רציתי לשאול אותו איך אפשר לשמוח, אבל הוא בדיוק חזר מתפילת ערבית חגיגית – שם אמר "הלל" ונשא ברכות לשלום המדינה, וכעת הוחזק פיזית בידי אמא שהצמידה לדש חולצתו הלבנה סיכה מהבהבת של דגל ישראל ומנעה ממנו לדון איתי בשאלות קיומיות שאינן מקדמות את הפיצוחים לסלון. כשהיא משחררת ממנו הוא מתפנה לחבק ולנשק נכדים שבאו להגיד חג שמח ולצפות יחד בטקס הדלקת המשואות האהוב עליהם, נעמד ליד הכיריים להכין סיר ענק של פופקורן, וזורק מבטים לעבר הטלוויזיה הענקית שפתוחה ברגיל על ערוץ 14 ועכשיו משדרת את הדקות הראשונות של הטקס מכאן 11.
החזקנו חזק כדי להישאר במקום הנכון שבו שומרים על גבולות בריאים ויודעים להתחשב ברגשות של אחרים, להצטופף בנחת על אי של משפחתיות בים המלחמות של השנים האחרונות
בזמן שהיה בבית הכנסת מישהו העביר ערוץ בטלוויזיה, כי אם כבר שטיפה תודעתית – לפי החלטת רוב הנוכחים, לפחות שיהיה בחסות השידור הציבורי. גם אם שם לב למהלך המתוחכם אבא לא אמר מילה, רק התיישב לידינו בהתרגשות, לקח את השלט והגביר קצת את הווליום. על המסך נראו ראש הממשלה ורעייתו, לצידם שרת התחבורה והטקסים מירי רגב, מאחוריהם הוקרנו המילים ניצחון וביחד, ואצלנו בסלון ניתנה הוראה חרישית לא לבאס את סבא וסבתא. להחניק תהיות בריאות כמו לאן נעלמו עקבותיו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, להשתיק סרקזם מתבקש למראה שתי פיות התכלת תאומות אאוטפיט ענוגות – האחת רעיה והשנייה שרת תחבורה שמעדיפה חרדים על פני משפחות שכולות. להימנע מדיווחים פשוטים שפורסמו באותו היום על שרת תחבורה שמונעת ביום הזיכרון מהורים ואחים שכולים להגיע לטקסים הממלכתיים בהר הרצל, שהגבילה את מספר הנוסעים ברכבות לירושלים, שלא מצאה את הכלים והיכולת שהפגינה לטובת החרדים בדרך להילולה במירון, ושידעה יפה מאוד להסיט יותר מ־6,000 אוטובוסים ולהקים לטובתם מערך הסעות מטורף, ויותר מהכל – לשתוק בכוח כנגד אינסטינקט בריא ועצמאי של זעם על פשעי אוקטובר שטרם נחקרו, ולהדוף את הצורך לזעוק את העוול של ממשלה שמשתפת את הציבור כולו בפרסומת חלולה של לאומיות במקום ללכת הביתה.
אנחנו פה לכבד הורים, להתרגש איתם מדברים שפעם הרגשנו נוח לחבק יחד. לאפות חלות בצורת שתי אותיות כמניין שנות המדינה, לסעוד סביב שולחן אחרי בית כנסת, לאכול עוגת שוקולד עם סוכריות צבעוניות שעליה תקועים דגלונים קטנים בקיסמי עץ, ולצפות בטקס הדלקת המשואות. ואפילו שאני מתה לבדוק איתו בין הדלקה להדלקה מה הוא חושב על ראש השב"כ חובש הכיפה הסרוגה שלא מתבייש לשקר בשביל ראש הממשלה, לשאול אותו אם הוא מכיר את חוות הדעת אותה הגיש זיני לבית המשפט ובה טען כי נתניהו אינו יכול לשהות זמן ממושך במקום ידוע מראש - כמו למשל בית המשפט בו נערך משפטו כנאשם - בשל סיכונים ביטחוניים, ולכן ביקש למנוע את עדותו הרציפה, ואז לעשות בדיוק ההפך ולאשר את השתתפותו של ראש הממשלה בטקס הדלקת המשואות, לנסות באמת להבין את דעתו.
לא ביררתי
כולנו שתקנו באדיבות למראה גל הירש שבמשך ארבע שנים כך לפי עדויות התנהל מול משפחות החטופים במניפולציות ואיומים, ולפי דבריו של יותם קיפניס מבארי ששני הוריו נרצחו בטבח, אף השתמש בהשתקה והסתה כלפי המשפחות באוויר עמדו דברים שכולנו קראנו או שמענו מפי עשרות שורדי שבי ובני משפחות חטופים שסיפרו איך הירש הציג בפניהם "אוסף שקרים" ואיים עליהם שלא להתבטא נגד ראש הממשלה, אבל אנחנו ממש התרכזנו בלא להיסחף לשם. החזקנו חזק כדי להישאר במקום הנכון שבו שומרים על גבולות בריאים ויודעים להתחשב ברגשות של אחרים, להצטופף בנחת על אי של משפחתיות בים המלחמות של השנים האחרונות.
מרב בטיטוצילום: דנה קופלבמשואה של הרב זרביב היה לא קל. איש נחמד בעל רעיונות מסוכנים, נער פוסטר של החרדליות המשיחית, כוכב פייסבוק שזוכה למאות אלפי צפיות בסרטוני ההרס שהעלה בעזה, או הדיין שרכב על ה־D9 – איך שלא מסתכלים על הדמות הייחודית שלו, מקבלים בסוף נורת אזהרה של ויכוחים משפחתיים. להרגעה מיידית מומלץ להימלט לאחת הרשתות ולגלול עד שוך האנרגיה השלילית, יחד עם זאת עדיף להימנע מסרטונים שקופצים בפוריו, למשל של אדם חרדי שעבר את ה־60 שלו ומסיר את דגל ישראל מעל עמוד באמצע הרחוב, ומניעים מחדש את הדחף לשאול את אבא משהו על ציונות ויהדות ועל הקואליציה שלא מזיז לה סתירות כל כך עמוקות בסעיף האידיאולוגי.
הנכדות רקדו במופע האיחוד של נשיא ארגנטינה עם שעות המסך של כמעט מלאכים בילדותם, מתבגרים חמקו החוצה לעשן במשמרות, ומבוגרים למדו לנצור את לשונם המשתלחת. עשרות הפעמים בהם נשקפו אלינו פני הטריו – 28 לשרה נתניהו 44 לבעלה ו־25 לשרת הטקס, רק הגבירו את הדחף לנסח מחדש ובקול את ההגדרה לקרינג' פוליטי ישראלי, אבל אנחנו לא נכנענו לו. בין התלות בפוליטיקאים חסרי תועלת ובין העצמאות לשמור על מרחב מחיה סטרילי – בחרנו הכי טוב שאפשר, עד הטקס הבא.
