוק, שחף רגב ויואב איילון. עוד במהלך העצרת תיערך אזכרה מסורתית. תהילים יאמר הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו. קדיש יאמר הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב יצחק יוסף. כמו כן, ישתתף באירוע משמר כבוד של צה"ל מחטיבת הצנחנים.
לראשונה, יקיים השנה יד ושם בשיתוף עמותת שם נר מעמד הדלקת נרות זיכרון באוהל יזכור בערב לבאי העצרת ולמחרת הדלקת נרות לקהל הרחב בכיכר גטו ורשה ביד ושם. כל אדם המעוניין להגיע ביום שלישי יקבל נר זיכרון הנושא שמו של קורבן שואה פרטיו של קורבן שואה ויוכל להדליקו בכיכר גטו ורשה מהשעה 11:00 ועד לשעה 16:30.
עוד השנה מזמין יד ושם את הציבור לבקר במיצג חדש - ספר השמות. הספר הינו מיצג רחב ממדים המציג את שמות 4,800,000 קורבנות שואה שאסף יד ושם מיום היווסדו. השמות מודפסים על גבי דפים של מטר וחצי על מטר. אורכו של הספר - שמונה מטרים.
סיפורם של מדליקי המשואות
טובה גוטשטיין. נולדה בוורשה ב-1933. עם הקמת הגטו בעיר נשלח אביה לעבודות כפייה ונעלם. טובה הילדה החלה לדאוג לפרנסת המשפחה, יצאה מחוץ לגטו דרך תעלות הביוב וביקשה אוכל מפולנים. עם פרוץ המרד ביתה נהרס ומשפחתה נעלמה. היא הצליחה להגיע ליער וקיבלה מחסה אצל פרטיזנים. יום אחד הם לא חזרו, לאחר שככל הנראה נהרגו, והיא נותרה לבדה ביער.
בתום המלחמה זכרה שאמה אמרה לה להגיע ללובלין. היא חיכתה לה בתחנת הרכבת יום יום, במשך חודש. באחד הימים פולנים תקפו אותה ומנהל התחנה העלה אותה לרכבת שנסעה לעיר ולבז'יך, שם הגיעה לבית יתומים. לאחר שנה וחצי הגיעה לגרמניה ומצאה את אמה. טובה עלתה לארץ ישראל ב-1948 והייתה אחות בבתי חולים. לטובה ולבנימין ז"ל, ניצול שואה מבוצ'אץ', שלושה ילדים, שמונה נכדים ו-13 נינים.
בן ציון רייש. נולד ב-1932 בצ'רנוביץ שברומניה (היום באוקראינה). ביולי 1941 כבשו הרומנים והגרמנים את צ'רנוביץ. אחרי שבועות ספורים הוסעו בן ציון, אמו ואחיו הקטן למחנה הריכוז מרקולשט, משם הוצעדו למספר גטאות. רבים מהצועדים מתו מקור, רעב ומחלות. חלקם נורו בידי השומרים. המשפחה הגיעה לגטו ז'בוקריץ'. פולדי, אחיו בן השלוש של בן ציון, היה חלש ורעב. למחרת אמר "אני רוצה מרק" ואלה היו מילותיו האחרונות.
בינואר 1946 הגיע בן ציון עם אמו לארץ ישראל. בצה"ל הוא שירת כטכנאי אלחוט, ואז למד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון. בן ציון עבד ברפא"ל וקיבל עם צוותו שני פרסי ביטחון ישראל על פיתוח טכנולוגיה צבאית. לבן ציון ולאשתו צ'רנה שלושה בנים ובת, 30 נכדים ומעל 70 נינים.
יהודית סולברג. נולדה באמסטרדם ב-1935. בספטמבר 1943, ערב ראש השנה, גורשו יהודית ומשפחתה למחנה וסטרבורק. באחד השילוחים גורש סבה לאושוויץ ונרצח. יהודית ויתר בני משפחתה נשלחו לברגן בלזן. עקב התנאים נספו במחנה סבתה וסבה.
אמה של יהודית ידעה גרמנית ונלקחה לעבוד במשרדי הגרמנים, שם הצליחה לאסוף בסתר שאריות לחם שרוף לבנותיה. באפריל 1945 הועלו בני המשפחה לרכבת שנסעה ללא יעד. רבים מהאסירים מתו בדרך. כעבור שבועיים שיחרר הצבא האדום את אסירי הרכבת. יהודית הגיעה לשווייץ, שם פגשה את שאול, בן כיתתה שהוסתר אצל איכרים נוצרים בהולנד. לימים נישאו השניים וב-1959 עלו ארצה. נולדו להם ארבעה ילדים, 24 נכדים ו-33 נינים.
ראובן (רוברט) בונפיל. נולד ב-1937 בקרדיצה, בחבל תסליה שביוון. בסוף 1943 הגיעו הגרמנים לאזור. ראובן ואמו הסתתרו במחסן פחם מתחת לבית. אביו היה אצל בישוף העיירה, איזקיאל, שתלה על צווארו צלב והציג אותו בפני הגרמנים כשמש שלו.
ראובן והוריו נמלטו בעגלה עם חמור והגיעו לכפר דפנוספילי. כשקרבו הגרמנים לכפר, אנשי מחתרת קומוניסטים הבריחו את המשפחה לכפר ההררי אפידיאה, שם אימצה משפחת גולאס היוונית-אורתודוקסית את ראובן והוריו. עם התקרבות הגרמנים לאזור בני הזוג גולאס הסתירו את המשפחה ביער.
ראובן התחתן עם חוה, ניצולת שואה מגרמניה, ועלה עם משפחתו לישראל ב-1968. הוא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל. לראובן ולחוה שלושה ילדים, שמונה נכדים ושני נינים. בני הזוג גולאס הוכרו ב-2018, לאחר מותם, כחסידי אומות העולם.
יפים גימלשטיין. נולד ב-1935 במינסק שבברית המועצות (בלארוס). ביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית המועצות. אביו גויס לצבא האדום ונהרג בקרב. כחודש לאחר הכיבוש הגרמני הוקם גטו מינסק ויפים ומשפחתו נכלאו בו. יפים ראה רצח יהודים בחצר ואת דם הנרצחים שוטף את האדמה. הוא שרד עם אמו מספר אקציות.
פנחס דובין, בן משפחה, היה בונה תנורים. ב-1943 חפר יחד עם בניו מחבוא מפני האקציות, מתחת לבית הסמוך לבית הקברות היהודי בגטו. כשהגרמנים החלו לחסל את הגטו נכנסו למקום 26 אנשים, ביניהם יפים. אבל המסתתרים החלו למות מצמא, רעב, חולשה ומחלות. סבתו של יפים הייתה בין המתים. המסתתרים שהו בבונקר תשעה חודשים.
ביולי 1944 שוחררה מינסק וחיילים סובייטים גילו את הקבוצה. רק 13 מתוך 26 שרדו. ב-1992 עלו יפים ואשתו רבקה לישראל. יש להם שני בנים וחמישה נכדים.
מלכה רנדל נולדה ב-1927 בעיירה נאדאצ'ד שבהונגריה. שני אחיה הגדולים עלו לארץ ישראל לפני המלחמה. עם כניסתם לעיר ב-1944 סגרו הגרמנים חנויות של יהודים. על מלכה הטילו את המשימה המשפילה לנקות את הרחוב לעיני חברותיה ההונגריות. במאי אותה שנה גורשו יהודי העיר לגטו מטסלקה.
שלושה שבועות לאחר הכליאה בגטו, גורשו מלכה ומשפחתה לאושוויץ. מכל בני המשפחה רק מלכה ושתי אחיותיה נותרו בחיים. לה וליהושע שלוש בנות, 11 נכדים, 36 נינים ובן של נינה – דור חמישי.
