למה כולם באים בטענות לישראל ומצד שני שותקים אל מול הזוועות הבלתי נסבלות שמתחוללות בימים אלה באיראן? הרי אם לא אכפת לפעילים הפרו-פלסטינים בארצות הברית ואירופה מפשעים נגד האנושות שמתחוללים בפינות חשוכות של כדור הארץ כמו איראן או אפגניסטן, דרך סודאן, נגורנו קרבאך ועד מיאנמאר והאיטי, וקולם נשמע רק נגד ישראל, זוהי הוכחה ודאית שהם או צבועים או טיפשים ובכל מקרה אנטישמים.
כמו אותם פעילי שמאל מהצד השני של העולם, גם אנחנו פיתחנו לפתע תודעה גיאופוליטית היסטורית בנוגע למשברים באזורי סכסוך מסביב לגלובוס, גם אם אינינו יודעים בדיוק היכן למקם אותם על המפה ומעולם לא פגשנו אף אחד משם. זה מעולם לא הפריע לישראלים להצטייד באסונות הומניטריים מהעולם השלישי כטיעונים מנצחים לכך שכל העולם נגדנו. אחרי ההפגנות ההמוניות ברחובות ערי ארצות הברית ואירופה והקריאות לחרם על רקע המלחמה בעזה וכיבוש הגדה המערבית, אותם אנשים דוממים אל מול ההרג ההמוני של אזרחי איראן בידי חמינאי ואנשיו. זוהי אולי טענה מתקבלת על הדעת מבחינה מוסרית, אבל מופרכת לחלוטין מן ההיבט המעשי והפוליטי, ומן הטעמים הבאים.
של מי הסכסוך הזה לעזאזל?
איראן היא מדינה ריבונית, כך שההתפתחויות האחרונות הן עניין פנימי. כואב הלב לראות משטר רודני מסתער על אזרחיו שלו וטובח בהם באכזריות כזו. זה לא נעים לראות באיראן, גם לא במצרים, ונצואלה, אפגניסטן, קונגו, צפון קוריאה או ביילרוס. לא נעים, אבל לא נורא. זו לא המדינה שלנו וגם לא האזרחים שלנו. אולי נזיל דמעה אך לא ניקח ללב, ובטח שלא ניקח אחריות על מה שמתחולל בזירה הפנימית של מדינה ריבונית על ציביונה, מערכת הממשל והמתח בין ההנהגה לציבור. ואם לנו לא אכפת, למה אנחנו תובעים אכפתיות מפעילי השמאל בארצות הברית ואירופה בעניין זה?
תכל'ס אנחנו לא תובעים מהם דבר בנוגע לאיראן, אלא רק שיעזבו גם אותנו בשקט. שלא יתערבו. אבל כאן נמצא ההבדל. הסכסוך הישראלי-פלסטיני חורג מהזירה הפנימית. זו לא המהפכה המשטרית וההתנגדות העממית אליה וגם לא ההפגנות למען החטופים, אלא דיכוי והרג של עם אחר בשטח כבוש. השליטה בפלסטינים בעזה ובגדה המערבית היא לא חלק מהריבונות הישראלית ולא עניין פנימי מכיוון שהפלסטינים אינם אזרחים ואין להם כל יכולת להשפיע על השלטון. האינתיפאדה מעולם לא הייתה מלחמת אזרחים אלא מרד עממי נגד הנכבשים נגד הכובשים, מה שהופך את העימות לבינלאומי. כמו מלחמת המאסף שהוביל מנהיג סרביה סלובודן מילושביץ' בבוסניה וקרואטיה בשנות התשעים, או המתקפה הנוכחית של רוסיה על אוקראינה.
במערב אין כל חדש. אבל ישראל השתנתה
ישראל, בניגוד לאיראן, רואה עצמה כחלק מהעולם המערבי על ערכיו הדמוקרטיים והליברלים שחמינאי, ולדימיר פוטין, קים ג'ונג און מתריסים נגדו, ממש כמו יחיא סינוואר. העולם המערבי מטיח בנו האשמות קשות לא בגלל שנאת יהודים, אלא דווקא בגלל שהוא חשב (אולי בטעות) שישראל היא חלק ממנו. "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", כפי שהציגה עצמה לתבל. ואילו עתה, ממשלתה מפנה גב לציפיות של תומכותיה הגדולות ביותר להן ניסתה להידמות מאז ייסודה. במהדורה הנוכחית שלה, ישראל נתפסת בעולם כאומה לאומנית, אלימה, לוחמנית ואכזרית - ממש כמו איראן. אתם לא חייבים להסכים עם התפיסה הזאת, אבל זו ההתרשמות הנוכחית בעולם.
במקרא המפה של הגלובוס המדיני העכשווי, ישראל היא מקרה יחודי של אומה מערבית ("לבנה" במונחי ווק), שיש לה אחיזה בעולם השלישי. נטע זר בסביבה אתנית, תרבותית, דתית ופוליטית שונה לחלוטין. דרום אפריקה הייתה כזאת אבל משטר האפרטהייד הוחרם על ידי הקהילה הבינלאומית וקרס תחת עול הסנקציות שהוטלו עליו עד להתפרקותו המוחלטת (מודל שמיושם גם נגד איראן), אך במלחמת העולם הערכית הזאת, המערב תמיד עמד לצד ישראל. אולם היום, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר רבים כבציבור המערבי - וממש לא רק בחוגי השמאל הקיצוני - ישראל התרחקה כל כך מהערכים הדמוקרטיים והליברליים עם חריגותיה בעזה ובגדה המערבית.
כשהמפגינים ברחובות ניו יורק, ברלין ולונדון קוראים "לא בשמנו", הם קוראים להוקיע את ישראל ולהשליח אותה מחוץ למחנה הליברלי הנאור של האנושות, ושישראלים רבים מלגלגים עליו כ"יפה נפש", ובמקביל מתעטפים במנעמיו. הציבור בארצות הברית ובאירופה דורש ממנהיגיהם לקרוא לסדר את הכבשה השחורה של המערב, ולהפסיק להלבין את מעשיה. איראן לעומת זאת מעולם לא הייתה חלק מהעדר הזה.
החטא בלי עונשו
איראן מנודה, ומוחרמת על ידי מדינות העולם המערבי, שהטיל עליה סנקציות כבדות לפני שנים רבים. לא רבים מודעים עד כמה חמור החרם על מנהיגי הרפובליקה האיסלמית ואזרחיה (הידעתם שאיראנים לא יכולים להשתמש בכרטיסי ויזה ומאסטרקרד, או לבצע עסקות בחו"ל?). מדינות המערב משתפות מודיעין נגדה, היא עומדת תחת פיקוח הדוק של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, נציגים של נעצרו בחו"ל והיא אף הותקפה צבאית על ידי האמריקנים מפעם. ואילו להבדיל ישראל לא מוחרמת על ידי הקהילה הבינלאומית, לא הוטלו עליה סנקציות ובטח שלא פצצות ממטוסים אמריקנים או בריטים. למעשה, בנות הברית מהמערב סייעו להגן עליה מהטילים האיראנים ששוגרו לעברה לאחרונה.
הפרו-פלסטינים תובעים מהפוליטיקאים שלהם לנהוג באותו אופן כלפי ישראל, שבחריגותיה הקשות מן המקובל בדמוקרטיות המערביות, יורקת בפרצופם. הם אולי לא קוראים להתערבות צבאית, אבל כן לקמפיין לחץ מדיני וכלכלי על ישראל
בעצם, הפרו-פלסטינים תובעים מהפוליטיקאים שלהם לנהוג באותו אופן כלפי ישראל, שבחריגותיה הקשות מן המקובל בדמוקרטיות המערביות, יורקת בפרצופם. הם אולי לא קוראים להתערבות צבאית, אבל כן לקמפיין לחץ מדיני וכלכלי על ישראל. הם דורשים חרם עסקי, תרבותי ואקדמי כדי שידחוק בישראל לשנות את דרכיה. הם וגם אנחנו יודעים שהשינוי לא יבוא מבפנים, אלא רק מבחוץ. כמו בדרום אפריקה בזמנו ואולי גם באיראן. בקרוב, ובימינו. אז מה הטענה שלכם ממפגיני השמאל בארצות הברית ואירופה? איראן נמצאת תחת חרם כבד, נציגיה לא רצויים במערב, ובית הדין הבינלאומי פתח בחקירה נגד מנהיגיה. אם אנחנו מתעקשים להשוות, אז הם קוראים להפעיל את אמצעי הלחץ שהופעלו על האייתולות גם על בנימין נתניהו וממשלתו. ליישר קו.
להיות כמו ספארטה, או איראן
הנהגת איראן המבודדת הובסה מזמן בזירה הבינלאומית ונאבקת על ענייניה הפנימיים בעצמה, ובקושי. זו פריבילגיה שאין לישראל שנאבקת על צדקת הדרך, תוך התעלמות מההשלכות המעשיות הנוראיות של הכיבוש בעיצומה של מלחמת עולם מדינית, שהיא מובסת בה. לא בגלל כשלון ההסברה, אלא הדבר עצמו. אנחנו משקיעים כל כך בשכנוע עצמי על כך שאנחנו נכונים וצודקים, ופשוט לא מובנים. כך טוענים פוטין, קים ג'ונג און ודיקטטורים שנואים אחרים שמלכתחילה דחו את הערכים הדמוקרטיים והליברלים כחלק מריבונותם. כל אחד מהטיעונים "המוצדקים" שלו. גם לאייתולות יש את "צדקת הדרך" שלהם וכדי לשמר אותו היא פיתחה משק אוטרקי שנשען על משאביה הטבעיים מחד, ושיתופי פעולה עם גורמים מפוקפקים כמו רוסיה, ונצואלה וסין.
אמיר בוגןהנהגת איראן בחרה להיות ספארטה. והיא כופה את החלטותיה על הציבור באמצעות דיכוי אכזרי של האזרחים הנואשים לפרנסה, בין השאר בגלל הסנקציות הקשות שהוטלו על המדינה. ואילו בישראל, המשטר הוא דמוקרטי (עדיין), וספק אם יש מישהו מאיתנו שיסכים לוותר על זכויותיו, כספו ורווחתו בגלל שיגעונות של מנהיגיו. נתניהו הרי כבר הזכיר את ספארטה ושלח את כולנו לטיקטוק כדי ללמוד על המציאות הגיאופוליטית ביוון במאה החמישית לפני הספירה - אותה יישות מדינית נוקשה, סגורה ומסוגרת, שלא נכנעת להתערבות זרה. איראן היא התגלמות שלה בימינו, אולם ישראל היתה תמיד חלק מהעולם המערבי, נוסדה בגיבויו ושרדה בתמיכתו. המחאות נגדה בארצות הברית ובאירופה נועדה להעביר לכם מסר: אם ישראל בחרה להיות אומה אלימה, אכזרית ונוקשה שלא מתחשבת בערכים שלנו, אז גם אתם עתידי לשלם מחיר אישי. ממש כמו האיראנים.
