לפני שלושה חודשים זימן הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר את ראש אכ"א אלוף דדו בר כליפא לשיחה על עתידו. על הפרק עמדה האפשרות שימונה בבוא העת לאלוף פיקוד המרכז, במקומו של אלוף אבי בלוט. אלא שבאופן שהפתיע את הרמטכ"ל ואת סביבתו - בר כליפא לא התלהב מההצעה - ואף הבהיר כי יעדיף את פיקוד הצפון או הדרום.
בר כליפא ראה למעשה מקרוב מה עובר על חברו בלוט, והבין שפיקוד המרכז הפך בשנים האחרונות לתפקיד שממנו קשה מאוד לצאת על הרגליים. לא משנה עד כמה המפקד יהיה טוב ובהתאם התוצאות - הוא יספוג אש מכל כיוון: מהימין, מהשמאל, מההתיישבות, מנוער הגבעות, מארגוני זכויות האדם וגם מהדרג המדיני. במציאות שנוצרה, מדובר בשדה מוקשים פוליטי לא פחות ממבצעי.
לפי גורמים המעורים בפרטים, בר כליפא העדיף לשמש כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה עד שיתפנו פיקוד הצפון או פיקוד הדרום, אולם הרעיון לא הבשיל. בין היתר, כך ציינו הגורמים, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא רצה. לבסוף האלוף התרצה, והסכים לקבל את תפקיד מפקד פיקוד המרכז.
לא מקרה יחיד
הסיפור הנקודתי הזה אינו עוסק רק בקצין אחד, אלא ממחיש תופעה רחבה יותר: קצינים בכירים שוקלים את צעדיהם בגלל המחיר הציבורי והפוליטי של כל תפקיד - ולא רק את האתגר המבצעי. מדובר בתופעה שלא הייתה מוכרת בצה"ל בעוצמה כזו, שמתרחשת דווקא בתקופה שבה הצבא מתמודד עם משבר כוח אדם חסר תקדים לא רק בחובה אלא גם בקבע.
מפקדים איכותיים עוזבים בעקבות כמעט שלוש שנות מלחמה רצופות, עומס בלתי נתפס, שחיקה, לחץ משפחתי ותחושת הכישלון שמלווה רבים מאז 7 באוקטובר. במקום לחזק את תחושת הוודאות והאמון במערכת, סבב המינויים הפך לעוד מוקד של מתיחות.
השר כ"ץ ומפקד פיקוד המרכז אלוף בלוט
( צילום: אלעד מלכה, משרד הביטחון)
שר הביטחון ישראל כ"ץ קבע בתחילה כי קצינים שהיו בתפקידי מפתח ב-7 באוקטובר לא יקודמו. אלא שבהמשך התמונה הפכה מורכבת יותר: הוא הנחה לקדם אנשי חיל אוויר, בעוד שקידומם של כמה מקציני היבשה נעצר. כך למשל היה במקרה של תת-אלוף אליעד מואטי, מפקד מערך הגבולות, שלא נמצא אחראי לכשלים של 7 באוקטובר, אך גם קידומו נעצר בעקבות התערבות השר. בהמשך בלם כ"ץ גם את כוונת הרמטכ"ל למנות נספח צה"ל בחו"ל. כך היה במקרה של קצין בכיר נוסף, שראש ועדת התחקירים, האלוף במיל' סמי תורג'מן, קבע כי פעל כמצופה ממנו והמליץ לשר הביטחון לקדמו. למרות זאת כ"ץ בלם את המינוי והקצין הושאל בינתיים לגוף ביטחוני אחר.
במערכת הביטחון אמרו כי כ"ץ הבין שהדרך האפקטיבית ביותר להשפיע על הצבא עוברת דרך המינויים. זו סמכותו החוקית של שר הביטחון באישורם, אך השאלה שמעסיקה כיום לא מעט קצינים היא אם בכל המקרים הופעלו שיקולים מקצועיים בלבד.
כ"ץ אינו איש ימין קיצוני, אלא פוליטיקאי ותיק ומנוסה, שמכיר היטב את כללי המשחק בליכוד ואת חשיבות הפריימריז. במערכת הביטחון יש מי שסבורים שחלק מצעדיו נועדו גם לחזק את מעמדו בקרב האגף הימני קיצוני במפלגה. עם זאת, לפי תגובות ראשי ההתיישבות ביש״ע שתמכו בבלוט - הוא בכלל גרם נזק לליכוד.
בלוט ישלים 3 שנים
העימות סביב העצור המינהלי טל ינון דרדיק המחיש את עומק הקרע. לאחר שכ"ץ הגיע לבקר את דרדיק בבית המעצר, הורה שלא להאריך את צו ההרחקה המינהלי שלו ומתח ביקורת פומבית על בלוט בטענה שהוא פועל בניגוד למדיניותו - הגיע השיא: שר הביטחון הכריז בשידור חי מי יהיה מחליפו של בלוט – בעוד האלוף המכהן עדיין נמצא בתפקידו. עבור קצינים רבים, זה היה רגע סמלי שהמחיש עד כמה העימות בין הדרג המדיני לצבאי הפך לפומבי.
זמיר הודיע: לא ימונו אלופים עד תחילת 2027
(צילום: אלכס קולומויסקי)
על הרקע הזה הודיע בימים האחרונים הרמטכ"ל זמיר לחברי פורום מטכ"ל וגם לכמה תתי-אלופים המועמדים לקידום כי לא ימנה אלופים חדשים עד תחילת שנת 2027. עמדתו הייתה שצה"ל נמצא כעת במתיחות ביטחונית גבוה בכל הזירות ולא נכון להזיז קצינים בכירים. מבחינתו זה גם ניסיון להוציא את סבב המינויים ממערכת הבחירות ולשמור ככל האפשר על יציבות בצמרת הצבא.
המשמעות המיידית היא שהאלוף אבי בלוט ימשיך לפקד על פיקוד המרכז לפחות עד 2027 וישלים קדנציה של כשלוש שנים. יתר המינויים הדחופים בצמרת צה"ל יידחו לתחילת השנה הבאה. "הקצינים הבכירים נמצאים בעומס חסר תקדים – בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון ובזירה האיראנית. הדבר האחרון שהם צריכים הוא זעזועים נוספים ורעשי רקע פוליטיים", אמר קצין בכיר.
הוא הוסיף כי "צה"ל נמצא בכוננות גבוהה מאוד. המתיחות מול איראן לא ירדה, ואף הייתה קרובה להתלקחות מחודשת. במקביל נמשכת הלחימה בעזה, הפעילות המבצעית ביהודה ושומרון והמשימות בלבנון. הרמטכ"ל מנסה לייצר יציבות כדי לאפשר למפקדים להתרכז בלחימה ולא בפוליטיקה".
זמיר גם מעניק גיבוי מלא לאלוף אבי בלוט. הוא שוחח איתו וגיבה אותו גם באופן אישי מלבד ההצהרות הרשמיות שיצאו מדובר צה״ל. בשיחות פנימיות הוא שיבח את תפקודו וציין כי בתקופת כהונתו חלה ירידה משמעותית במספר הנרצחים בפיגועים – מכ-20 בשנה שעברה לארבעה מתחילת השנה – וזאת במקביל להתרחבות משמעותית של ההתיישבות, החוות החקלאיות והמאחזים, שהגדילו את היקף המשימות של פיקוד המרכז.
בלוט עצמו אמר בשבועות האחרונים כי החוות החקלאיות ביהודה ושומרון מחזקות את הביטחון ומשתלבות בתפיסה המבצעית של צה"ל. גם ראשי ההתיישבות מביעים בו אמון, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ’ אף הגדיר אותו בעבר "אלוף פיקוד המרכז הטוב ביותר שהיה". דווקא על הרקע הזה בלט הניסיון להציב אותו במוקד העימות הציבורי.
כל זה מתרחש בזמן שצה"ל מנהל את המלחמה הארוכה בתולדותיו. כמעט שלוש שנים של לחימה רצופה, כשבמקביל נשמרת כוננות גבוהה מול איראן והמערכת כולה נערכת לאפשרות של התלקחות נוספת. דווקא בתקופה כזו, שבה הצבא זקוק ליציבות פיקודית ולאמון מלא בין הדרג המדיני למטכ"ל, מתרחב הקרע סביב צמרת הפיקוד.
לרמטכ"ל וצה"ל אין שותפים לאחריות המקצועית על בניין הכוח, הפעלת הצבא ותוצאות המלחמה. אם המערכת תצליח – הקרדיט יתחלק בין ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. אבל אם תיכשל, מי שיעמוד ראשון מול הביקורת יהיה הרמטכ"ל והצבא. לכן ההחלטה להקפיא את סבב האלופים אינה רק החלטת כוח אדם. היא ניסיון לייצב את צמרת צה"ל, להרחיק אותה ככל האפשר ממערכת הבחירות ולאפשר למפקדים להתמקד במשימה המרכזית שלהם – ניהול המלחמה וההיערכות לאיום האיראני.
