יותר משנתיים אחרי טבח 7 באוקטובר, ישראל תעצור מחר (יום שני) בבוקר את נשימתה לקראת הרגע שבו ישובו החטופים ארצה. בבתים ברחבי הארץ כבר ניכרת התרגשות עצומה, אך יש משפחות שההתרגשות אצלן גדולה הרבה יותר. אחרי 737 ימים, הן מכינות את הבית - ואת הלב - לרגע שבו השער ייפתח, והחלום על חזרת יקיריהן מהשבי יהפוך למציאות.
משפחות החטופים מתכוננות לחזרתם הביתה
(צילום: באדיבות המשפחה, באדיבות משפחתו של אבי אוחנה)
בבית משפחת כלפון, האב קובי צילם את גלית - אמו של שגב - יחד עם האחות, הגיסה והכלבה קאי. הן קיפלו בגדים, סידרו תיק ובעיקר חייכו. "שגב שלנו, דימונה מחכה לך", אמר האב בקול רועד מהתרגשות. גם משפחתו של אבינתן אור מתכוננת לחזרתו, סידרה את חדרו בבית החולים בלינסון עם תמונות שלו עם חבריו ובת זוגו נועה ארגמני וארגנה בגדים בארון.
גם אצל משפחת אוחנה אין רגע דל: אביו של יוסף חיים, אבי, פרסם סרטון שבו נראה ששוטפים את הרכב של בנו, זה שעמד שנתיים שלמות בחניה - כמו שמחכה לו גם הוא. בחצר סודרו כיסאות להקרנה חגיגית של הרגע שבו יראו את יוסף חיים שב הביתה, ולצדם שלטים עם הכיתוב "ברוך שובך הביתה!". בבית משפחת כהן כבר תלוי שלט ענק: "נמרוד, כמה טוב שבאת הביתה".
לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי מירן, הפכה בשנתיים האחרונות לדמות בולטת במאבק להשבת החטופים - בהם בן זוגה. הערב, היא שיתפה את תמונת בנותיה, רוני שהייתה רק בת שנתיים כשאביה נחטף ועלמא שהייתה בת חצי שנה בלבד: "ערוכות ומוכנות לאבא עמרי💛".
ומחר, כמעט שנתיים בדיוק לאחר שנחטף ממסיבת הנובה, איתן מור חוזר הביתה. אביו, צביקה מור, סופר את השניות. "אני מאוד מאוד מתרגש, מאוד סקרן לראות איך הוא נראה", אמר ל-ynet. "לא ראינו שום תמונה, שום סרטון. עברנו נס גדול שאיתן שרד להגיע ליום הזה – שנחטף ולא קרה לו כלום בדרך לעזה, ושהצליח לשרוד שנתיים שלמות בתוך התופת".
בבית המשפחה ההתרגשות עצומה. ההכנות נעשות בקפדנות - בגדים, ציוד, חפצים. "אנחנו מביאים לו דברים מהבית כדי שירגיש בית", סיפר צביקה. "האמת, האמנתי שהיום הזה יגיע. הכנתי את עצמי לכל תרחיש. רציתי שישחררו את כל החטופים, אבל בדרך שבה נהיה ההורים האחרונים בישראל שעוברים את הגיהינום הזה. לדאוג לכולם ולדאוג שלא יקרה דבר כזה שוב". לדבריו, "הלחץ הצבאי הביא את חמאס לשולחן המשא ומתן. איתן נחטף בשמחת תורה וחוזר בהושענא רבה. זה סגירת מעגל - בדיוק אותו מועד שבו ראינו אותו בפעם האחרונה לפני שנתיים".
צביקה הוסיף: "אני מקווה מאוד שהוא בסדר באופן יחסי. אני סומך עליו - הוא אדם חזק מאוד, פיזית ומנטלית. בסוף, כולנו שליחים של משהו גדול יותר. יש תכלית לכל זה, והיא עוד תתברר. אני רק רוצה לבדוק שיש לו שתי עיניים, שתי אוזניים, שתי רגליים. שהוא בריא ושלם. ולחבק אותו. יש שתיקה של חיבוק שהיא יותר מכל המילים בעולם".
ובתוך כל ההתרגשות, הוא ביקש לראות גם את התמונה הרחבה. "סבא וסבתא שלי משני הצדדים הם ניצולי אושוויץ. למרות שהיינו כמובן מוותרים על השואה, היא הולידה את מדינת ישראל. אז אני מחכה לראות מה הדבר הטוב שייצא מכל זה לעם שלנו. ברור לי שניצלנו מהשמדה באותו יום - זו הייתה פשוט שואה".
לפני סיום הוא עצר להודות. "אני מודה לחברים, למשפחות ולצוות פורום תקווה. שמח מאוד שלא הלכו על עסקה חלקית שהייתה עלולה להשאיר שם את יקירנו לעוד זמן בלתי ידוע. חמאס ראה שגם אחרי שנתיים אנחנו לא מוותרים. תודה למפקדים ולחיילים שלנו, לפצועים, לאלמנות – בזכותם אנחנו יכולים לחבק את איתן".
דיצה אור, אמו של אבינתן החטוף בעזה, השתתפה בערב "לימוד הושענה רבא", הלילה האחרון של חג הסוכות, עם הרבנית חוה שמילוביץ. דיצה אמרה בסוף השיחה שמסרה: "אני מחכה כבר ל-8:00 בבוקר, שהשעות עד אז יעברו לפי התוכנית, שבעזרת השם כולם יחזרו לשלום, שכל האנשים שנחטפו. החלום שלי שכשהם יצאו ויבואו - ייצאו איתם ישועות לכולם. לכל אחד, כל מי שצריך משהו. כולנו שבורים בכל מני מקומות, כל אחד צריך חסדים וישועה, התפילה שלי היא שהישועות יפתחו ממקור הישועות לכולם עם זרם אדיר של ישועה, אור וברכה ואז ימלא שחוק פינו".
