בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את הערעור שהגישה נפגעת האונס שי-לי עטרי יחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, והורה להסיר את צו איסור הפרסום שהוטל על שמו של אדם החשוד בביצוע עבירות מין. בהחלטתו קבע השופט עודד מאור כי לא הוכח שנזק חריג וחמור ייגרם לחשוד מפרסום שמו – וכי האינטרס הציבורי בפרסום גובר. עם זאת, ביצוע ההחלטה עוכב ב-7 ימים, כדי לאפשר לחשוד לשקול הגשת ערעור נוסף.
עטרי מבקשת לחשוף את שמו של החשוד.
(צילום: עוז מועלם)
הערעור הוגש לאחר שבית משפט השלום דחה את בקשת הנפגעת להסרת צו איסור הפרסום, שניתן לבקשת החשוד עם פתיחת החקירה נגדו בשנת 2023. החקירה עצמה החלה בעקבות תלונה שהוגשה באוגוסט 2022 בחשד לאונס ולקבלת דבר במרמה. התיק אף נסגר בשלב מסוים מחוסר ראיות, אך נפתח מחדש לאחר שהוגש ערר. גם המדינה הצטרפה לבקשת הנפגעת לפרסם את שמו של החשוד.
הנפגעת טענה כי פרסום שמו של החשוד הוא חלק מתהליך השיקום שלה ואף עשוי לעודד נפגעות נוספות להתלונן. לדבריה, נשים נוספות כבר פנו אליה וסיפרו כי נפגעו מאותו אדם. ארגון מרכזי הסיוע הוסיף כי לפרסום שמות חשודים בעבירות מין יש ערך ציבורי משמעותי: הוא עשוי לחשוף דפוסי פעולה חוזרים ולסייע לנפגעות אחרות לצאת מן הצל.
מנגד טען החשוד כי פרסום שמו בשלב שבו טרם הוגש כתב אישום יגרום לו נזק בלתי הפיך. סנגורו הזהיר כי בעידן הדיגיטלי, פרסום כזה עלול להיות שקול ל“הרס של החיים”, משום שהמידע יישאר ברשת לאורך שנים. גם החשוד עצמו פנה לבית המשפט ותיאר את מצבו האישי: לדבריו, חברים התרחקו ממנו והוא אף פוטר מעבודתו. הוא אמר כי פרסום שמו “ימוטט את עולמו”.
השופט מאור בחן מסמכים טיפוליים שהציג החשוד, שתיארו החמרה במצבו הנפשי וחרדות סביב האפשרות לפרסום שמו. אולם בית המשפט קבע כי משקלם של המסמכים מוגבל. לדברי השופט, גם אם קיימת מצוקה נפשית, אין מדובר בנזק החורג מהנזק הרגיל הנלווה לחקירה פלילית. בפסק הדין צוין כי: “לא די בכל נזק שהוא, אלא שנדרש נזק המתאפיין בחומרה מיוחדת, יוצאת מגדר הרגיל”. עוד הדגיש השופט כי הליך פלילי מטבעו פוגע בשמו של אדם, אך פגיעה זו לבדה אינה מצדיקה איסור פרסום.
משקל הזכות לפרטיות פוחת
בהחלטתו הדגיש השופט מאור את חשיבות עקרון פומביות הדיון. החוק מאפשר אמנם לאסור פרסום שמו של חשוד לפני הגשת כתב אישום, אך רק כאשר קיים חשש לנזק חמור במיוחד. לפי פסק הדין, במקרה הנוכחי לא הוכח נזק כזה. בנוסף, לאחר עיון בתיק החקירה ציין השופט כי התמונה הראייתית אף התחזקה עם השלמות החקירה. לדבריו: "משקלן המצטבר של הראיות בתיק לאחר השלמות החקירה העלה את רמת החשד כנגד החשוד". על רקע זה קבע כי יש גם חשיבות ציבורית בפרסום שמו, בין היתר כדי לאפשר לנפגעות נוספות – אם יש כאלה – לפנות לרשויות.
הזכות להישכח מול “הרשת שזוכרת” - בפסק הדין הקדיש השופט חלק נרחב לשאלת הזכות להישכח בעידן הדיגיטלי. הוא ציין כי פרסום מידע על אדם ברשת עשוי להישאר לעד, ולכן יש לבחון בזהירות החלטות מסוג זה. עם זאת הדגיש כי במסגרת הדין הקיים, כאשר החשדות משמעותיים והראיות התעבו, משקל הזכות לפרטיות פוחת. לדבריו, “במכלול הנסיבות… הכף נוטה לטובת הפומביות והעניין הציבורי שבפרסום השם”.
בסיכום קבע בית המשפט כי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את המשך איסור הפרסום, והורה להסיר את הצו. השופט סיכם כי: “הכף נוטה לטובת האינטרס רם המעלה של הפומביות… ואני מורה על הסרת צו איסור הפרסום שהוטל על שמו של החשוד”. עם זאת, כאמור, ביצוע ההחלטה עוכב ב-7 ימים - כדי לאפשר לחשוד לשקול הגשת ערעור נוסף.
