בימים אלה מציינים ברחבי העולם ארבע שנים למהפכת MeToo, ששינתה את השיח סביב אלימות מינית והפנתה את הבושה לצד הפוגע. מיליוני נפגעות ונפגעים ברחבי העולם מצאו בתנועה הזו קהילה ששחררה אותם משנים של בדידות. ynet ממשיך להשמיע את קולם של הנפגעות והנפגעים.
יהודית לוטואק (62) הייתה בסך הכל בת 6 כשנפגעה מינית על ידי הבייביסיטר ששמר עליה ועל אחיה. "נולדתי בצרפת למשפחה נורמטיבית לחלוטין. הייתי ילדה מאוד שמחה, ומגיל 6 הכל נסגר. היו לנו בייביסיטרים כי ההורים שלנו יצאו הרבה".
"יום אחד בן של חברים של ההורים שלי בא לשמור עלינו, הוא היה בן 16. הוא התחיל לעשות את מה שהוא עשה. שש שנים רצופות, כמה פעמים בחודש. אני לא רוצה לפרט, אבל כל מה שאפשר לעשות הוא עשה לי".
"כשהייתי בת 12 אבא שלי קיבל הזדמנות ועברנו מדרום צרפת לפריז והסיוט נגמר. באותו רגע החלטתי שזה נגמר, שאני לוקחת את כל מה שעברתי וסוגרת במגירה".
כשהתבגרה עלתה יהודית לישראל, התחתנה והקימה משפחה. במשך עשרות שנים היא לא חשפה את הטראומה שעברה. "המון שנים לא דיברתי על זה, החלטתי לנעול את הכל. תמיד הדברים היו מוסתרים ולא סיפרתי לאף אחד".
1 צפייה בגלריה
 יהודית לוטואק תקיפה מינית מי טו עדות me too
 יהודית לוטואק תקיפה מינית מי טו עדות me too
לוטואק. "המון שנים לא דיברתי על זה, החלטתי לנעול הכל"
(צילום: אורי דוידוביץ')
"כשפרשות אונס גדולות כמו של הנשיא קצב ופרשת שמרת עלו לכותרות הן הציפו בי המון דברים. הפריע לי שלא דיברו בהן מספיק על מי שאנס, דיברו על מי שנאנס. אמרו מילים לא יפות כמו 'היא שרמוטה', 'היא ביקשה את זה', 'בטח היא עשתה משהו שזה מגיע לה'".
"הייתי בוכה לכרית ובן הזוג שלי לא ידע כלום, עד שיום אחד החלטתי שאני לא יכולה יותר ופניתי לפסיכיאטרית", סיפרה. "קצת לפני זה התפרץ מול הבן שלי, שהיה בן 19, והמשפט הראשון שלו היה 'אמא את גיבורה'. כששחררתי את זה התמוטטתי. המשפחה והחברים מאוד תמכו בי, ההורים שלי לעומת זאת טרקו לי את הדלת ולא האמינו".
לפני כעשור החלה יהודית לספר את הסיפור האישי שלה מול קהל. "הרגשתי שאני עושה טוב לעצמי ושאני עושה טוב לאחרים, שאני עוזרת להם. בפעם הראשונה שהרצתי על זה אנשים היו בהלם טוטאלי. אני תמיד מסיימת את ההרצאה כשאני אומרת 'מצד אחד הוא רצח אותי, מצד שני הוא הפך אותי למי שאני היום'".
"אני מרצה כי אני לא צריכה להתבייש, ואני חושבת שדרך מה שאני אומרת אני עוזרת לאנשים. צריך לדבר על זה, זו לא בושה. הגיע הזמן שנדבר, נצעק, שנגיד שאנחנו קיימים. זה קרה וזה עדיין קורה".
"המסר שלי הוא קודם כל שתאמינו לנפגעים. ההורים שלי לא האמינו לי, אבא שלי הלך לעולמו כשהוא חושב שאני שקרנית. אני לא חושבת שמישהו משקר כשהוא מספר שהוא נאנס. הוא לא מבקש תשומת לב, הוא מבקש רק שיחבקו אותו".