40 בוגרי ובוגרות קורס טיס 192 יעמדו היום (חמישי) על רחבת המסדרים שבחצרים. ארבעה מבוגרי הקורס הם חברי ילדות, שהתחנכו יחד באותו תיכון במודיעין והתאחדו בשלב האחרון של מסלול הטיס. לצידם יסיימו גם שתי בוגרות שמהוות עבור הנשים אחוז הצלחה של 16.6%, בדומה לאחוז ההצלחה של הגברים שעומד על 17.6%.
את הקורס החלו 215 גברים ו-38 מסיימים, מדובר כאמור באחוז הצלחה של 17.6%. זאת בעוד 12 נשים החלו את הקורס, ושתיים יענדו את הכנפיים בתום הטקס - אחוז הצלחה של 16.6%, כמעט זהה לאחוז המסיימים הגברים.
נווטת הקרב סגן ג'
(צילום: דובר צה"ל)
סגן ג' מהרצליה, ששובצה כנווטת קרב, אמרה כי "אני מאמינה שאין שום שוני בין להיות אישה בקורס טיס לבין לעבור אותו כגבר. לדעתי כל דבר שמפר את ההומוגניות ומכניס עוד צבע לקבוצה הוא חשוב". גם סגן ע' מתל אביב סיימה את קורס 192, והיא תשרת כמכוננת: "בסוף כולם באים לשרת, לתרום, להיות הקצינים והלוחמים הכי טובים ומתאימים שנוכל להיות. מה גם שאנחנו עוברים קורס מאוד אינטנסיבי של שלוש שנים ביחד, בלי שום הבדל", אמרה.
נווטת הקרב הטרייה הוסיפה: "אני לא מרגישה שהעובדה שאני אישה היא שנתנה לי את המוטיבציה להצליח יותר או פחות. אני חושבת שהרצון להצליח נולד מהשאיפה שלי לעשות את המיטב ולתרום בצורה הכי משמעותית. כמו כל אחד מהקורס שלי. זה לא היה איזשהו חלום ילדות או משהו בסגנון. כשחשבתי על הצבא ידעתי שאני רוצה להתגייס לתפקיד משמעותי ולקחת חלק בעשייה.
"אין ספק שלהיות בהכשרה שלוש שנים, שבהן החברים שלי נלחמים ולוקחים חלק בעדייה המבצעית, זו סיטואציה מורכבת. במיוחד סביב 'שאגת הארי' שיצא לנו לראות ולחוות את העדייה המבצעית, את התפקיד והמשמעות והתרומה שלו בקצה. גם קיימת ההבנה שאנחנו פה לטווח הרחוק. אני מחכה לרגע שבו אוכל להשפיע".
היא סיפרה גם על קליטתה בטייסת במציאות מתוחה בכמה זירות: "היום יותר מתמיד אפשר לראות את ההשפעה של זה בקצה ואת החשיבות. זה מאוד מדרבן. זה טבעי שיהיו חששות, אבל אני מאמינה שקיבלתי הכשרה שתעזור לי להתמודד במצבים האלה, ושנצלח את זה. אני מתרגשת מאוד. שמחה על סיום המסע של השלוש שנים האלה ומאוד מחכה לתחילת הדרך החדשה, והיא הולכת להיות ארוכה".
מספסל הלימודים לרחבת המסדרים
גם סגן א', סגן ג', סגן ע' וסגן ד' יקבלו היום את הכנפיים וישתלבו בטייסות השונות בחיל האוויר כנווטי קרב ונווט תובלה. אלא שהארבעה לא נפגשו רק בקורס, הם למדו יחד גם בבית הספר התיכון. "היו לא מעט חבר׳ה מהשכבה שקיבלו מיונים לטיס, אבל בודדים עברו", סיפר סגן ע'. "היה שיח בין מי שעבר לקראת המיונים, על קשיים שחווינו בעת הליכי המיון. אני וסגן ד' התגייסנו חצי שנה אחרי סגן א' וסגן ג'. הם ליוו אותנו מההתחלה, נתנו לנו טיפים".
ארבעת חברי הילדות. התגייסו בנפרד ונפגשו בקורס טיס
(צילום: דובר צה"ל)
סגן א' סיפר כי "מהרגע שהתחלתי את המיונים הבנתי שזה המקום שבו אני רוצה להיות. ראיתי חברים שלי נלחמים בעזה ובלבנון, כשאני מתעסק בלימודי תואר ראשון, אבל אם מסתכלים ב'זום אאוט' אנחנו חותמים שבע שנים של המשך שירות - וזו התמונה הגדולה שיותר קשה לראות בהתחלה. ראיתי מה צוותי אוויר עושים בלחימה, וזה עודד אותי להישאר במקום שבו אני נמצא".
הוא הוסיף: "אני מרגיש כי העובדה שאנו באותו קורס חיברה אותנו הכי הרבה. תמיד כיף שמישהו מהבית איתך, מקום בטוח שאי אפשר לערער אותו". סגן ג' חיזק את דבריו: ״זה נותן המון כוח, בעיקר בשנים הראשונות כשפחות יוצאים הביתה וסוגרים הרבה שבתות. לא רואים משפחה, אין טלפונים, וגם כשיוצאים הביתה, יש שם חבר שעובר בדיוק את מה שאני עובר, מבין אותי.
"אני הזמנתי לטקס את המחנכת שלי ושל סגן א', היא התרגשה מאוד. ליוותה אותנו כל שלוש השנים בתיכון, פיתחנו איתה קשר מיוחד. היא השפיעה עלינו ורצינו להוקיר לה תודה ולהראות שהייתה חלק מהדרך".
סגן ד' שיתף גם הוא כי ״אפילו במפגשים הקטנים שנראים רגילים, כגון השלום כשנפגשים במסדרון, מרגישים את ההבדל. התחושה היא שמישהו פה שגדלת איתו נמצא כאן לידך. מישהו שאתה מכיר כל פרט עליו מגיל קטן - חבר טוב מהבית. זה נותן יותר ביטחון בעצמך ובקורס, יותר שייכות וקרבה. בחרנו להתגייס לקורס הזה מסיבה מסוימת - לתרום כמה שיותר למדינה".
גם סגן ע' סיפר כי הוא מרגיש כמו חבריו. "זו לא המסגרת הראשונה שיוצא לי להיות עם אנשים מהבית. לא תמיד מצליח להישאר חזק וקרוב. ספציפית אצלנו זה כן עבד. זו חברות שהיא מעבר. הגענו קרובים מהבית, סיימנו את הקורס חברים טובים ואוהבים ונלך יחד בהמשך", אמר. הוא אף שיתף בגאווה כי כמו האחרים, גם הוא הזמין את המחנכת שלו לטקס: "היא הייתה משמעותית עבורי בתיכון. חיבקה ותמכה בכל מה שצריך, הייתה אוזן קשבת, בן אדם מדהים. מגיעה לה ההוקרה הזו, עשתה הרבה וממשיכה לתת כל הזמן, וצריכה גם לקבל חזרה".
