בימים אלה מתרחשות ברחבי הארץ בחירות שרוב הציבור אינו מכיר – בחירות לרבנים ראשיים בערים. מעט מאוד רבנים ראשיים מונו בשנים האחרונות, משלל סיבות פוליטיות וארגוניות, אך התמונה אינה משתנה: מדובר בהכרעה דרמטית שמשפיעה על הציבור כולו, ובפרט על יותר ממיליון יוצאי ברית-המועצות לשעבר ובני משפחותיהם. הרבנות היא השער – או החסם – לעם היהודי. ההבדל בין לפתוח את הדלת לבין לטרוק אותה בפנים, בין לקרב לבין להרחיק.
הבחירות שהתרחשו לאחרונה בהוד השרון הן תמונה עגומה של המצב שאליו אפשר להידרדר. הבחירות הצפויות בתל אביב בשבועיים הקרובים הן פתח של תקווה למה שיכול להיות, אבל גם אזהרה: בלי עירנות, גם שם זה יכול להיגמר אחרת.
הבחירות לרב העיר הוד השרון היו אמורות להיות רגע של תקווה – הזדמנות להציב אלטרנטיבה אמיצה, ציונית וליברלית, שתבטא את פני היהדות הישראלית המתחדשת. אחרי 16 שנים ללא רב עיר מכהן, ומתוך 16 מועמדים שהתמודדו על התפקיד, היה זה הרגע לבחור בקו אחר. מול מועמד המזוהה עם קו אנטי-לאומי, שמרני וסגור, עמד מועמד ציוני, פתוח ומקרב, אדם שמאמין ביהדות מאירת פנים ובמדינה המשלבת אמונה עם אחריות אזרחית. לכאורה, זה היה צריך להיות ניצחון טבעי בעיר שרוב הקואליציה שלה מזהה עצמה כליברלית. במקום זאת קיבלנו שיעור כואב בפוליטיקה הישנה. ובמקום ניצחון הציונות – ניצחון הציניות.
מי שנבחר לרב העיר הוא הרב ארז אלחרר, לאחר שזכה ב-24 קולות באספה הבוחרת, מול 9 קולות בלבד למתחרהו הרב יוגב כהן, איש הציונות הדתית. השמועות על דילים ותמורות פוליטיות שהסתובבו בשבועות האחרונים קיבלו אישור חד וברור בקלפי: כל חברי הקואליציה העירונית המשתייכים למפלגת "יש עתיד", המדברים לא אחת בשם הציבור הליברלי, הצביעו בעד אלחרר, מי שהצהיר בפומבי כי "לבקש מבחור ישיבה להתגייס כשומר זה כמו לבקש מטייס F-35 לקלף תפוחי אדמה". עמדה זו אינה טכנית - היא משקפת תפיסת עולם שמבדילה בין מי שנושא בנטל לבין מי שפטור ממנו.
ביממה שלפני ההצבעה פרשו שלושה מועמדים מהציונות הדתית מהמירוץ והעבירו את תמיכתם לרב כהן. הרב אשר סבג הסביר שכהן "ידע להוביל את העיר בדרכה של תורה, ציונות, אהבת אדם, אהבת המולדת וערכי השוויון בנטל". הרב אבי קלמנטינובסקי ציין שכהן הוא "המתאים ביותר לצביון העיר ולעבודה עם כלל גווני האוכלוסיות". אך כל זה לא הועיל.
כל מינוי של רב בעל תפיסות מצמצמות וסגורות משדר מסר ברור: אתם עדיין לא לגמרי בפנים. במקום לחבק ולקרב, המדינה ממשיכה להרחיק, והדור הצעיר לומד שהשייכות שלו מותנית
ובשבוע הבא – תל-אביב. גם שם לא מכהן רב עיר כבר שמונה שנים, מאז פרישת הרב ישראל מאיר לאו. המועמד שש"ס מקדמת הוא הרב זבדיה כהן, ראש אבות בתי הדין בעיר – שגם הוא לא שירת בצבא. מולו מתמודדים, בין היתר, הרב ציון אלגאזי מישיבת ההסדר ברמת-גן, משרת מילואים פעיל. הרבנות איננה מוסד טכני, והיא הרבה יותר מסמל. לרב העיר סמכויות ישירות בתחומים קריטיים, ובראשם רישום נישואין. המדיניות בשאלות של הכרה ביהדות, אופן ההתייחסות לזוגות שמבקשים להינשא, הגמישות או הנוקשות בבירור מעמד אישי – כל אלה נמצאים במידה רבה בידי הרב המקומי, ובמיוחד בערים מרכזיות. עבור יותר ממיליון יוצאי ברית-המועצות לשעבר ובני משפחותיהם, זו לא שאלה תיאורטית. זו השאלה מי יעמוד מולם כשיבואו להירשם לנישואין: מי שיפתח את הדלת, או מי שיטרוק אותה בפניהם. כל מינוי של רב בעל תפיסות מצמצמות וסגורות משדר מסר ברור: אתם עדיין לא לגמרי בפנים. במקום לחבק ולקרב, המדינה ממשיכה להרחיק, והדור הצעיר לומד שהשייכות שלו מותנית.
מה שקרה בהוד השרון איננו רק סיפור מקומי, אלא מראה כללית לחברה הישראלית. כשהשיקול הפוליטי גובר על הערך, כשההצהרות על חופש ובחירה מתחלפות בשתיקה נוחה – משהו עמוק במרקם הליברלי שלנו נסדק. תל-אביב היא המבחן הבא. אם יש בישראל הנהגה שמאמינה באמת ביהדות ישראלית פתוחה, שמחברת בין מסורת לשוויון ובין אמונה לחירות, זה הזמן להוכיח זאת. מנהיגי האופוזיציה – בואו תוכיחו לנו שהערכים שעליהם אתם מדברים עוד שווים משהו במבחן המציאות.
אלקס ריף היא מנכ"לית "לובי המיליון", המקדמת זכויות וצרכים של ישראלים יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר
