כששורדת השבי ארבל יהוד צעדה אל האור בתום 482 לילות בגיהנום, עיניה סיפרו הכול. עם חזרתו של בן זוגה אריאל קונייו לפני כחודשיים, נפתח הסכר. בעדותה המטלטלת ומרעידת הנפש בחרה ארבל להביט לאופל בעיניים ולספר בדרכה על זוועות השבי.
חזרה בזמן: בסמוך לפתיחת מטה החטופים, למחרת השבת השחורה, הקים עמרי שתיוי, אחיו של החלל החטוף עידן ז"ל, את הצוות האסטרטגי למטה – שזכה לימים לכינוי "הקוקפיט". בין חברי הצוות, שפעלו בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות ואחריות, נמנו שורת מומחים לעולמות המו"מ מול הטרור: פרופ' בעז גנור, נשיא אוניברסיטת רייכמן; ד"ר יובל ביטון, לשעבר ראש חטיבת המודיעין ב־שירות בתי הסוהר; אל"מ (מיל') דורון הדר, לשעבר מפקד צוות מו"מ מטכ"לי; מומחים מתחומי בריאות הנפש והאסטרטגיה; וכותב שורות אלו.
בין השאר, סייע הצוות בגיבוש מתווי הפעולה של מטה החטופים מול הנשיא דונלד טראמפ, מהלך שהביא לפריצת הדרך המיוחלת. לצד פעילותו, "הקוקפיט" נחשף באופן בלתי־אמצעי להחמצות בתהליך, לרבות המנדט המצומצם שמנע התקדמות ממשית – בעוד סכנה מרחפת מעל ראשיהם של חטופים, שרבים מהם ניתן היה להציל.
הנכונות של הממשלה הנוכחית להידרש לדיון זה איננה קיימת. נוכח הציפייה הציבורית הרחבה בעניין ועדת חקירה ממלכתית, נכון כי המנדט שלה יכלול את סוגיית החטופים והתהליך המפותל להשבתם
ניכר היה כי היעדר השקיפות הכרוני בתהליך לא רק שחק את האמון בין מטה משפחות החטופים לממשלה, אלא גם מנע דיון מושכל במסע להשבתם.
במהלך שנות המו"מ הנוקבות גיבש "הקוקפיט" שורת המלצות והצביע על פערים, אך התקשה להשפיע בחדרי המו"מ. פערים אלה נותרו תלויים באוויר, במקום שבו הממשלה נמנעה מלאפשר דיון ענייני.
בין הסוגיות שעלו בשעתו: ריבוי גורמי מו"מ ודחיקת בכירי קהילת המודיעין בשלבים מכריעים; הטיית התיווך לכיוונה של קטאר, אגב פרשיית "קטארגייט"; פיצוץ "הפעימה השמינית" בעסקת הנשים והילדים בגין הפרת התחייבויות מצד חמאס, אף שניתן היה להציל חטופים נוספים – דוגמת קבוצת המבוגרים; היעדר תחושת דחיפות חרף מידע שהצביע על פגיעות מיניות בשבי; שאלת האיזון בין מבצעי חילוץ הירואיים (וגם כאלה שכשלו) לבין הרעת תנאיהם של אלו שנותרו מאחור; הנזק שנגרם לחטופים בעקבות קריאות להחמרת תנאי האסירים הביטחוניים; הניסיונות "לחנך את חמאס" ולעצב מחדש את סל המחירים באופן שעיכב את המו"מ; מניעת עיסוק ביום שאחרי ומשמעויותיו האפשריות לתהליך; מעמדו ותפקידו של מתאם השבויים והנעדרים; ועוד.
אבי כאלוצילום: אלוני מוראכן, השבתם של 255 החטופים בתוך שנתיים וארבעה חודשים מהווה הישג המגלם, בין היתר, את עוצמת הסולידריות הישראלית שאין לה אח ורע, לצד יכולותיה של קהילת המודיעין ומנהיגותו של הנשיא טראמפ, החתום יותר מכל על השבת כלל החטופים.
אך העובדה המרה כי ניתן היה להציל עשרות חטופים שמצאו את מותם בשבי, ולקצר את משך החזקתם בתנאים תת־אנושיים של עשרות רבות אחרים – לרבות נשים (אגב עדויותיהן של ארבל ורומי) – מחייבת מיצוי הדיון בנושא.
כאמור, נכונותה של הממשלה הנוכחית להידרש לדיון זה איננה קיימת, בדומה לסרבנותה לחקירת הכשלים שהביאו לפרוץ המלחמה. נוכח הציפייה הציבורית הרחבה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, נכון כי המנדט שיינתן בידי נשיא בית המשפט העליון יכלול גם את סוגיית החטופים ואת התהליך המפותל להשבתם.
על הוועדה לשפוך אור על הדינמיקה הסמויה של המו"מ ולהבטיח כי הפערים שנתגלו והלקחים המתבקשים לא ייעדרו ממסקנותיה. סגירת המעגל בנושא היא חוב נוסף שהמדינה חבה לחטופים ולבני משפחותיהם, כמו גם לנרצחי השבת השחורה ולחללי המלחמה הארוכה בתולדות ישראל.
