יובל שנים לאחר שהקדיש את כתבת השער שלו לשאלה "האם ערבים יכולים להצליח בתפוח הגדול", ה"ניו יורק מגזין" – המגזין הנחשב שנמצא כיום בבעלות ג'יימס מרדוק, "הבן הסורר" של רופרט מרדוק, שנחשב הרבה יותר ליברלי מאביו – עונה לשאלה של עצמו. כתבת שער נרחבת של העיתון, הידוע ביכולתו לזהות ולשקף הלכי רוח וטרנדים בעיר (להבדיל מה"ניו יורק פוסט" הצהבהב, למשל), מכתירה את ניו יורק החדשה כ"חביבי סיטי", ומוקדשת כולה לתרבות הערבית והפלסטינית בפרט שהשתלטה לאחרונה על העיר.
המגמה נובעת כמובן לא מעט מאירועי 7 באוקטובר, המלחמה בעזה ועלייתו לשלטון של זוהראן ממדאני, ראש העיר המוסלמי הראשון בתולדות ניו יורק. מהתרבות פופולרית, דרך האוכל, הופעות סטנדאפ וחוגי קריאה, ועד ליינים של מסיבות במועדוני לילה והופעות במועדוני ג'אז עם כאפייה – ההיפסטר הערבי אימץ בגאווה את כינוי הגנאי "ממדאניסטן", והפך אותו לסיסמה גאה של תת-תרבות ניו יורקית בפריחה.
התופעה שאותה מסקר המגזין מתמקדת בדור ה-SWANA, מונח שבאנגלית מורכב מראשי התיבות של דרום-מערב אסיה וצפון אפריקה, וכולל יוצאי שלל מדינות וטריטוריות, מפלסטין, דרך איראן ועד סודן. לפי הכתבה, שעליה חתומה העיתונאית זאינה ערפאת, האנרגיה התרבותית הזו הפכה את ניו יורק ל"מובלעת מזרח-תיכונית" המציעה סדנאות ילדים בחנות ספרים המוקדשת לתרבות המזרח התיכון, ואירועי התרמה לעזה במועדון ארוחות ערב סורי בניהול נשים.
ראש העיר ניו יורק זוהראן ממדאני. אשתו ממליצה על "רעבים אך סקסיים למען פלסטין"
(צילום: AP Photo/Eduardo Munoz Alvarez)
הבחירה בממדאני לראשות העיר מוצגת כאמור כעדות ניצחת לתור הזהב של הקהילה הזו. ממדאני, יליד אוגנדה ממוצא הודי, נשוי לראמה דואג'י, דור ראשון לאמריקנים ממוצא סורי. אף שטכנית הוא אינו נמנה עם יוצאי האזור הגיאוגרפי, הוא נטמע עמוקות בתרבות שלוה, מדבר ערבית כמעט ללא מבטא, ומקפיד לתעד את עצמו משתתף בטקסים מוסלמיים, כולל ארוחות שבירת הצום בחודש הרמדאן ואכילה עם אסירים בכלא רייקרס איילנד. במקרה אחר קפץ ראש העיר מעל מדורה בחצר אחורית של בר בבעלות איראנית בוויליאמסבורג כחלק מחגיגות השנה הפרסית החדשה. גם רעייתו מקדמת את הנרטיב, נוסעת לביקורים באזור, מקפידה ללבוש בגדים של מעצבים מהמזרח התיכון, כולל שמלה של מעצבת פלסטינית לבנונית בטקס ההשבעה, ומפרסמת בפומבי רשימות השמעה בספוטיפיי עם שירים כדוגמת "רעבים אך סקסיים למען פלסטין".
אסור לשבת עם ישראלי באותו חדר
הפריחה הערבית הזו נשענת גם על נתונים דמוגרפיים מובהקים. ניו יורק מכילה כיום את האוכלוסייה השלישית בגודלה בארה"ב של תושבים יוצאי דרום-מערב אסיה וצפון אפריקה. מספר התושבים במדינה שמצהירים על שורשים ערביים שילש את עצמו מאז שנת 1980 ועומד על יותר מ-300 מאות אלף בני אדם, לא כולל קהילות נוספות מאיראן ומאפגניסטן. הגידול המואץ הזה תואם את הדיווחים שלפיהם מספר התושבים המוסלמים בניו יורק עשוי לעלות כעת על גודלה של האוכלוסייה היהודית בעיר. סטטיסטיקאים מקומיים הגדירו זאת כתמורה דמוגרפית בעלת השלכות משמעותיות על עתיד העיר.
הכותרת לפני חמישה עשורים "האם ערבים יכולים להצליח בניו יורק", והתשובה אחרי יובל שנים
אבל המהפך שעוברת העיר ניו יורק התבשל במשך שנים. שחקן התיאטרון אריאן מואייד ("יורשים", "ספיידרמן", "להמציא את אנה") מתאר בכתבה כיצד הגיע לעיר בשנת 2002 עם משאית ציוד וזקן, בעיצומה של תקופת המאבק נגד "מסגד הגראונד זירו" – ימים שבהם המחשבה שלקהילה המזרח תיכונית תהיה עוצמה נראטיבית נתפסה כבלתי-אפשרית. נקודת המפנה החלה להתהוות סביב שנת 2017 בעקבות "צווי המוסלמים" שהוציא בכהונתו הראשונה הנשיא דונלד טראמפ. הצווים הללו אסרו את כניסתם לארה"ב של תושבי שלל מדינות ערביות ומוסלמיות, והצעד גרם ליוצאי תימן ואיראן לעמוד יחד בנמל התעופה קנדי ולהתאחד סביב מאבק משותף.
קפיצת מדרגה נוספת הגיעה עם הפופלריות של סדרות כמו "ראמי" של הקומיקאי המצרי-אמריקני ראמי יוסף. צעירים כמו קימיה זאקרין בת ה-33, שמנהלת כיום מועדון שפה פרסית, הדפיסו חולצות עם המילים "ניו יורק" באותיות פרסיות ומכרו את כולן בתוך יומיים. המעצבת ארש רזיודין יצרה אף היא הדים כאשר עיצבה חולצות כדורגל המזוהות עם העיר, והן נמכרו כולן במהירות. ליינים של מסיבות כמו Habibi Funk Laylit, Disco Tehran, Haza ו-Yalla! צברו פופולריות והתחילו להגיע אליהן גם רייבים ניו-יורקרים שרחוקים מאוד מהקהילות האלה.
מחאה פרו-פלסטינית בטיימס סקוור. הכאפייה נכנסה גם למועדוני הג'אז
(צילום: Stephanie Keith/Getty Images)
הצמא לחיבור תרבותי הוביל להקמת יוזמות כמו "קפה ברזאח" בקראון הייטס, בבעלות פליט ממאוריטניה בשם אל-עתיק עבא. עבא אינו יכול לשוב למולדתו בשל פסק הלכה מוסלמי שהוצא נגדו. לאחר שעבד כשוטף כלים וכמוכר במכולות של יוצאי תימן, הוא פתח את בית הקפה שמעוצב כסלון מתקופת האימפריה העות'מאנית ובו אפשר למצוא איראנים שותים יין בקצה אחד של הבר, ונשים עטויות חיג'אב שותות תה בקצה השני במהלך חודש הרמדאן. אחרי 7 אוקטובר הפך המקום למוקד של אירועי התרמה למשפחות בעזה ובגדה המערבית. כאשר בית הקפה אירח הופעה משותפת של הזמרת הפלסטינית נור דרוויש והמוזיקאי הישראלי נועם הלפר תחת הכותרת "דיאלוג" התנגדו לקוחות זועמים לעצם השימוש במילה. בעל המקום התעקש להשאיר את המונח, אך נאלץ להבהיר שמדובר ב"אירוע אנטי-ציוני". לדבריו בקרב הדור הצעיר הערבי שנולד בארה"ב קיימת תפיסה שלפיה אסור לשבת עם ישראלי באותו חדר, וההחלטה לארח ישראלים גובה ממנו מחיר כלכלי ניכר.
השף הישראלי התנצל על "הניכוס התרבותי" של אוכל פלסטיני
העיתון מתאר גם מסעדה שבתפריט שלה מוצגת מפה שישראל נמחקה ממנה ואת מקומה תופסת הכותרת "גלה את פלסטין", וכותב כי בעוד שפים ישראלים "הרשו לעצמם להיות יקרנים", הקולינריה הערבית נדחקה לשוליים, ונתקעה עם תדמית של אוכל "מהיר, זול וברובעים החיצוניים". שף ישראלי בעיר, לורן אברמוביץ', מתנצל בכתבה על הניכוס התרבותי של האוכל הפלסטיני ואומר כי "עמוק במוחי אני חושב שיש לי את כל הסמכות שבעולם להכין פלאפל, אבל באותו זמן אני מבין שזה הולך להיות בלאגן". הכתבים מדווחים כי האווירה הפכה עוינת עד כדי כך שצעירות יהודיות בניו יורק, המזועזעות מפשעי המלחמה לכאורה של ישראל, נאלצות לעבור על חשבונות הרשתות החברתיות של מסעדות בטרם יישבו לאכול בהן, רק כדי לבדוק את עמדותיו הפוליטיות של הבעלים.
סוכה שהקימו יהודים במנהטן והושחתה בכתובות "לשחרר את עזה". ה-SWANA בטוחים שהם המותקפים: "מתמודדים עם איסלאמופוביה וציוניות"
מגזינים עצמאיים חדשים של הקהילה הערבית-מוסלמית, כמו "אקאסיה" (Acacia) ו"אקווטור" (Equator), מוקמים כמענה ישיר למלחמה בעזה ומכריזים על עצמם כבית עבור "השמאל המוסלמי". אחד הכותבים הבולטים הוא איסמעיל איברהים, בודק עובדות לשעבר במגזין ה"ניו יורקר" היוקרתי, שהתפטר בטריקת דלת במחאה על כך שניסיונותיו לשנות ניסוחים בכתבות כדי שישקפו את "הזוועה של מה שקורה בפלסטין" לא צלחו.
ב"ניו יורק מגזין" מציינים כי ההשתייכות לקהילה דורשת אימוץ של כמה אמונות משותפות, ובהן הקביעה הבלתי-מתפשרת כי מה שהתרחש בעזה לאחר 7 באוקטובר הוא "רצח עם". הכתבה קובעת בנוסף כי חברי הקהילה "נאלצים להתמודד עם שנאת זרים, איסלאמופוביה וציונות". לגבי שילובם של ישראלים במרקם החיים החדש, המגזין פוסק כי אף שישראל מהווה חלק גיאוגרפי מהאזור, השאלה האם ישראלים יכולים לטעון לקשר אליו היא "מורכבת" ומושפעת מהרקע האתני של האדם.
סוואניפיקציה וקונספירציות: פי 8 פשעים נגד יהודים
הניסוחים הללו עוררו גם ביקורת נוקבת. במגזין היהודי "טאבלט" הכריזו כי "כדי ש'העיר חביבי' תיוולד, העיר ניו יורק חייבת למות". העיתונאי הישראלי-אמריקני ליאל לייבוביץ' תקף את השימוש ההולך וגובר במונח SWANA, והגדיר אותו ככזה ש"מייצג כעת ככל הנראה כל מי שהוא מזרח תיכוני במעורפל, וסולד מקפיטליזם, מאמריקה ומהיהודים". לייבוביץ' האשים את ה"ניו יורק מגזין" בכך ש"לא רק דיווח על הסוואניפיקציה של ניו יורק, אלא אימץ את המקצבים שלה, את החשיבה הקודחת והקונספירטיבית שלה, את הניסוחים חסרי ההיגיון והמופרכים שלה, ואת ההטיות המוחלטות שלה".
מפגינים אנטי-ישראליים בכאפיות מניפים דגל חיזבאללה מול הכניסה לקונסוליה הישראלית בניו יורק, במהלך המלחמה בעזה
(מתוך רשת X)
עיתון ה"סאן" הניו יורקי הצטרף לביקורת, וקבע במאמר מערכת כי "המטרופולין שמדומיין השבוע מעל דפי ה'ניו יורק מגזין' הוא כזה שאין בו מקום ליהודים או לישראלים". על פי המאמר, "רוח השלטון שלו אינה פלורליזם, אלא טיהור של אותם תושבי ניו יורק שכבר מתמודדים עם אנטישמיות גואה". העיתון חתם באזהרה שלפיה "בניסיון להעניק שם לאופנה חדשה, המגזין מעניק מיקרופון לשנאה העתיקה ביותר".
מבקרי הכתבה של "ניו יורק מגזין" מציינים כי מאז תחילת השנה תיעדה משטרת ניו יורק 178 פשעי שנאה נגד יהודים, לעומת 21 בלבד נגד מוסלמים. הנתון הזה הופך את פשעי השנאה האנטי-יהודיים לנפוצים פי שמונה ומעלה יותר מאשר אלו המכוונים נגד מוסלמים.
