"חוק החרם" נגד ישראל בלבנון עלה לכותרות בשבועות האחרונים בצל המגעים הישירים בין שתי המדינות המתקיימים בוושינגטון בימים אלה, לקראת אפשרות של משא ומתן ישיר בין ירושלים לביירות, בתיווך אמריקני. לפי החוק הלבנוני, גם המגעים הנוכחיים האחרונים בין השגרירה הלבנונית בוושינגטון, נדא חמאדה מעווד, לשגריר הישראלי, יחיאל לייטר, נחשבים לבעייתיים, למרות שהם מתבצעים על ידי דמויות דיפלומטית ובתיווך מדינה שלישית.
"חוק החרם" על ישראל: צפו בפינה "יא אללה" באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
בשבועות האחרונים פורסמו מספר דיווחים לפיהם ארה"ב מפעילה לחץ לביטול החוק, כשבין היתר דווח שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הופתע מעצם קיומו והעריך כי יבוטל במהירות. באפריל דווח כי חברי קונגרס אמריקנים שלחו מכתב לשגריר האמריקני בלבנון, מייקל (מישל) עיסא, וביקשו ממנו להפעיל לחץ על ממשלת לבנון להשעות את יישום החוקים האוסרים תקשורת בין לבנונים לישראלים. חברי הפרלמנט ציינו כי החוקים הללו חותרים תחת הריבונות הלבנונית, מעכבים את היישום המלא של החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם ומגבירים את הסיכוי לחישוב שגוי מעבר לגבול.
מה הוא חוק החרם?
החוק נחקק ביוני 1955 ונחתם על ידי בכירי לבנון באותם הימים: הנשיא לשעבר כמיל שמעון, ראש הממשלה דאז - שכיהן גם כשר המשפטים - סאמי א-סלח ומי שהיה שר הכלכלה, רשיד כראמי. הוא כולל 13 סעיפים, כאשר הסעיף הראשון בחוק מפרט על איסור התקשרויות עם ישראל. נכתב כי אסור לכל אדם במישרין או עקיפין, לחתום הסכם עם גופים או אנשים המתגוררים בישראל, אזרחיה או כאלה העובדים עבורה או מטעמה. מפורט כי זה כולל עסקאות מסחריות, פעולות פיננסיות או כל עסקה אחרת.
לפי הסעיף השני של החוק, אסורה הכנסה ללבנון של סחורות ומוצרים ישראליים מכל הסוגים ואסור לסחור בכאלה ולהחליפם, כולל ניירות ערך. נכתב כי תחת מוצרים ישראליים נכללים מוצרים שיוצרו בישראל, משלבים תוצרת ישראלית כלשהי וגם כאלה שעוברים דרך ישראל. החוק גם מפרט את העונשים האפשריים לעוברים על הסעיפים השונים, הכוללים מאסר של שלושה חודשים עד שלוש שנים, "עבודות פרך" של בין 10-3 שנים או קנסות והחרמות, בהתאם לעבירה.
מספר גופים בלבנון אחראים על יישום החוק, בשיתוף פעולה. משרד החרם על ישראל השייך למשרד הכלכלה הלבנוני מפרסם בין היתר את החברות ה"אסורות", המנהלה הכללית לביטחון הפנים בלבנון אחראית על הפיקוח במעברי הגבול ובדיקת הדרכונים, וגם בית הדין הצבאי לוקח חלק, כאשר לפי סעיף 12 של חוק החרם "הדיון בפשעים והפרות של חוק זה נופל תחת סמכותם של בתי המשפט הצבאיים".
יש לציין כי בלבנון קיים גם 'חוק עונשין' שכולל סעיפים שאוסרים עסקאות ומגע עם "האויב" וכולל גם הוא עונשים. בסעיף 275 לחוק זה נכתב כי "כל לבנוני אשר קושר קשר עם האויב או יוצר עמו קשר כדי לסייע לו בכל דרך שהיא להשיג ניצחון לכוחותיו, ייענש בהוצאה להורג". באמצעות שילוב של "חוק החרם", עם סעיפי "חוק העונשין" הלבנוני, שקיים עוד מ-1943, נוצרת למעשה חסימה של כל מגע אפשרי עם ישראל.
גם בלי "שלגיה"
הסיבה ש"חוק החרם" הוא זה שעלה לכותרות בימים האחרונים, היא שהוא החוק המורחב, שמדבר ספציפית על ישראל ולא על "אויב" באופן כללי. כעת, בזמן המגעים, החוק מהווה למעשה חסם מרכזי מול כל התקדמות, מאחר והוא אוסר על כל הסכם או חוזה בין שתי המדינות. לביטול החוק, לפי הדיווחים, נדרשת הצעת חוק שתתקבל על ידי רוב חברי הפרלמנט הלבנוני.
בשנים האחרונות נרשמו מספר אירועים שעלו לכותרות בלבנון, שהעלו חשד לאפשרות של הפרת החוק נגד ישראל. ביולי 2025 פורסם כי חולקו סוכריות עם כיתוב בעברית באירוע בדאחייה של ביירות. במקרה אחר עלו חשדות לגבי משלוח של חברת נעליים שהלוגו שלה דומה למגן דוד.
בלבנון פועל גם "הקמפיין להחרמת תומכי ישראל בלבנון", שכולל גורמים הפועלים לאכיפת "חוק החרם". הקמפיין פעל בשנה שעברה נגד נטפליקס, שלדבריו מפרה את החוק הלבנוני ומעמידה לרשות השוק המקומי תכנים ישראליים. הקמפיין גם השתתף בשנת 2025 במחאה נגד הקרנת הסרט "שלגיה" בהשתתפות גל גדות במדינות ערב. יש לציין כי ארגונים אזרחיים דומים קיימים במדינות ערביות נוספות, וגם איסורים על קשר עם ישראל המעוגנים בחוק - כמו איסור הנורמליזציה עם ישראל בעיראק.
