סא"ל (במיל') עידו פרומר נהרג אתמול (רביעי) בתאונת צניחה אזרחית במכתש הגדול שבנגב, לעיני בני משפחתו. פרומר, תושב ירוחם בן 50, היה בשירות מילואים פעיל כמפקד תא בבור חיל האוויר, ולכן הוכר כחלל צה"ל. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
במהלך הצניחה התרסק מצנחו אל תוך המכתש. אחד מבניו היה זה שביצע את פעולות ההחייאה הראשוניות. כוחות חילוץ, בהם יחידת החילוץ האזורית ויחידה 669, הוזעקו לזירה, ורופא היחידה נאלץ לקבוע את מותו במקום.

שעות לפני שנהרג העלה פרומר סרטון לעמוד הפייסבוק שלו, שבו אמר: "חג עצמאות שמח מדינת ישראל. כאן עידו פרומר מדבר אליכם מירוחם היפה, ממדינת ישראל המקסימה שלנו. אם זה יעזור לכם קצת להרים את הראש, ביום ההולדת ה-78 של מדינת ישראל אני מאחל לכולנו שנזכור תמיד גם מה מפריד אבל גם מה מחבר, ושנמשיך לבנות פה ביחד את המדינה המדהימה שלנו".
פרומר פרש משירות קבע בחיל האוויר לפני כ-13 שנים, עבר להתגורר בירוחם והפך למורה למתמטיקה. הוא ניהל את מרכז המדעים בעיר ואת אגף החינוך במועצה המקומית.
"לפני כשמונה שנים רציתי להביא סדנת ארדואינו לחברה הבדואית. בלי היכרות מוקדמת, התקשרתי לעידו, אז מנהל מרכז המדעים בירוחם", סיפר חברו רמי. "הוא לא היסס לרגע. 'תבואו, תקבל הכשרה לצוות שלכם'. כך, במשפט אחד ובפתיחות יוצאת דופן. מאז נשארנו בקשר, ובכל פעם נזכרתי באדם שידע לראות אנשים, להאמין בהם, ולתת מעצמו בלי חשבון. היום, כשעידו איננו, נשארת בי הכרת תודה עמוקה על הנדיבות, האמון והלב הרחב שלו. יהי זכרו ברוך".
חברתו עמית ספדה לו: ״כמה סמלי שאתה, האיש שהוא ההגדרה ל'ציוני החדש' הולך מאיתנו ביום ההולדת של המדינה. מהרגע הראשון שהצטרפת אלינו בשולחן המפקדים היה ברור שאתה מביא איתך משהו אחר, שקט, המבוסס על אמת פנימית עמוקה. רצון עז למעורבות והשפעה, תשוקה ללמוד ולהכיר את העשייה של שכניך לשולחן הפיקוד, ועניין אמיתי במי שמולך.
"את מלחמת 7 באוקטובר פתחנו בחדרים מקבילים, יש יאמרו גם מתחרים. ובתוך כל הכאוס של הימים הראשונים, כבר אז, כולנו (הכומתות הירוקות) זיהינו שאתה משהו אחר, ורבנו בינינו לבין עצמנו מי יהיה איתך במשמרת. זכיתי לעבוד איתך כתף אל כתף בכל שעה ביום, במשמרות גדושות אירועים וכאלו שפשוט ישבנו לדבר".
"גיליתי איש חינוך", היא המשיכה, "מהסוג הנדיר שיש לו ניצוץ בעיניים כשהוא עובד במה שהוא אוהב. גיליתי את הציונות מחדש, בבחירה שלך לגור בירוחם, בשנות הקבע והמילואים, בעשייה ב'רבעון הרביעי'. גיליתי אבא, איש משפחה אוהב ומסור שהתמודד עם פחד וחשש לילדיו, אבל גם עם שמחות גדולות על הצלחותיהם.
"גיליתי חבר, היית הכתובת שלי לשתף בקשיים שהמילואים הערימו, והשכלת להראות לי ברגישות אין קץ שאני לא לבד בסירה הזו. הלב שבור. נשארה לנו כחברה עוד עבודה, אבל הזרעים שנטעת עוד יישאו פרי".