מאות ליוו למנוחות את סמ"ר סימון שלומוב ז"ל, לוחם בגדוד 202 של הצנחנים, שעלה לבדו כנער מקזחסטן ונפל בקרבות ברצועת עזה. "הוא היה בן יחיד, תלמיד למופת, שהסביר לנו שהגיע ארצה כדי להיות ביחידה קרבית", סיפר יורם פניאס, מנהל כפר הנוער מאיר שפיה, אליו הגיע סימון מיד לאחר שעלה.
הלווייתו של סמ"ר סימון שלומוב ז"ל
"הוא הגיע אלינו ללמוד בכפר ומיד התאהבנו בו. חייכן, תמיד עזר לכולם, ובעיקר רצה להצליח", הוסיף פניאס. "היה לו קשר מאוד מיוחד עם אימו. את כל הכסף שחסך מעבודות קשות אצלנו ברפת בכפר, ומעבודה בחופשות בבתי מלון באילת, הוא היה שולח לאמא שלו בקזחסטן".
דנה, שהייתה האם המארחת שלו בכפר הנוער, ספדה לו: "אמנם עלית לבד לארץ והיית חייל בודד בצה"ל, אבל תראה כמה אנשים יש פה, כמה חברים ומשפחה. כולם אוהבים אותך. תודה על הזכות שנתת לכולנו להכיר אותך, תודה על מה שעשית למען המדינה ועם ישראל שכל כך אהבת".
סימון למד במכינה הקדם צבאית "הראל", יחד עם סמ"ר בוריס דונבצקי ז"ל, שנפל לפני 65 ימים בקרבות בצפון הרצועה. "סימון כל כך התבאס שלא יכול היה להגיע ללוויה של חברו הטוב, ועכשיו אנחנו קוברים אותו", ספדה בבכי רכזת המכינה, זוהר אריה.
"בשבועות הראשונים של המלחמה שאלתי את סימון אם הוא לא פוחד להילחם בעזה, והוא ענה 'ברור שזה מפחיד, אבל יהיה בסדר. לא נשארים מאחור ביחד עם החברים", הוסיפה לספר. "ביומן המלחמה שכתב הופיע מספר פעמים המשפט 'נפלה בחלקי הזכות'. הוא לקח את כל מה שעשה בתור חייל במלחמה כזכות, כי זה מה שסימון היה".
מול הקבר הטרי ישבה האם אינסה, שהגיעה במיוחד מקזחסטן, והאב איגור, שביכו את נפילת בנם היחיד. ההורים היו עטופים בחבריו ליחידה שבאו להיפרד ממנו. עידו רויזמן, חברו מהצנחנים, ספד לו: "לא מגיע לך לסיים את החיים ככה. נלחמת בגבורה עד השנייה האחרונה, כי כזה אתה – גיבור".
"מי כמוני מכיר אותך ואת השירות שלך. מה שעברנו יחד בשבוע שטח, כשהייתי צמוד אליך. היו רגעים קשים, ובאותם רגעים הסתכלנו אחד על השני. היית נותן לי את הקריצה הקבועה הזאת, והייתי אומר לך 'אל תדאג, כמה שעות וסיימנו עם זה. עוד רגע זה נגמר'. ב-7 באוקטובר אתה הראשון ששלחת לי הודעה כדי לבדוק מה קורה איתי. ידעת שאני גר בנחל הבשור ודאגת לי".
