אוניברסיטת קיימברידג' הוציאה מתוכה לאורך השנים כמה גאונים פורצי דרך שחוללו מהפכה בענף שאליו השתייכו. למשל, אייזיק ניוטון במתמטיקה, פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון בביולוגיה, וג'ון קליז בקומדיה. אותו ג'ון קליז שהשבוע התבשרנו שהוא עתיד להגיע לארץ בחודש יוני.
לשמחתי, באוניברסיטה מקבלים לשורותיהם גם סתם טמבלים, וכך יצא שעשיתי שם את לימודי הדוקטורט שלי. האמת, בינינו, לצד המוניטין האקדמי המרשים של המוסד הוותיק, אחת הסיבות העיקריות לכך שהגעתי דווקא לשם היא ההשראה העצומה והגירוי האינטלקטואלי שסיפקו לי כמה מהקומיקאים שצמחו בקבוצת הקומדיה הסטודנטיאלית "קיימברידג' פוטלייטס" והפכו לגיבורי תרבות. הרשימה כוללת, בין היתר, את קליז ושותפיו לחבורת מונטי פייתון גרהם צ'פמן ואריק איידל, וגם את יו לורי, סטיבן פריי, מרים מרגוליס, דיוויד מיטשל, ג'ון אוליבר, ואחרים.
בחודש נובמבר 2021 הודיע קליז שיגיע להתארח ב"קיימברידג' יוניון", מועדון הדיבייט של האוניברסיטה, שמזמן אליו בקביעות אורחים רמי דרג מתחומים שונים לשיחה עם הסטודנטים. מכיוון שכבר בעודי תלמיד בחטיבת ביניים ייסדתי וניהלתי את אתר המעריצים הישראלי של מונטי פייתון, בהמשך פרסמתי שלל מאמרים בנושא ככתב תרבות, וכיום אני חוקר קולנוע ומדיה, נבחרתי להנחות את המפגש עם קליז ולראיין אותו בקתדרה המכובדת.
זאת ועוד, הוסכם שהאירוע יתועד לטובת תוכנית תיעודית חדשה של הקומיקאי הוותיק על תרבות ה-Woke. בעשור האחרון קליז הוא אחד הקולות הביקורתיים הבולטים בעניין. הוא מצטרף בהתלהבות לקרבות בטוויטר, ובאופן כללי ממאיס את עצמו על רוב צעירי הממלכה המאוחדת. כך קרה שבשנים האחרונות הקריירה שלו כללה הופעה בסרט של הבמאי ה"מבוטל" רומן פולנסקי, תוכנית אישית ברשת שנחשבת לערוץ 14 הבריטי, ו(להבדיל?) בקרוב יגיע להופיע במדינה מזרח תיכונית אחת בשעה שכל כך הרבה אנשים ברחבי העולם נהנים לשנוא אותה.
למרות הערכתי הרבה כלפי קליז, לא תכננתי לעשות לו הנחת סלב. להפך, התכוונתי לנצל את בקיאותי בעבודתו כדי לעמת אותו עם נקודות חולשה וסתירות בעמדותיו, בשאיפה להוציא כותרות מעניינות משיחתנו. קיוויתי שזה יהיה העימות הגדול ביותר שהשתתף בו מאז אותה תוכנית אירוח זכורה שבה התווכח עם בישוף ועיתונאי שמרן סביב צאת סרט המופת "בריאן כוכב עליון". לאכזבתי הרבה, קליז הבריז ברגע האחרון.
מעט לפני המפגש המתוכנן התחוללה באירוע אחר ב"קיימברידג' יוניון" תקרית שהכתה גלים. בתגובה, צייץ קליז: "ציפיתי למפגש עם הסטודנטים בקיימברידג' יוניון ביום שישי הקרוב, אבל אני שומע שאחד האורחים שם הושם ברשימה השחורה מכיוון שביצע חיקוי של היטלר. לצערי, עשיתי אותו דבר בתוכנית הטלוויזיה של מונטי פייתון, ולכן אני מבטל את עצמי לפני שמישהו אחר עושה זאת". בפרפראזה על "הגביע הקדוש", סר קליז האמיץ ברח. ממה פחד כל כך? הרי כל מטרת הביקור הייתה לעסוק בדיוק בעניינים האלה. אדרבא, השם המתוכנן של התוכנית התיעודית (שעד היום לא יצאה לפועל) היה "Cancel Me".
בימים הבאים לאחר הציוץ המפתיע ניסו בכירי היוניון להפעיל את כל כובד משקלם כדי לנהל משא ומתן עם הצוות של קליז, ולהתחנן שישנה את דעתו. זה לא עזר. קליז צייץ ציוץ נוסף: "אולי כמה מכם יוכלו למצוא מקום אחר לקיים בו את האירוע, היכן שחוקי ה-woke אינם תקפים. אם אתם בקיימברידג', למה שלא תשריינו חדר בגודל סביר ותזמינו אנשים, בתנאי שלא אצטרך ללכת על ביצים". בתגובה מיד שיגרתי אליו רשימה של עשר אלטרנטיבות ברחבי האוניברסיטה. כך עשו גם תלמידים אחרים. הוא התעלם מכולנו. דווקא מי שניהל במקצועיות את "הקליניקה לוויכוחים" באחד המערכונים הנודעים של הפייתונים חמק מהעימות.
עבורי זו אכזבה עמוקה והחמצה גדולה, אך אני לא משלה את עצמי שתחושותיי מזיזות משהו לקומיקאי האגדי, וסביר שבכלל הספיק לשכוח מכל העניין. הטור הזה הוא ויכוח במעמד צד אחד. אך למרות הכול, לא הייתי רוצה לראות את קליז מבוטל. גם אם זקנתו מטילה צל על נעוריו, אני משוכנע שעלינו להמשיך ולהוקיר את תרומתו העצומה לתרבות. הוא והפייתונים המציאו מחדש את הקומדיה, ויצרו את הסאטירה המבריקה, החדשנית, הנועזת, הביקורתית, והפילוסופית ביותר במאה העשרים.
עידו רוזןשורש הבעיה, אם יורשה לי לשער, טמון בכך שהמהפכה שהוביל קליז פחות מתאימה לתנאים במאה הזו. הוא גדל במציאות שבה פוליטיקאים, גנרלים, אנשי דת, ושאר דמויות סמכות סתמו לאנשים את הפה ויצרו טאבו כדי לשמר את כוחם. קליז וחבריו, שדגלו בחופש ביטוי ומחשבה חופשית, נלחמו בהם בעוז. לכן היום, כשמישהו מבקש מקליז לא לומר משהו, או לא להתבדח על משהו, הוא עדיין מתנגד בנחרצות. אלא שהפעם המבקשים אינם בהכרח בעלי הכוח, אלא דווקא המודרים והמוחלשים. גם בתנאים הללו מותר כמובן להתדיין ולהתווכח בנושא. אפילו רצוי.
מי שנותר מקובע, ומסרב לדיון, מאבד רלוונטיות ומתאבן. הוא איננו עוד. חדל להיות. פג תוקף. נח בשלום על משכבו. תוכי מת.
ד"ר עידו רוזן הוא מחבר הספר Independent Content Creators Online: Transmedia, Crossovers, and Millennial Culture in Israel ועורך שותף של האנתולוגיה New Directions in Israeli Media: Film, Television, and Digital Content
