בדיחה ישנה מספרת על יהודי אחד שבמשך שנים מתפלל כל לילה לאלוהים: "בבקשה אל רחום וחנון, תעשה שאזכה בלוטו". כך כל לילה עד שיום אחד, לאחר 50 שנה הוא פתאום שומע בת קול מהשמיים: זייענקל'ה, תקנה פעם אחת כרטיס!".
ההתנהלות של מערכת הביטחון הישראלית בהקשר מדיניות החוץ הסינית היא דומה לאותו יענק'לה - מעוניינת שיתרחשו שינויים, או שתיטה מעט יותר לכיוון ישראל (או למצער, פחות לכיוונים אחרים) אבל לא פועלת כדי להשפיע על אותה מדיניות. כאשר מדובר על הצהרות של סיסמאות בפורומים בינלאומיים, אפשר לפתור את זה כלאחר יד. אולם כאשר מדובר באינטרסים ביטחוניים חיוניים למדינת ישראל, ובדגש התחמשות מחודשת של איראן, אסור לנו להתעלם.
רבות דובר ועוד ידובר על תוצאות מבצע "שאגת הארי", אך על מציאות פיזיקלית אחת אין עוררין: מערכת הביטחון האיראנית ספגה מכה קשה. האיראנים איבדו חלקים גדולים מכוחות הצבא ומשמרות המהפכה, איבדו מפעלים לייצור אמצעי לחימה ועוד.
ברור שביחסים בינלאומיים אין תמימות ומפגש אחד או שניים לא ישנו את העמדה הסינית ארוכת השנים, אך כמאמר הפתגם: "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה"
ברור לכל בר דעת שאיראן תשאף לבנות מחדש את כוחה הצבאי ותפעל מהר ככל האפשר כדי להשיג זאת. לאיראן יש מגוון מצומצם מאד של מקורות – רוסיה, צפון קוריאה וסין. מתוכם, ככל הנראה, רק סין מסוגלת לספק את האמצעים ואת הכמויות הדרושים לאיראנים ולכן היא תהיה הכתובת הראשית למאמצי ההתחמשות המחודשת של איראן.
נכון לכתיבת שורות אלה, סין מוכרת חומרי גלם ואמצעים דו-שימושיים, אך נמנעה מלמכור מערכות נשק שלמות. פרסומים רבים אודות מכירות כאלה ואחרות הוכחו כחדשות כזב, פייק. האתגר הישראלי הוא כיצד לשמר את העמדה הסינית הזו ולמנוע מכירות אמל"ח סיני מתקדם לאיראן.
שיטה אחת, כאותו יענקל'ה, היא לקוות שהסינים לא ישנו את עמדתם. לא בטוח עד כמה יעילה שיטה זו. אפשרות שנייה היא לפעול במאמץ בין-משרדי ובין- ארגוני כדי לנסות ולהשפיע על הסינים לכיוון המשרת את האינטרסים הישראליים.
ראשית, נכון להתחיל בהתחלה - שיח בין מערכת הביטחון הישראלית למקבילתה הסינית. לא מדובר על העברת ידע או מידע מסווג, אלא שיח מקצועי בין מדינות שאינן אויבות ובו תציג ישראל את עמדתה, הבנתה את המרחב, ואת האינטרסים שלה. זהו שיח שלא קיים כמעט בכלל כיום.
עידן מורגברור שביחסים בינלאומיים אין תמימות ומפגש אחד או שניים לא ישנו את העמדה הסינית ארוכת השנים, אך כמאמר הפתגם: "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה". בדיפלומטיה מסתכלים על הטווח הארוך וההשפעה המצטברת. כמו כן, נדרש תיאום פעולה בין משרד הביטחון, משרד החוץ, וגורמים במשרד ראש הממשלה שלכולם יש יחסי עבודה שונים גם מקביליהם הסיניים.
העברת מסר מדיני-בטחוני אחיד הוא משמעותי מאד בעיניים הסיניות. שנית, אחד החששות הסיניים הוא שאמל"ח שסיני ייכשל בשדה הקרב. על כן, המשך תקיפות אמריקאיות-ישראליות באיראן עלול להציג את האמל"ח הסיני במערומיו וייתכן וסין תרצה להימנע מבדיקת האמל"ח בסביבה כה מאתגרת (בניגוד לימי הלחימה בין הודו ופקיסטן לפני מספר חודשים). העברת מסרים בצינורות שונים ואף פחות רשמיים - מסלול 2, או מסלול 1.5 - כמו מפגשי מכוני מחקר, יכולה לחזק הערכה סינית שתקיפות נוספות אפשריות וייתכן שנכון להימנע מהצבת אמל"ח סיני באיראן.
לבסוף, ישראל צריכה לעבוד בשיתוף פעולה עם המפרציות. גם מדינות המפרץ חוששות ומתנגדות להתחמשות ולהתחזקות איראנית במרחב. להן יש כוח השפעה משמעותי על הסינים. האינטרסים הסינים במדינות המפרץ גדולים יותר מאשר הסכמי שיתוף הפעולה שלהם עם איראן. למשל, כמות הנפט שסין רוכשת מסעודיה ומדינות אחרות, גדולה לאין שיעור מזה שהיא רוכשת מאיראן. ייתכנו שלל רעיונות נוספים לפעולה, אך הנקודה החשובה היא לפעול. תסכול אינו תוכנית עבודה ועל אף ששינוי העמדה הסינית הוא אתגר מורכב מאד, חובה עלינו להיות אקטיביים ולנסות. הסיכוי אולי אינו גדול, אך הסיכון כה גדול שחייבים לנסות. כמו יענק'לה שמגדיל את הסיכוי לזכות בלוטו עשרות מונים, בעצם קניית הכרטיס.
