בימים האחרונים הולך ומתבהר אחר מקווי ההגנה המשמעותיים של סנגוריו של יונתן אוריך בפרשת "קטאר-גייט" מול טענות המשטרה: "לא הייתי עובד מדינה בעת שהענקתי שירותים לקטאר". בהתאם לקו הגנה זה, מכיוון שהוא לא היה עובד מדינה לא חלים עליו האיסורים הייחודים לעובדי ציבור כגון עבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים.
טענתו של אוריך מבוססת על העובדה כי בפועל הוא הועסק על ידי הליכוד ולא היה עובד משרד ראש הממשלה עם כל התנאים הנלווים לעובד מדינה. כלומר, כאשר הוא העניק שירותים לרה"מ נתניהו הוא קיבל את שכרו מהמפלגה ולא מהמדינה, ולא היה עליו איסור לתת שירותים לגופים אחרים, כולל מדינות זרות.
הבעיה בטיעון זה של סנגוריו של אוריך היא הפסיקה של בית המשפט העליון שהגדירה מהו "עובד ציבור" לצורך עבירות של שחיתות שלטונית. הבחינה המשפטית של המונח "עובד ציבור" היא מהותית ולא טכנית. לא הגורם המשלם את השכר קובע האם יש לראות באדם כ"עובד ציבור" או לא, אלא התפקיד והסמכויות שהוא מחזיק וכן יכולת ההשפעה שלו על אינטרס או משאב ציבורי.
באחת הפרשות הידועות שנדונה בהרכב מורחב בבית המשפט העליון הורשע עובד של חברת אבטחה פרטית בלשכת רשות האוכלוסין בלקיחת שוחד. זאת, לאחר שנקבע כי הכניס פונים ללשכה תוך עקיפת התור תמורת 500 שקל מאדם. העובד טען שהוא אינו יכול ליטול שוחד משום שאינו "עובד ציבור" אלא עובד חברה פרטית, וכי שוחד היא עברה המיוחדת לעובדי ציבור. כלומר, המאבטח אכן היה בפועל במתקן ממשלתי אך הוא לא היה עובד בפועל של משרד הפנים.
בית המשפט העליון דחה טענה זו, וקבע שגם עובד של תאגיד פרטי המספק שירות ציבורי ויש לו קשר לציבור יכול להיות מוגדר כ"עובד ציבור" אם יש בכך לשרת את תכליות עבירת איסור לקיחת השוחד כגון טוהר המידות של פקידי הציבור, פעילותו התקינה של המינהל ואמון הציבור במערכת השלטונית.
מי שמשמש בפועל יועץ של רה"מ ויש לו נגישות לרה"מ, למידע ציבורי ולקבלת החלטות שלטונית יכול להיחשב כ"עובד ציבור" גם אם בפועל הוא מועסק על ידי גוף חיצוני למדינה
על כן, מי שמשמש בפועל יועץ של רה"מ ויש לו נגישות לרה"מ, למידע ציבורי ולקבלת החלטות שלטונית יכול להיחשב כ"עובד ציבור" גם אם בפועל הוא מועסק על ידי גוף חיצוני למדינה, ולכן אם יועץ רה"מ היה, למשל, נתון במצב של ניגוד עניינים חריף או שחלילה קיבל טובת הנאה בתמורה לפעולות אל מול גורמי שלטון, אזי הוא יוגדר כ"עובד ציבור" בכל הקשור לעבירות של שוחד ומרמה והפרת אמונים.
כך למשל, האם יכול יועץ חיצוני קבוע של שר הכלכלה לבצע במקביל עבודות פרטיות בשכר בעבור חברת שטראוס, או האם יועץ חיצוני קבוע של שר התקשרות יכול לבצע עבודות פרטיות עבור חברת בזק או האם יכול יועץ חיצוני קבוע של שר הביטחון לקבל סכומי כסף או טובות הנאה מחברה פרטית שמבקשת להיות ספקית של משרד הביטחון והיועץ החיצוני פועל למען האינטרסים שלה מול שר הביטחון או גורמים במשרד הביטחון. מובן הוא שמתן שירות כפול מעורר בעיות של ניגוד אינטרסים מובנה.
מטבע הדברים מתן שירות לטובת רה"מ כאשר במקביל ניתן שירות בתשלום למדינה זרה המצויה ביחסים מול ישראל ומעורבת במו"מ להשבת החטופים מעלה שורה על בעיות מתחום ניגודי העניינים וטוהר המידות שיכולים לעלות, בנסיבות מסוימות, כדי עבירה של מרמה והפרת אמונים וייתכן שאף שוחד. על כן, השאלה האם אוריך היה "עובד ציבור" היא שאלה סבוכה המחייבת בחינה מורכבת של ראיות ובוודאי שהיא לא מוכרעת, על פי פסיקת בית המשפט העליון, על בסיס השאלה הטכנית מי שילם את משכורתו כאשר העניק שירותים לרה"מ.
ד"ר מתן גוטמן הוא משפטן, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי אוניברסיטת רייכמן
