השבוע נפגשו בבית הלבן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ודנו על פי הפרסומים השונים בשורה של נושאים, לרבות השינויים וההתפתחויות האסטרטגיות האחרונות במזרח התיכון. בעוד שפורסם ודובר רבות על השיח הנוקב בנוגע לרצון האמריקאי לראות את סיום המלחמה בעזה, וכן בנושא החזרת 50 החטופים, פחות דובר - בשלב זה, אולי בצדק - על נושא אחר: יחסי ישראל-סוריה. נושא רגיש זה טומן בחובו פוטנציאל ראשוני להתפתחות דרמטית במזרח התיכון, עם הסדרה חלקית של מערכת היחסים בין ישראל למשטר החדש בסוריה.
מדוע מדובר במפגש שיכול לשנות את כללי המשחק? ישראל וסוריה מוגדרות מאז ומעולם כמדינות אויבות, על אף שהגבול ביניהן היה שקט למעלה מארבעה עשורים – מאז תום מלחמת יום כיפור ב-1973 ועד תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011. במשך כל הזמן הזה, אזרחים סורים רבים, כפי שסיפרו לי, חונכו לשנוא את מדינת ישראל, ודורות של סורים גדלו תחת השפעת משטר אסד שצייר את ישראל כאויב נורא.
לאחר תפיסת השלטון בסוריה על ידי אחמד א-שארע (או בשמו הקודם, אבו מחמד אלג'ולאני) ואנשיו, תפסו כוחות צה"ל שטחים מזרחיים בגבול ישראל-סוריה בשטח המפורז, מתוך חשש שאנשיו של א-שארע, המזוהים עם תפיסות אסלאמיסטיות רדיקליות, ינסו להתקדם לעבר הגבול ולסכן את אוכלוסיית רמת הגולן. במקביל, תקף צה"ל עשרות מתקנים ששייכים לצבא סוריה לשעבר והשמיד מערכים אסטרטגיים, מתוך חשש שאמצעי לחימה אלו יפלו לידיהם של גורמי ג'האד.
לאחרונה, פורסם כי השלטון הסורי העביר מסרים חשאיים וגלויים על כך שהוא אינו מעוניין בעימות עם ישראל ומבקש להחזיר את המצב למצב שהיה טרום תפיסת השלטון, כלומר – נסיגה ישראלית מלאה מהשטחים שנתפסו באזור החיץ והפסקת הפעילות המבצעית של צה"ל בשטחים הסוריים. במקביל, נשמעו הצהרות מצד גורמים אמריקאיים על כך שסוריה תהיה חלק מהסכמי אברהם (הצהרות שהוכחשו, לפחות באופן חלקי, על ידי גורמים סוריים רשמיים).
הסדרת היחסים בין ישראל לסוריה, גם אם תחל כצעד ראשון בחזרה למצב הקודם, עשויה לאפשר לא-שארע להציג הישג מדיני משמעותי לציבור הסורי. הישג זה יוכל לשמש כבסיס להמשך צעדים בוני אמון בין המדינות
אז אם כך, מדוע הנושא עשוי להיות דרמטי? הסדרת היחסים בין ישראל לסוריה, גם אם תחל כצעד ראשון בחזרה למצב הקודם, עשויה לאפשר לא-שארע להציג הישג מדיני משמעותי לציבור הסורי. הישג זה יוכל לשמש כבסיס להמשך צעדים בוני אמון בין המדינות. לדוגמה, ייתכן שישראל תסכים לנסיגה מהשטח המפורז בתמורה לקבלת ערבויות ביטחוניות מצד הממשל האמריקאי (ולא מהאו"ם), שיאפשרו לה לפעול במקרה של מידע מודיעיני על ניסיון התבססות של גורמי טרור ג'האדיסטיים בסמוך לגבול (כמו המצב בגבול עם לבנון בהתמודדות עם חזבאללה). בנוסף, צעד בונה אמון נוסף עשוי לכלול את החזרת עצמותיו של אלי כהן ז"ל.
צעדים אלו יכולים לפתוח את הדרך להרחבה של תהליך דיפלומטי רחב יותר, שיתחיל בהסדרת היחסים הבילטראליים וימשיך עם שינוי במערכת החינוך הסורית ובסיוע ישראלי לפיתוח חקלאי של המרחבים הסמוכים לגבול. אם יימשך תהליך השלום בין שתי המדינות ויתייצבו היחסים, המדינות הסוניות המתונות, כמו סעודיה, ירדן ואיחוד האמירויות, יוכלו להשקיע את כספן בסוריה ללא החשש שמלחמה תפרוץ, ובכך יפחת הסיכון בהשקעה כספית משמעותית.
ומה לגבי ארה"ב וטראמפ? כפטרון של המהלך האסטרטגי החשוב ביותר במזרח התיכון, חתימת "הסכמי אברהם" בספטמבר 2020, טראמפ יכול להודיע במהלך כהונתו על הרחבת ההסכמים והסדרת תהליך שלום רחב יותר במזרח התיכון. צעד כזה יכול לשדרג את מעמדו של הנשיא, ולהפוך אותו למועמד מוביל לקבלת פרס נובל לשלום. מעבר לכך, הוא יכול להדגיש את "הפיכת אמריקה לגדולה שוב" על פי חזונו – הן בהקשר של חיזוק מעמדה הבינלאומי במזרח התיכון, עם היחלשות איראן ורוסיה, והן בהקשר הכלכלי, שכן ארה"ב תוכל לקחת חלק משמעותי בשיקום ובפיתוח סוריה החדשה.
סא"ל (מיל') אייל דרור הוא משרת מילואים פעיל ב"עוצבת הבשן", מפקד מנהלת "שכנות טובה" לשעבר, מחבר הספר "לחבק את האויב" ומרצה בינלאומי בתחומי הגיאו-פוליטיקה, בדגש הציר השיעי וסוריה
פורסם לראשונה: 23:40, 10.07.25
