תארו לכם את התרחיש הבא: יולי 1941, ערב הפלגתו של וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, לפגישה עם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט. המפגש קריטי: בריטניה נלחמה, לבדה, ובקושי החזיקה מעמד נגד גרמניה הנאצית. גרמניה אמנם פתחה חזית נוספת כשפלשה לברית המועצות חודש קודם לכן, אבל בשלב זה נראה שברית המועצות קורסת, הצבא האדום סופג תבוסות איומות והוורמאכט דוהר בשלושה ראשי חץ אימתניים בדרך להשלמת כיבוש הרייך השלישי המתוכנן.
הדבר היחיד שיכול היה בשלב זה לשנות את גורל המלחמה הוא כניסת ארצות הברית. היחסים האישיים בין צ'רצ'יל לרוזוולט קריטיים – לא רק הם ישנו, כמובן, אבל הם חשובים מאוד. ואז, לפי התרחיש שלנו, מתגלה שראש ממשלת בריטניה עבר על החוק. לכאורה, כמובן. עבירות חמורות. יש להעמיד אותו לדין. ודאי במולדת המגנה כרטה. אך האם באמת? האם בנקודה הקריטית הזו, שבה צ'רצ'יל היה האדם היחיד שבכוחו לצקת פלדה בעמו, שבנאומים נשגבים הכניס בהם רוח לחימה והבהיר שבריטניה תנצח – האם באמת יש להעמיד אותו לדין?
המטאפורה ברורה, לכם ולי. כן, כמובן – נתניהו אינו צ'רצ'יל, אנחנו לא במלחמה נואשת נגד הנאצים שכבשו את כל אירופה, טראמפ אינו רוזוולט. אבל השאלה נשאלת: האם צריך להמשיך במשפט נתניהו?
ובעצם, זו לא שאלה אחת. מובלעות בה כמה שאלות – האחת היא העיתוי, אמצע מלחמה. השנייה היא שלחלק ניכר ממדינת ישראל נתניהו הוא חסר תחליף, בעת הזו או בכלל. השלישית היא שהמשך המשפט (או עצירתו בטרם השלמתו) יקרע את העם הקרוע גם כך. ואולי השאלה החשובה מכל היא זו: האם בכלל יש שאלה. הרי יקוב הדין את ההר, הלא כן? דין בוזגלו, הלא כן?
אף אחד לא ישנה את דעתו
נשאל בקצרה: האם יש כאן שאלה משפטית, ערכית – או פוליטית. וכל פעם שנכתב הביטוי "שיקולים פוליטיים" עולה באפנו ריח דק של קומבינות, שחיתות, ועמימות מוסרית. בהחלט – אבל אולי תשובה אפשרית קיימת דווקא בשדה הפוליטי – וזו בכלל מחמאה?
אף אדם במדינת ישראל לא ישנה את דעתו על נתניהו מפני שהועמד לדין, ולדעתי אף אדם לא ישתכנע שטעה לגביו לאחר שיינתן הדין. להיפך – כולם רק יתקבעו עוד יותר בעמדותיהם. אם יימצא אשם, תומכיו של נתניהו יהיו משוכנעים עוד יותר שהוא הועמד לדין והורשע על ידי הדיפ סטייט; ואם יימצא זכאי, מתנגדיו יאמרו שמהרגע הראשון קיבל הנחות סלב במשפט ושהשופטים פסקו כי פחדו על נפשם מתומכיו והורתעו מאיומיו של טראמפ. והמחלוקת תימשך.
אז מה? בית משפט אינו בחירות. בית המשפט הוא המקום שאמור לפסוק בהתאם לחוק האם הנאשם עבר עבירה, ואם כן לפסוק את עונשו. והוא כבר משלם - כי המשפט נסחב זמן רב מאוד, רב מדי. האם הוא בעינוי דין? הרי חלק ניכר מהדחייה בגלל נתניהו עצמו, שמסמס את הנושא, ולמרות שטען שהוא רק מחכה לעלות ולהעיד לא נראה שהוא נלהב לעשות זאת. אכן זה בעייתי. וצדק מאוחר, מאוחר מדי, אינו צדק.
ישראל היום אינה באותו מצב כפי שהייתה לפני טבח 7 באוקטובר. תבואו ותאמרו: נתניהו אחראי ל-7 באוקטובר, אם בפיוס חמאס, אם כאחראי כראש ממשלה. בהחלט - אבל ענייננו כעת במשפט
נתניהו עוסק כעת במלחמה, הוא ראש הממשלה - האם יש להטריד אותו בזוטות אלה? סליחה, טוענים מתנגדיו – הוא הרי התחייב במו פיו שיוכל לנהל את המדינה ולעמוד למשפט באותה עת. אם מתברר לו שאינו יכול, יתכבד וייצא לחופשה, לנבצרות. זה טיעון פורמליסטי. הוא נכון מבחינת הצגת העובדות – אבל ישראל היום אינה באותו מצב כפי שהייתה לפני טבח 7 באוקטובר. תבואו ותאמרו: נתניהו אחראי ל-7 באוקטובר, אם בפיוס חמאס, אם כאחראי כראש ממשלה. בהחלט - אבל ענייננו כעת במשפט.
האם באמת יקוב הדין את ההר?
ואולי צריך לבטל את המשפט בגלל איומי טראמפ? זה שיקול נוסף, שמוסיף במעט לדיון. או לקחת כדוגמא את החוק הצרפתי שבו נשיא מועמד לדין רק אחרי תום כהונתו – ואז משלם מחיר מלא, כפי שגילה כעת סרקוזי? אולי, אבל אני מניח שתסכימו איתי שלא אמורים לשנות חקיקה לטובתו של נאשם אחד ספציפי, ולא אמורים לשנות כללים באמצע משפט לטובת הנאשם, רם דרג ככל שיהיה – או בעצם במיוחד אם הוא רם דרג ככל האפשר.
השאלה היא משפטית, היא מוסרית, היא ערכית – והיא פוליטית. ואני רוצה להרחיב בנושא של מה נכון – לעומת מה צודק.
לכאורה אין שאלה – הצודק משפטית הוא הנכון.
אולי.
ידועה אמרת חז"ל יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר – כלומר, אין פשרה בדין, יש להקפיד הקפדה מוחלטת על הכללים קלה כחמורה, ללא גמישות וללא רחמים. הגישה הזו מיוחסת למשה רבנו. ותיאורטית אנחנו בעדה. אנו לא רוצים לראות מצב שבו העשיר, המקושר, הפוליטיקאי, מצליח לצאת בשלום מבית המשפט שפוסק נגד העני, הלא מיוחס.
אבל זיכרו – הקצה של הגישה הזו הוא ז'אן ולז'אן, גיבור הספר "עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו, שחייו נהרסים והוא נרדף כל חייו על ידי מפקח המשטרה על מעשה גניבה פעוט. וישנה גישה אחרת, המיוחסת לאחיו של משה רבנו, אהרן הכהן, גישה רכה יותר, מפייסת, גמישה. אמרתם שנתניהו אינו ז'אן ולז'אן, שהפיוס לא אמור לעבוד לטובת החזקים ביותר אלא לטובת החלשים? אתם צודקים. וכאן נכנסת הפוליטיקה, במיטבה.
ויקוב הדין את ההר אינו רק פסיקה – הוא בעצם שאלה. האם עלינו להיות צודקים – או חכמים?
מיכאל קולהאס יוצא בזעמו למסע נקמה, נגד האציל, נגד המדינה. בסופו של דבר העוול מתוקן – והוא עולה על הגרדום. והשאלה היא כמה שווה לנו הצדק המוחלט – בהנחה שיש כזה?
בנובלה הנפלאה מיכאל קולהאס מאת היינריך פון קלייסט נעשה עוול לגיבור (אגב, הסיפור מבוסס על היסטוריה אמיתית) בידי אציל מקומי. הוא מחפש צדק – אבל מערכת הצדק כמובן לצד האציל היהיר. והוא יוצא בזעמו למסע נקמה, נגד האציל, נגד המדינה. בסופו של דבר העוול מתוקן – והוא עולה על הגרדום.
והשאלה היא כמה שווה לנו הצדק המוחלט – בהנחה שיש כזה?
לא רק צדק - אלא גם פיוס
לאחר הפלת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה הוקמה ועדת האמת והפיוס. מי שהגיע אליה, התוודה על פשעיו – פשעים פוליטיים – כמו מתקפות טרור של אנשי הקונגרס הלאומי האפריקני, עינוי עצירים של כוחות הביטחון הלבנים וכדומה. מי שהתוודה על הכל - קיבל חנינה. הייתה כמובן ביקורת על הועדה – על עצם כינוסה, על האופן שבו נוהלה - אבל אין ספק שהיא הייתה קריטית בהעברת השלטון השקטה והמסודרת בלא שפיכות דמים.
בצ'ילה הציע הרודן הגנרל אוגוסטו פינושה משאל עם. אם יובס הוא יפרוש מהשלטון, והדמוקרטיה תחזור לצ'ילה. עניין קטן אחד – הוא יקבל, בהתאם לחוקה שהוא עצמו יזם, חסינות לכל ימי חייו על הפשעים שעשה כשליט המדינה, כולל רצח אלפי אזרחים
דוגמה נוספת? בצ'ילה הציע הרודן הגנרל אוגוסטו פינושה משאל עם. אם יובס הוא יפרוש מהשלטון, והדמוקרטיה תחזור לצ'ילה. עניין קטן אחד – הוא יקבל, בהתאם לחוקה שהוא עצמו יזם, חסינות לכל ימי חייו על הפשעים שעשה כשליט המדינה, כולל רצח אלפי אזרחים (לא מיותר להזכיר שבית המשפט העליון של ארצות הברית נתן באחרונה לנשיא חסינות מלאה כמעט על מעשים שאותם הוא עושה כנשיא). פינושה נוצח, לתדהמתו. נעשו נסיונות להעמיד אותו לדין, להסגיר אותו לספרד כדי שיעמוד שם לדין. בשלב מסויים חסינותו הוסרה, אבל בסופו של דבר הוא מת במיטתו, וזכה ללוויה צבאית מכובדת כגנרל.
השאלה של צ'ילה, השאלה של דרום אפריקה, השאלה של ארגנטינה ואירלנד ורואנדה ומדינות נוספות, הייתה פשוטה: מה עדיף, להמשיך ולרדוף צדק מוחלט, להעמיד לדין את כולם, בעיקר את המנהיגים הרצחניים, או להגיע לפשרה? פשרה שתשאיר בלי ספק טעם מר בפי כולם כמעט, ודאי הקורבנות – אבל המדינה תוכל לצאת לדרך חדשה. טרוריסטים יקבלו חנינה. רוצחים ואנשי הדיקטטורה לא ישלמו מחיר על פשעיהם. הכל נכון. ומכעיס. ומקומם – אבל המדינה תצא לדרך חדשה, בתקווה טובה יותר, מפוייסת יותר.
התשובה לא נמצאת בזירה המשפטית
אין לי תשובה מוחלטת. אני יכול לקנא שאנשים שיש להם תשובה מוחלטת לכל דבר. והתשובה אינה בשדה המשפטי: התשובה המשפטית ברורה – יש למצות את הדין. מגיעה לנו תשובה – האם נתניהו הוא עבריין, או שהוא חף מפשע. כי לכל תשובה יש השלכות רבות משקל. ואולי זו התשובה הנכונה.
ואולי התשובה הנכונה היא בתחום הפוליטי, הציבורי – והבעייתי מבחינה מוסרית. לעתים קרובות, כמעט תמיד מה שצודק הוא גם מה שצריך להיות. אולי משפט נתניהו הוא אחד הפעמים שלא.
פורסם לראשונה: 16:35, 05.07.25
