מה שקורה בחודש האחרון במרצ הוא שיאו של העיוות המוסרי שמתחולל בשמאל הישראלי בשנה האחרונה. המפלגה התנפצה מנכסיה, טובעת-שורדת במישור אחוז החסימה, ויאיר גולן - האלוף שהוא אחד מפניו של הכיבוש - הכריז כי יתמודד על ראשותה. לעומת זאת, חברת כנסת ערבייה שהעזה להצביע נגד המשך הכיבוש, הותקפה. מדובר בשיאו של תהליך: החל מההסכמה לקבלת הקולות של ימינה, דרך העברת חוקים שמנוגדים להשקפת עולם שמאלנית ועד התנתקות מוחלטת מרעיון המשא ומתן עם הפלסטינים. וככל שהתעצמה התנכרות השמאל הישראלי למהותו, ככה התגבר כוחו של איתמר בן-גביר בסקרים.
אהוד ברק - עוד אחד ממושאי האהבה הפרברטית של השמאל ללובשי מדים שמתגאים בכמות הגולגולות הפלסטיניות שמצוירות להם על החגורה - פרסם בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" מאמר שבו ניתח על מה ישראלים הולכים להצביע. ברק הוא ראש הממשלה הכושל בתולדות ישראל. תחת מנהיגותו נרצחו כאן 13 ישראלים שיצאו להפגין. הוא נבחר ב-1999 ברוב עצום על ידי מצביעים ימניים מסורתיים שמאסו בבנימין נתניהו, בזבז את המנדט שקיבל (חלקו, על סמך בקשת סליחה ריקה מתוכן מהמזרחים) ונבעט מהשלטון. כיום הוא אחד מהפנים של דיבוק הביביזם: מה שלומך? ביבי. איזה יום היום? ביבי. כמה מעלות? ביבי. וכשאתה נפרד ממנו הוא אומר לך: איזה ביביסט אתה.
המאמר הוא צלילה מרתקת ומפחידה לאטימות שאחזה בשמאל הישראלי בשם אותו דיבוק, ובשם הניסיון להחרים 30 אחוז מהמצביעים הישראלים ולהוציא אותם מהמשחק הדמוקרטי. האבחנה של ברק מדויקת: אין קרע מסוכן יותר לישראל מאשר הקרע הפנימי. היישום של ברק, לעומת זאת, הוא מכה נוראית לחברה ולדמוקרטיה הישראלית. הוא קורא להמשיך ולהחרים את מצביעי נתניהו, הוא מסרב להכיר בדעתם המסודרת ובהליך בחירתם, הוא מסרב להכיר בחשדנות שלהם כלפי משפט נתניהו, הליכיו ועדיו, ומסרב להכיר בסלקטיביות שבה פועלת התנועה לאיכות השלטון. זאת משום שברק שייך לשבט שאינו סובל מכך.
זאב אברהמיהרצון של ברק וחבריו להמציא חוקים בשנייה האחרונה ולגזור חרמות פוליטיות כדי שהשבט השני לא ישתתף אפילו במשחק הכי חשוב של הדמוקרטיה, הוא קריאה לאפרטהייד. אבל לברק זה לא מספיק: לקראת סוף המאמר שלו הוא עורך השוואה ערמומית ומסוכנת בין תנועות היסטוריות (לכאורה נראה שכוונתו לנאציזם) לבין נתניהו, הליכוד ובוחריו. בוחרי נתניהו הוכיחו כבר את המוביליות שלהם ואת היכולת שלהם להעניש אותו (גם בארבע מערכות הבחירות האחרונות) על מדיניות לא מוצלחת, או על שימוש ציני בקולותיהם. הם לא נמצאים במצוקה כלכלית או נפשית שאותה ניצלו משטרים פשיסטיים בעבר כדי לשנע את ההמונים. הליכוד היא מפלגה דמוקרטית, שבוחרת את מנהיגיה בצורה דמוקרטית. צריך להפיל אותה בקלפי, לא על ידי תחבולות והאשמות שטניות כלפיה וכלפי 30 אחוז מהעם.
השמאל הישראלי חולה בכל מה שהוא מאשים את הימין, ומתנער מהאחריות שלו לחינוך ולשילוב של החלק היותר-חלש של העם בדמוקרטיה, בתקשורת, בכלכלה ובתרבות הישראלית. זו אחריות שבאה עם הפריבילגיה. זו אחריות שתלך ותתנדף בשם הדמוגרפיה. בקרוב בן-גביר יהיה עם תריסר מנדטים, אולי 15. מרצ נמחקת ואולי גם העבודה. מפחיד. ברק ושאר הקצינים עם הבלורית לא מציעים לכם פתרון.
- זאב אברהמי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
