בכניסה לאגף המיוחד בכלא איילון נדמה לרגע שחושים מתבלבלים. ריח הכלא הייחודי, שילוב של טחב, לחות וחומרי ניקוי כבדים, משתנה. את מקומו תופס ניחוח שלא ניתן לפספס - ריח השוקולד שמצליח לחדור גם מאחורי שלוש דלתות ברזל כבדות. בפנים רעש האזיקים ונקישות הברזל מתחלפים בקול מונוטוני של מכונה שבוחשת את התערובת המתוקה.
תיעוד ממפעל השוקולד בכלא איילון
(צילום: מיקי שמידט)
באולם שורר שקט, 20 אסירים - חלקם מסוכנים - יושבים במדים כתומים עם סינרים לבנים ועסוקים בייצור דברי מתיקה. לרגע נדמה שמדובר במפעל של אחת החברות הגדולות, אך סוהר דרוך משגיח מהצד ומזכיר את האמת - זהו עדיין כלא. כאן פס הייצור הוא בעצם מסלול שיקום ייחודי.
קצינת החינוך, כלאי אפרת טספהון המנהלת את מפעל השוקולד, שיתפה: "אני כבר 11 שנים בשירות ובחינוך. אני חושבת שחינוך יכול לעשות שינוי משמעותי בקרב האסירים. במהלך כל שנות חיי הייתי במסגרת החינוך וכאן יש לי אפשרות אמיתית לסייע לאסירים כשהם משתחררים. התפקיד שלנו הוא להחזיר אותם לחברה משוקמים".
"לפני השירות הייתי מורה לתנ"ך במשך 10 שנים, הגשתי תלמידים לבגרויות, ולאחר מכן אחרי שנות עבודה במסגרת בתי ספר התגייסתי לשב"ס", הוסיפה. "זה לא היה משהו שחשבתי עליו מלכתחילה, להתגייס לשב"ס, אבל שמעתי מחברים שאולי כדאי לבדוק את הכיוון הזה. אחרי שעברתי ראיונות שאלתי את עצמי, אני? בית סוהר? אסירים? לא ידעתי עד כמה אצליח להסתדר גם מבחינה רגשית. אבל משהו בתוכי אמר לי 'לכי על זה, אולי באמת יש שם משהו שאת תוכלי להביא מעצמך'".
לדבריה, "אחרי ריאיון ממושך התגייסתי לשב"ס. זה לא היה פשוט, הייתי בסוג של הלם. פתאום אסירים בכתום פונים אליי וצריך לדעת לעשות הפרדה בין מקצועיות לרגש. אנחנו יודעים שהאסירים פה לא יושבים סתם, הם עשו דברים קשים ולא פשוטים, אבל עם השנים הבנתי שהם כבר שפוטים. מי אני שאשפוט אותם שוב? התפקיד שלי הוא להוציא אותם לחברה, לתת להם כלים שיוכלו להשתלב בה, וזו המשמעות מבחינתי אם עשיתי שינוי אצל אסיר מסוים והצלחתי להביא אותו לידי חשיבה אחרת ושונה - בשבילי זו הצלחה".
בהמשך פירטה טספהון את פרופיל האסירים: "יש לנו אסירים טעוני פיקוח. הם אסירים בעלי צרכים מיוחדים עם תחלואה כפולה כמו התמכרויות. יחד עם זאת, האגף הזה מאוד פעיל ויש בו סדר יום מאוד מובנה. אין מצב שאסיר יישב בתא ולא יעשה שום דבר. כל האסירים מועסקים, חלקם בהכשרה מקצועית לייצור שוקולד וחלקם יורדים למדרשה ולכיתות החינוך. מבחינתי אני תמיד אומרת לאסיר 'אם אתה לא מאושפז, אין מצב שאתה יושב בתא'. כאן מרצים עונשים מכלל סוגי העבירות, יש אסירים שמרצים עונשים ממושכים מאוד והמטרה שלנו היא להסיר מהם את ההגדרה של טעוני פיקוח ולהעביר אותם בהמשך לבתי סוהר אחרים. כשהם ישתחררו הם כן יוכלו לעסוק במקצוע ולבנות חיים אחרים".
"רוצה לתת את השוקולד לחטופים"
על המפעל עצמו אמרה כי "במסגרת שנת השיקום שהוכרזה על ידי הנציב יש 20 אסירים שמועסקים בהכשרה המקצועית לייצור שוקולד. הם עובדים בשתי משמרות - משמרת בוקר ומשמרת צהריים - וההכשרה הזו בשבילם היא ממש תרפיה. זה נותן להם אפשרות לטעות וגם להצליח. זה מקום שמאפשר להם לרכוש כלים ולהכיר את עצמם מחדש, להבין שהם באמת מסוגלים ויכולים להגיע למצב של שיקום. הם יוצאים כל בוקר עם מוטיבציה.
"בשלב זה האספקה היא בתוך בית הסוהר, אבל בעבר רכבת ישראל הזמינה מאיתנו 600 מארזים. לאחרונה תרמנו גם המון לחיילים, הלכנו לבתי חולים ומסרנו את המארזים. עכשיו יש לנו הרבה הזמנות מכל בתי הסוהר וחילקנו לבתי סוהר שתרמו את זה הלאה. זה מגיע לאנשי סגל וכל בית סוהר תורם למישהו מבחוץ, לדוגמה בית מעצר ירושלים תרם את ההזמנות למעון לנשים מוכות. זה מקום שמביא את האסירים למקום אחר - אני רואה את הניצוצות שלהם בעיניים, זה נותן להם תחושה שרואים אותם ורוצים לקדם אותם".
לפי טספהון, "משמרת מתחילה בשעה 8:00 ונמשכת עד 12:00, משמרת שנייה מ-13:00 עד 16:00. בנוסף יש להם חוגים, קבוצות, ספורט ואומנות. הם מוקפים בכל מיני פעילויות וגם בטיפול שיקומי של עובדות סוציאליות. היה אסיר אחד במפעל השוקולד ששולב בעמותה של מפעל שוקולד חיצוני והשתלב שם, וזו בעצם השאיפה. המקום הזה הוא מתנה בשביל האסירים. עצם היכולת ליצור שוקולד נותנת להם מקום, אפשרות לעשות שינוי אמיתי באורח החיים שלהם. האסיר יחזור לחברה טוב יותר, זו המטרה".
כשנשאלה היכן ההשפעה שלה גדולה יותר - על תלמידים או על אסירים - השיבה: "על אסירים. הם אנשים מבוגרים שמקשיבים ואפשר להביא להם כלים. יש פוטנציאל לעשייה. עצם העובדה שיש רצון זה 50% מהדרך".
אחד האסירים סיפר: "החוויה עצמה זה שיש לנו מה לעשות, שאנחנו קמים בבוקר ויש לנו לאן להגיע. במפעל אנחנו לא רק עובדים, אלא גם לומדים. אנחנו רוצים שתקנו מאיתנו, אנחנו מכינים את המוצרים וכרגע אנחנו אורזים את הכול. אם אנחנו לא באים לכאן אין לנו מה לעשות. המפעל זה חלק מהשיקום שלנו". כשנשאל למי היה רוצה למסור את מארזי השוקולד, הוא ענה בקצרה: "לחטופים".
מפקד מחוז מרכז בשב"ס, גונדר שלומי שגיא, מסר: "מפעל השוקולד שפועל בבית הסוהר ניצן הוא דוגמה מוחשית לתפיסת השיקום של שירות בתי הסוהר. לצד שמירה על ביטחון הציבור והכליאה הנדרשת, אנו רואים חשיבות רבה במתן הזדמנות לאסירים להשתלב במסגרות תעסוקה ייחודיות, לרכוש מקצוע ולהתנסות בחוויית עבודה אמיתית. יוזמות מסוג זה מעניקות לאסירים תחושת ערך ומשמעות, מחזקות את יכולתם להשתלב בחברה עם שחרורם ובסופו של דבר תורמות להפחתת חזרה לעולם הפשיעה ולביטחון החברה כולה".
פורסם לראשונה: 00:01, 26.09.25
