המערכה הצבאית ששיגרו יחד ארצות הברית וישראל נגד איראן הגיעה לרוב הציבור האמריקאי בהפתעה יחסית. השיחות המתמשכות בשווייץ עם ההנהגה האיראנית, כולל עד ערב התקיפה, לא יצרו תחושת בהילות של מהלך צבאי שעומד להתרחש 48 שעות אחרי. בעוד שבקצות הציבור הישראלי המתח הגיע לשיאו, וראשי ערים אף פתחו מקלטים כבר לפני שישה שבועות עם תחילת האירועים באיראן והצהרת הנשיא כי ישלח סיוע, הציבור האמריקאי כמעט ולא עסק בנושא.
כאשר המבצע החל, התחושה בארצות הברית הייתה של מהלך שמתבצע ללא הבילד-אפ התקשורתי הנדרש כדי לייצר קונצנזוס ציבורי רחב. לא קדמה לו הכנה תודעתית מספקת, לא דיון ציבורי עמוק, ולא שיח פוליטי ממושך שמכין את הקרקע למלחמה נוספת במזרח התיכון.
לכך התווסף אירוע דרמטי כבר בפתיחת המערכה: במהלך התקיפה שגדעה את ההנהגה האיראנית נפגע גם בית ספר, במרחק של כ-600 מטר מבסיס ימי של משמרות המהפכה יעד צבאי מוכר שהותקף באותו יום. איראן מדווחת על 148 עד 165 הרוגים, רובן המוחלט בנות בגיל 7 עד 12 וצוות חינוכי, ועשרות פצועים.
האירוע הזה הקים מיד את הקואליציות הפרוגרסיביות הקלאסיות נגד הנשיא טראמפ. לפי הקריאה הליברלית הרווחת, מדובר במלחמת בחירה מיותרת שנכפתה על הציבור. המועמדת הדמוקרטית לנשיאות קאמלה האריס אמרה בפתח כניסתה לביקור בביה"ס בדיטרויט על המתקפה כי:
"דונלד טראמפ גרר אותנו כאומה למלחמה מיותרת, שאנשים לא רצו הוא מסכן את הכוחות האמריקאים, אני מתנגדת בכל כוחי למלחמת הבחירה הזו ואני קוראת לקונגרס לפעול באופן מיידי".
ואכן, יוזמה להביא את המערכה לאישור הקונגרס עלתה גם מהצד הרפובליקני. חבר הקונגרס תומס מסי מקנטאקי, שמנהל קרב אישי מתמשך מול טראמפ, חבר לדמוקרטים בדרישה להעביר את ההחלטה על המערכה נגד איראן להכרעת הקונגרס, כמתבקש ע"י החוקה האמריקאית (אם כי לא יושם הלכה למעשה מאז מלחמת העולם השניה בכל המלחמות והמבצאים הצבאיים מאז).
ביקורת גם ב-MAGA
אך הביקורת לא נעצרה בשמאל. גם מתוך תנועת מאגה עלו קולות חריפים. טאקר קרלסון מיתג את המלחמה כ"מלחמת ישראל" וטען כי סוכני מוסד הטמינו פצצות כדי להפליל את איראן אך נתפסו רגע לפני הפעלתן בסעודיה ובקטר. אליו הצטרפו מייגן קלי (לשעבר מגישה בפוקס) וקנדיס אוונס, משפיענית רשת אפרו אמריקאית, שטענו כי מדובר בקונספירציה שמונעת על ידי בנימין נתניהו ומדינת ישראל לערב חיילים אמריקאים במלחמה למען התפשטות קולוניאליסטית של ישראל.
הנרטיב הזה התחזק לאחר שבשיחה עם עיתונאים אמר מזכיר המדינה רוביו כי מתקפת המנע שאליה יצאה ישראל חייבה את ארצות הברית להצטרף. לדבריו, היה צפוי שאיראן תגיב נגד כוחות אמריקניים באזור ולכן התקיפה נועדה לצמצם את כמות האבדות. הדברים הללו הדהדו את הביקורת מימין שלפיה ישראל גוררת את ארצות הברית למלחמה.
הנסיבות הללו מתנגשות ישירות עם התחייבותו של טראמפ לשים קץ למלחמות שאינן נגמרות ועם שאיפתו להצטייר כמי שמביא שלום ואף חותר לפרס נובל. מצד אחד, המבצע הצבאי קוצר הישגים משמעותיים ביחס ליעדים שהוצבו ערב פתיחתו. מצד שני, הציבור האמריקאי מבולבל. הוא אינו חש שותף להחלטה ואינו מבין עד תום את הרציונל האסטרטגי, וזה עוד לפני שהאירוע יפגוש אותו בתחנת הדלק הקרובה לביתו.
סקר של רויטרס שנערך מיד לאחר פתיחת המבצע הראה כי רק 27 אחוזים מהציבור תומכים ביציאה למלחמה נגד איראן.
הנתון הזה מדליק נורה אדומה בבית הלבן.
הבליץ
ביומיים האחרונים החל בליץ תקשורתי של הממשל. לאחר שתיקה יחסית בימי סוף השבוע, למעט הודעה מוקלטת של הנשיא וריאיונות ספורים, הופיעו מזכיר ההגנה וראש המטות המשולבים במסיבת עיתונאים בפנטגון והסבירו את הרקע והמהלכים הצבאיים שהובילו להחלטה. גם המתווך סטיב וויטקוף התראיין וטען כי במהלך השיחות בחמישי שעבר, אמרו לו האיראנים בהתרסה שהם מחזיקים בחומר מועשר שיאפשר להם לפרוץ לפצצה גרעינית בתוך שבועות ספורים.
הניסיון ברור: לבנות את התמיכה הציבורית תוך כדי תנועה. בחירות האמצע נמצאות במרחק חודשים ספורים בלבד, ובסקרים רבים הנשיא עלול לאבד את הרוב בבית הנבחרים ואף את הסנאט. זו גם הסיבה שטראמפ מדגיש כי מדובר במהלך מוגבל בזמן, ארבעה שבועות, בניסיון לגדר את האירוע ולהבהיר שאין מדובר במלחמה פתוחה ובלתי נגמרת. בהתאם לכך מסונכרנים המסרים של הממשל סביב הטענה כי לאיראן דם של אלפי אמריקאים על ידיה.
מן הצד החיובי, העלייה במחירי הנפט הייתה מתונה יחסית, והציבור האמריקאי צפוי להרגיש פחות את עליית מחירי הגז בהשוואה לאירופה וליפן. גם וול סטריט לא פתחה את שבוע המסחר בהתרסקות כוללת. מבחינה כלכלית, לפחות בשלב זה, יש למהלך אורך נשימה.
בסופו של דבר, החבל המדיני שממשלת ישראל תקבל ייגזר מיכולתה לייצב את דעת הקהל בארצות הברית סביב המלחמה, או לפחות למנוע המשך דימום תודעתי. אם לא הבנו עד כמה הזירה התודעתית קריטית ליכולת לנהל מערכה צבאית ממושכת, הרי שגם הפעם הוכח כי היא תנאי לחמצן מדיני.
ד"ר קובי ברדהצילום: טל גבעוניתיעדוף משמעותי יותר למשרד החוץ ולבניית תוכנית רב-מערכתית למאבק תודעתי בזירה האמריקאית והעולמית אינו מותרות אלא צורך אסטרטגי. מדיניות הריטיינר דיפלומסי של קטר, שמשמנת ומתחזקת מוקדי השפעה מימין ומשמאל, באוניברסיטאות, בקמפיינים, בתקשורת ובמכוני מחקר, מעצבת סנטימנט אנטי־ישראלי שפוגש פוליטיקאים שמבקשים להיבחר מחדש.
במערכה הנוכחית, כמו בקודמותיה, מתברר שוב כי לא די בהצלחה צבאית. ללא יציבות בדעת הקהל האמריקאית, גם ההישגים בשדה הקרב עלולים להישחק בזירה הפוליטית.
ד"ר קובי ברדה, מומחה לפוליטיקה אמריקאית וגאו-אסטרטגיה, ביה"ס הרב-תחומי, HIT חולון
