פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009, כלת פרס ישראל ומופת בינלאומי של חזון מדעי בלתי מתפשר הלכה היום (יום ב') לעולמה והיא בת 87. כך נמסר ממכון ויצמן למדע.
פרופ' יונת מהמחלקה לביולוגיה מבנית וכימית במכון ויצמן למדע הייתה חלוצה של חקר הריבוזום, בית-החרושת לחלבונים של התא, וזכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009 על מחקריה בתחום. מסעה המדעי, שנמשך עשרות שנים, החל במחקר בסיסי שנועד לפענח את פעולתה של אחת המכונות הביולוגיות המורכבות ביותר בטבע. בהמשך הוביל המחקר להבנת דרך פעולתן של אנטיביוטיקות שונות וסלל את הדרך לפיתוחן של תרופות אנטיביוטיות חדשות ולמאבק בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה – מהאתגרים הרפואיים הדחופים של המאה ה-21.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד לפרופ' יונת: "כל מי שעקב אחר מסעה המדעי ידע כי מדובר באישה פורצת דרך עולמית, חלוצה שהוכיחה כי סקרנות, דבקות במטרה ונחישות בלתי מתפשרת יכולות לפרוץ את גבולות הידע האנושי. ואכן, תגליותיה פורצות הדרך שינו את פני המדע והביאו כבוד אדיר למדינת ישראל. פרופ’ יונת זכתה לממש את שאיפתה זאת תוך שהיא מהווה השראה לרבים ולרבות. נזכור אותה בזכות צניעותה, מקוריות מחשבתה והיותה מודל לחיקוי והשראה לדורות של מדעניות ומדענים בארץ ובעולם. תנחומיי למשפחתה, לתלמידיה ולקהילה המדעית כולה. יהי זכרה ברוך".
עדה יונת בתמונה שצולמה לרגל קבלת פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע, 2008
(צילום: Micheline Pelletier/Corbis)
נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ' אלון חן, ספד: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן, שלא חששה לבחור בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית ולצעוד בה בנחישות, בסקרנות ובאומץ במשך עשרות שנים. פריצת הדרך שלה בחקר הריבוזום שינתה את הבנתנו את אחד התהליכים הבסיסיים ביותר של החיים ופתחה אפשרויות חדשות למאבק בעמידות לאנטיביוטיקה. אבל מורשתה של עדה גדולה אף מהישגיה המדעיים. היא הראתה לדורות של מדעניות ומדענים מה אפשר להשיג כאשר מעזים לשאול שאלות גדולות ולא מוותרים על חיפוש עיקש אחר תשובות. עדה הייתה 'פרופסורית מכון' – הדרגה הרמה ביותר שמעניק המכון לרשימה מצומצמת של מדענים דגולים, והיא המשיכה לחקור ולפרסם, להחזיק מעבדה פעילה ולקיים שיתופי פעולה מדעיים ממש עד לימיה האחרונים".
ממשפחה דלת אמצעים בירושלים לפסגת המדע
פרופ' יונת נולדה בשנת 1939 בירושלים להורים ילידי פולין שעלו ארצה שש שנים קודם לכן. התנאים הקשים לא דיכאו את הסקרנות שבערה בה. כבר בגיל חמש היא ביקשה לחקור ולהבין כיצד פועל העולם סביבה. את גובה המרפסת היא ניסתה לבדוק באמצעות הרהיטים שהיו בבית. היא הניחה שולחן על שולחן ועליהם כיסא ועליו שרפרף, וכשהגיעה לקצה המגדל נפלה לגינה ושברה את ידה. בתמונת המחזור של הגן מאותה השנה היא נראית כשידה חבושה בגבס.
אביה, רב ונצר למשפחת רבנים, נפטר כשהיתה בת 11. ב-1953 עברה עם אמא ואחותה הקטנה לתל אביב, שם למדה בבית הספר "תיכון חדש". כבר בנעוריה גילתה יונת כישרון רב למדעים מדויקים. לצד לימודיה עזרה בפרנסת משפחתה הענייה, בין היתר בהוראת מתמטיקה לילדי עולים חדשים, בשטיפת רצפות ובשזירת חוטים בבית מלאכה למגבות.
מהאלבום המשפחתי: עדה בת 10 במהלך סופת שלגים בירושלים
פרופ' עדה יונת בריאיון לאולפן ynet בדצמבר
(צילום: ירון ברנר)
עם סיום הלימודים התגייסה לצה"ל, לחיל הרפואה, והייתה אחראית על מחזור מספר 1 של קורס קציני רפואה. בשנים 1959 - 1964 למדה לתארים בוגר בכימיה ומוסמך בביוכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1968 סיימה בהצטיינות לימודים לתואר שלישי (דוקטורט) במכון ויצמן למדע ברחובות, שבמהלכם חקרה, בשיטת הקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן, את החלבון קולגן (Collagen - חלבון מבני בעל מולקולות ארוכות היוצר סיבים; מצוי ברקמות שונות בגוף כל החולייתנים).
לאחר מכן המשיכה ללימודי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קרנגי מלון ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). בשנת 1970 הקימה במכון ויצמן למדע את המעבדה הראשונה בישראל לקריסטלוגרפיה של חלבונים, ובמשך כמעט עשור הייתה זו המעבדה היחידה מסוגה בארץ.
מהאלבום המשפחתי: עדה בת 27 וחבר במהלך לימודי הדוקטורט במכון ויצמן למדע
במהלך השנים מילאה יונת שורה של תפקידים בכירים במכון ויצמן, ובהם ראש המחלקה לכימיה מבנית (1989–1990), ראש המחלקה לביולוגיה מבנית (1992–1994) ומנהלת מרכז מזר לביולוגיה מבנית (1988–2004). בשנים 1986–2004 עמדה במקביל לעבודתה במכון ויצמן גם בראש קבוצת מחקר באגודת מקס פלאנק בהמבורג שבגרמניה.
פורצת דרך מדעית
במכון ויצמן למדע אמרו כי דרכה המדעית של פרופ' יונת דרשה אומץ ומסירות כבר מראשיתה. בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, כשהייתה חוקרת צעירה במכון ויצמן למדע, החליטה להתמודד עם אחת משאלות המפתח הנוגעות לפעילותם של תאים חיים: פענוח המבנה ומנגנון הפעולה של הריבוזומים, מכונות זעירות ומורכבות המשמשות כמפעלי החלבונים של התא. פענוח מבנה הריבוזום נועד לאפשר למדענים להבין ברמת פירוט חסרת תקדים כיצד המידע המקודד בחומר הגנטי שלנו מתורגם לחלבונים – אותן מולקולות שאחראיות על פעולות החיים השונות.
עדה יונת במעבדתה במכון ויצמן, סוף שנות השמונים
(צילום: מכון ויצמן למדע)
כדי לחשוף את המבנה התלת-ממדי של מולקולות או מערכות ביולוגיות מסוג זה נדרש בדרך כלל להפוך אותן לגבישים ולחקור את התוצאה המתקבלת באמצעות קריסטלוגרפיה – שיטה לפיענוח המבנה המרחבי של מולקולות על סמך נתוני הפיזור של קרני רנטגן. אלא שכאשר יונת החלה במחקר, מרבית המדענים סברו כי לא ניתן ליצור גבישים ממבנה כה מורכב ובלתי יציב כמו הריבוזום. קבוצות מחקר מובילות ברחבי העולם ניסו לעשות זאת וכשלו, אך יונת המשיכה במחקר למרות הספקנות הרבה בקהילה המדעית. "אנשים קראו לי פנטזיונרית", סיפרה לימים.
פנטזיונרית או לא, עבודה קשה היא שהביאה בסופו של דבר לתוצאות: פרופ' יונת ועמיתיה ערכו לא פחות מ-25 אלף ניסיונות לפני שהצליחו בשנת 1980 ליצור את הגבישים הראשונים של ריבוזומים. וגם אז, העבודה הייתה רק בראשיתה. במשך 20 השנים הבאות המשיכו פרופ' יונת ועמיתיה לשכלל את שיטות המחקר. הטכניקות שפיתחה לפענוח מבנה הריבוזום נמצאות כיום בשימוש נרחב. במכון ויצמן למדע אמרו כי במיוחד ראויה לציון שיטה חדשה שהנהיגה, קריו-ביו-קריסטלוגרפיה, המבוססת על הקפאה מהירה של גבישים ומפחיתה במידה ניכרת את הנזק הנגרם לגבישים ביולוגיים כתוצאה מהקרנתם בקרני רנטגן עוצמתיות.
עדה יונת במעבדה
(צילום: מיקי קורן)
נשות הברזל: ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר ועדה יונת במהלך ביקור של תאצ'ר במכון ויצמן וקבלת דוקטורט לשם כבוד, 1992
(צילום: מכון ויצמן למדע)
בשנת 2000 הצליחו לראשונה צוותי מחקר במכון ויצמן למדע ובאגודת מקס פלאנק בגרמניה, שניהם בראשות פרופ' יונת, לפענח את המבנה המרחבי המלא של שתי תתי-היחידות המרכיבות את הריבוזום החיידקי. עורכי כתב-העת המדעי Science כללו את ההישג ברשימת עשר פריצות הדרך המדעיות החשובות של אותה השנה. שנה לאחר מכן פענחו צוותיה של יונת, לראשונה, כיצד כמה סוגים בולטים של אנטיביוטיקה נקשרים לריבוזומים של חיידקים ובכך מונעים מהם לייצר את החלבונים החדשים הדרושים להם. מחקרים אלה חשפו את מנגנון הפעולה של אנטיביוטיקות שונות והראו כיצד חיידקים מחוללי מחלות מפתחים עמידות בפניהן. בכך נסללה הדרך לתכנון תרופות אנטיביוטיות חדשות על בסיס המבנה שלהן ולשיפור טיפולים קיימים.
מפרסים יוקרתיים ועד תואר "הסבתא הטובה בעולם"
פרופ' יונת הייתה חברה בשורה ארוכה של אקדמיות וארגונים מדעיים מובילים בעולם, ובהם האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות־הברית, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, האקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות, הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO), האקדמיה האפיפיורית למדעים בוותיקן והאקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה.
פרופ' עדה יונת ועמיתיה לקבלת פרס נובל בכימיה לשנת 2009, תומאס סטייץ מאוניברסיטת ייל וונקטרמן רמאקרישנן מאוניברסיטת קיימברידג'
(צילום: Peter Andrews/Reuters)
לצד פרס נובל זכתה יונת בעשרות פרסים ואותות הוקרה. בין היתר הוענקו לה הפרס האירופי הראשון לקריסטלוגרפיה (2000), פרס ישראל לכימיה (2002), פרס הארווי של הטכניון (2002), מדליה על-שם פרנק אלברט קוטון של האגודה האמריקאית לכימיה (2002), פרס אנפינסן של האגודה הבינלאומית לחלבונים (2003), מדליית הזהב על־שם פאול קארר של אוניברסיטת ציריך (2004), פרס מסרי (2004), פרס לואיזה גרוס הורביץ של אוניברסיטת קולומביה (2005), פרס רוטשילד במדעי החיים (2006), פרס א.מ.ת במדעי החיים (2006), פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטטר (2007), פרס וולף בכימיה (2006/7), פרס לוריאל־אונסק"ו לנשים במדע (2008), מדליית לינוס פאולינג (2008), פרס אלברט איינשטיין העולמי למדע (2008), מדליית מארי קירי של האגודה הפולנית לכימיה (2011) ומדליית רנטגן (2015).
כמו כן הוענקו לה תוארי דוקטור לשם כבוד מכארבעים אוניברסיטאות ברחבי העולם, ובהן אוניברסיטת אוקספורד (2008), אוניברסיטת ניו יורק (2011), האוניברסיטה הטכנית של ברלין (2014), אוניברסיטת מוסקבה (2015), אוניברסיטת שטרסבורג (2016) ואוניברסיטת האינאן בסין (2023).
פרופ' עדה יונת עם בתה חגית והנכדה נועה בשכונת גאולה בירושלים שבה גדלה. צולם לרגל קבלת פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע, 2008
(צילום: Micheline Pelletier/Corbis )
לימים חלקה יונת את אהבתה ללימודים, למדע ולידע עם בתה שלה, ד"ר חגית יונת, כיום מנהלת מחלקה פנימית ומנהלת מרפאת גנטיקה למבוגרים בבית-החולים שיבא (תל השומר).
מכל הפרסים היוקרתיים שבהם זכתה לאורך השנים, אחד היה לדבריה יקר במיוחד ללבה – פרס "הסבתא הטובה בעולם" שהעניקה לה נכדתה נועה, ואף הזמינה אותה בגיל חמש לספר לילדים האחרים בגן על סודות הריבוזום.
