סערת מינויו של אל"מ במיל. גרמן גיטלמן שבוטל ע"י שר הביטחון, פחות מ-12 שעות מרגע פירסומו, מהווים הזדמנות לבחינה ותיקון תהליכי המינויים הבכירים בצה"ל, והזדמנות נוספת לדרוש ביצוע תחקיר צה"לי שיבחן את נושא הסרבנות טרם המלחמה, והשפעתה על צה"ל בכלל, וחיל האוויר בפרט.
הניסיון למנות את אל"מ במיל. גרמן ליטמן לדרגת תת-אלוף ולתפקיד מפקד המרכז למפקדות בזרוע היבשה, הציף אל פני השטח שאלות וסדקים עמוקים בתהליכי קבלת ההחלטות בצבא בנושא מינוי קצינים בכירים, ונגע בממשק המתוח ממילא שבין הדרג הצבאי לדרג הפוליטי והשר הממונה בישראל. הפרשה מדגישה בעיות מהותיות במינויים בכירים, בניתוק בין המטה הכללי לבין המציאות האזרחית-פוליטית המשתנה, במעמד שר הביטחון ובחומרת מעשי הסרבנות במסגרת המחאה.
תהליך המינוי הלקוי בצה"ל והניתוק של המטכ"ל
ראשית, צריך להכיר את תהליכי המינוי לקצונה בכירה בצה"ל, בדרגות אל"מ ומעלה. הם מוגדרים כסדורים ומקצועיים לכאורה, וכוללים דיונים ראשוניים, הצגת אשכול מועמדים למפקד הזרוע/הפיקוד, דיון בפורום המטה הכללי, ולבסוף אישור הרמטכ"ל ושר הביטחון. אולם, פרשת מינויו של אל"מ במיל. ליטמן חשפה את החורים בשיטה:
פער מידע וניתוק מהציבור: בתקשורת נאמר כי אלופי המטכ"ל שהשתתפו בדיון השיבוצים המליצו פה אחד על אל"מ במיל. ליטמן, אך הודו כי לא ידעו על השתתפותו הפעילה במחאת "אחים לנשק". זהו כשל משמעותי המעיד על ניתוק של המטה הכללי, ושל תהליך המינוי, במיוחד כאשר מדובר בקצין מילואים אשר "שב" וחוזר מן האזרחות לשירות פעיל בצה"ל.
הדבר הבסיסי והנדרש הוא לברר מה עשה באזרחות, בכל ההקשר לצה"ל וההשפעות עליו. במקרה זה, לא רק שמדובר על ניתוק מהקונטקסט הציבורי, הפוליטי והערכי המורכב שבו פועלים הקצינים הבכירים, אלא ככל שאני מכיר, לא מעט אלופים ואף דובר צה"ל בעצמו הכירו את "פועלו" של גרמן בתקופת הסרבנות. בכל זאת, הוא היה האל"מ היחיד! מבכירי הקצינים ביבשה (בחיל האוויר היו גם תא"לים ואלופים), שהיו שותפים ל"שיח אי ההתנדבות" בשמה הנורא. עניין זה היה מדובר בין קבוצות השריונרים (הרמטכ"ל, מפקד זרוע היבשה, דו"צ- כולם במקרה מחטיבה 7 של השריון). האם בכל המטכ"ל אין צדיק אחד שהרים יד ואמר, בואו נבחן מינוי זה שוב? היכן ראש אכ"א? זה לכשעצמו אומר דרשני.
במקרים רגישים, בוודאי לאלו המגיעים מ"האזרחות", בהם יש מעורבות ציבורית-פוליטית משמעותית (אגב מינוי הפצ"ר, מפקד מתפ"ש החדש), יש צורך בבדיקה מקיפה יותר של רקע המועמד, מעבר לכשירותו המקצועית והביטחונית הטהורה
ועוד ייאמר, כי הרמטכ"ל מצא זמן להיפגש עם אל"מ גרמן, בו בזמן שלא מצא לנכון לשוחח ולהחזיר לשירות קצינים ערכיים ולוחמים, ואף לעשות הכל בכדי שלא אציג את התחקיר והערותיי לתחקירי צה"ל, עניין אשר אין לו שום הסבר רציונאלי זולת פגיעה בביטחון המדינה. להזכיר, כותב שורות אלו, מבלי לפרט את לחימתו והובלת הלחימה באוגדה, ותחקירו על 7 באוקטובר הוא לא עניין אישי, הוא עניין לאומי! של אמת, ערכים, ותיקון למען ביטחון ישראל.
אי-בהירות סמכויות: נושא המינויים נדון בעבר בדוח מבקר המדינה, שגם קבע כי קיימת אי-בהירות וסרבול בפקודות המנחות בנוגע לסמכויות אישור מינויים לקצונה בכירה, מה שמותיר מרחב תמרון וחיכוך התלויים ביחסים האישיים שבין הרמטכ"ל לשר הביטחון. וזו בהחלט עוד תיזכורת לצורך בהבהרה ותיקון המצב.
היעדר מנגנון בירור מקיף: מקרה אל"מ במיל. גרמן מדגים כי במקרים רגישים, בוודאי לאלו המגיעים מ"האזרחות", בהם יש מעורבות ציבורית-פוליטית משמעותית (אגב מינוי הפצ"ר, מפקד מתפ"ש החדש), יש צורך בבדיקה מקיפה יותר של רקע המועמד, מעבר לכשירותו המקצועית והביטחונית הטהורה.
תפקידו של שר הביטחון והמאבק על הסמכות
שר הביטחון, הוא ע"פ חוק יסוד הצבא: "השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון". במסגרת תפקידו, הוא גם נדרש לאשר מינוי קצינים בדרגת אל"מ ומעלה. במצב עניינים רגילה, מתקיים שיח ותיאום מקדים, והשר מאשר את המלצות הרמטכ"ל.
במקרה זה, דווקא בניגוד להנחיית השר על הקפאת המינויים, בשל הצורך בסיכום תחקירי צה"ל לאסון 7 באוקטובר, החליט הרמטכ"ל על קיום דיון שיבוצים, עניין שבשגרה יכול להוות עילה לסיום תפקיד על רקע אי ציות להנחיית הדרג הממונה. בפועל, השר שככל הנראה הגיע אליו מידע על מעורבותו של אל"מ במיל גרמן, פסל את ההמלצה, ודרש להיות מעורב יותר בשלב בניית אשכולות המועמדים.
התערבות פוליטית מול פיקוח אזרחי: עמדתו של השר, שקבע כי "מי שמטיף ומעודד סרבנות לא ישרת בצה"ל ולא יקודם לשום תפקיד", דווקא מדגישה את חשיבות הפיקוח האזרחי והמדיני על הצבא. ועם זאת, מעורבות יתר של הדרג הפוליטי עלולה לזהם את התהליך ולפגוע במקצועיות הנדרשת ממינויים צבאיים. המתח הוא בין הצורך בשמירת אמון הציבור ובמיוחד בנושא כה רגיש, לבין שמירת עצמאות שיקול הדעת המקצועי של הצבא.
חומרת מעשי הסרבנות של "אחים לנשק"
אם צה"ל היה מבצע תחקיר נוקב, אמיתי ומקצועי בנושא הסרבנות בשנת 2023, והשפעתה על כשירות צה"ל וחיל האוויר, וכן על השפעתה על הפתיחה במלחמה מצד חמאס, אולי הדיון היה מתייתר (לכאן או לכאן). עצם התעקשותו של צה"ל, הן בראשות הרצי הלוי, והן ע"י התעלמות ועדת תורג'מן מהמלצתי לתחקר את נושא הסרבנות (כחלק מהתחקיר אותו קיימתי כר' צוות תחקירי המלחמה באוגדה ובכלל המוקדים), וכך, המשך התעלמות הרטכ"ל אייל זמיר מהתחקיר המקצועי אותו הובלתי, ממחישה את הפער הגדול, בין ציפיות הציבור, ואף קציני ומפקדי צה"ל לתחקר את נושא הסרבנות, להבין באופן מקצועי כיצד להתמודד עם כל סירוב/אי התנדבות מכל צד, ומהם הכלים אותם עלינו לפתח וליישם במקרה שתופעה כזו תתפתח שוב, חלילה. התעלמות מנושא זה, מבטיחה "שידור חוזר" בעתיד הקרוב/רחוק, וכפי שהמציאות מראה לנו, היא תמיד תעלה על כל דמיון.
אז מה ניתן לעשות? מספר המלצות לשר הביטחון והרמטכ"ל
הסדרת נהלי המינוי בחוק: הקמת צוות בחינה וקידום נהלים, תוך עיגון במפורש בחוק או בתקנות ברורות את תהליך המינוי של קצינים בכירים (אלופים ותתי-אלופים), תוך תיאום מלא בין הרמטכ"ל לשר הביטחון, כפי שהומלץ כבר בעבר על ידי מבקר המדינה.
הרחבת "נושאי ובעלי ההיוועצות": הרמטכ"ל ופורום המטכ"ל צריכים לשלב בשלב המיון המקדים בדיקה מעמיקה יותר של הרקע הציבורי והערכי של המועמדים, בדגש לאלו החוזרים מן המילואים בהיותם אזרחים, ובפרט מעורבותם בפעילות העשויה להתפרש כפגיעה במשמעת הצבאית, תוך יידוע מוקדם ומשותף של שר הביטחון.
אורן סולומוןהקמת צוות תחקיר בראשות אלוף, לבחינת נושא הסרבנות בצה"ל ובחיל האוויר, תוך למידה והפקת לקחים מעשיים לבלימת תופעה כזו בעתיד.
חיזוק הדיאלוג והאמון: יש לשמר ולחזק את הממשק המקצועי והיומיומי בין הרמטכ"ל לשר הביטחון.
לסיכום, הסערה סביב מינוי אל"מ במיל. גרמן ליטמן היא קריאת השכמה בנושא אמון הציבור והמפקדים בצה"ל. היא מחייבת את צה"ל והדרג המדיני לבצע התאמת-מציאות לנוכח השסעים החברתיים והפוליטיים, תוך שמירה על מקצועיות צבאית ועל כפיפות מלאה של הצבא לדרג האזרחי הנבחר.
תת אלוף במיל. אורן סולומון, לשעבר בכיר במשרד ראש הממשלה ומנהל הלחימה באוגדת עזה
