צעדת "הקולות המושתקים" של החטופים גלי וזיו ברמן מתקיימת כבר כמה חודשים בכל יום חמישי ברחובות הכי מרכזיים בתל אביב. "הצעדה שלנו אינה פוליטית", אמרה הערב (יום חמישי) בת דודתם של זיו וגלי, מאי מאייר, לצועדים בכיכר דיזינגוף. "אנחנו הולכים בשקט עם השלטים ורק מראים את הפנים היפות של גלי וזיוי שלנו, שני בנים צעירים של אמא טליה, שלא כלולים בשלב הראשון של העסקה. מחובתנו להזכיר שיש עוד 94 חטופים וחטופות שחייבים לחזור אלינו. הבטחתי לעצמי שעד שגלי וזיוי חוזרים, כל יום חמישי נהיה פה כדי להראות את הפנים שלהם בדיוק במקומות הבילוי שלהם. שני צעירים שאוהבים את החיים".
צעדת הקולות המושתקים של גלי וזיו
(צילום: מיקי שמידט)
"שלשום אימא שלי השמיעה בכנסת את ההקלטה של גלי לפני החטיפה", המשיכה מאי. "איך הוא באומץ רב הלך להיות עם אמילי, שפחדה כל כך. עכשיו זה תור מקבלי ההחלטות שלנו להיות אמיצים ולממש את כל השלבים עד להחזרת החטוף לאחרון. ימים מתוחים ומאתגרים עוד לפנינו, הדלת נפתחה ותפקידנו כמשפחה, כעם, הוא להחזיק אותה חזק ולשמור עליה פתוחה עד שכולם יהיו בבית".
זיו וגלי נהגו להגיע לעיר בעיקר בשביל לראות משחקים של מכבי תל אביב באיצטדיון בלומפילד, ובין המשתתפים בצעדה היה גם כדורסלן העבר דורון ג'מצ'י, כוכב מכבי תל אביב ואחד מגדולי הכדורסלנים הישראליים בכל הזמנים. "אנחנו במכבי, כמו כל האזרחים הרגילים במדינה, נושמים את הסיפור של החטופים", הוא סיפר. "כשהבנו שיש את היוזמה של הצעדה הזו החלטנו להגיע לכאן. אנחנו מקדמים את זה בברכה. החשיבות של הדבר הזה היא עליונה ברמות בלתי נתפסות, אנחנו נרגשים. אני יודע שאנחנו באמצע התהליך של החזרת החטופים, אבל עד שלא יחזרו כולם, אנחנו לא נפסיק לקחת חלק ביוזמות כמו כל האזרחים. אמנם לא הכרתי את זיו וגלי, אבל אני מחכה שהם יחזרו הביתה ויחזרו למגרש".
אחיהם הגדול של זיו וגלי, לירן, סיפר כי "זיוי חשב לעבור לתל אביב במשך תקופה ארוכה, אבל לשניהם היה מאוד טוב בכפר עזה. שניהם עבדו בסינקופה, בלב הבוהמה התל אביבית, אז הם הגיעו הרבה לעיר והחזרה לקיבוץ נתנה להם שקט". זיו וגלי נחטפו ב-7 באוקטובר עם חברתם הטובה אמילי דמארי, ששוחררה משבי חמאס ביום ראשון. את הבשורה על שובה של אמילי, לצד דורון שטיינברכר ורומי גונן, קיבל לירן כשהיה בוושינגטון במשלחת של מטה משפחות החטופים ו-Hostage Aid עבור השבעת הנשיא דונלד טראמפ.
"את רומי למדתי להכיר מהמשפחה דרך המטה מאז שנחטפה, אבל אמילי ודורון? אני הייתי המדריך שלהן כשהן היו ילדות בכפר עזה, האחים שלהם הם בני הכיתה שלי, החברים הכי טובים שלי. בתוך כל הטירוף של ההשבעה קיבלנו את ההודעה שהן משתחררות, והרגשתי ואני עדיין מרגיש אושר גדול", תיאר לירן. הוא ציין כי "בעסקה הראשונה הייתה מעורבת הרבה מאוד קנאה, וגם עכשיו יש, אבל עכשיו זה אחרת. אחרי כל כך הרבה זמן, וכשאלה בנות שגדלתי איתן כל החיים, אני כל כך מאושר בשביל המשפחה שלהן, וחושש. מתי יגיע תורנו?".
לירן, כמו כל בני משפחות החטופים, נלחם ב-15 החודשים האחרונים להשיבם מעל כל במה אפשרית. "אני בארץ כבר 24 שעות ואני עדיין לא מעכל את זה שעמדתי על הבמה בהשבעה של נשיא ארה"ב ולחצתי לו את היד. נפגשנו עם מייק וולץ, סטיב וויטקוף ועוד בכירים במשא ומתן. הם לחצו לנו יד, שאלו על זיו וגלי, שאלו אם הם בחיים. עניתי להם שכרגע כן, ואני צריך אותם איתי כדי להחזיר אותם הביתה". הוא התבדח: "נפגשתי גם עם שגריר גרמניה, כי זיוי וגלי גם אזרחים גרמניים, וכל זה במינוס מעלות כשאנחנו מתים מקור. הדברים שאנחנו עושים בשבילם".
לירן סיפר עוד כי טרם פגש את חברותיו לקיבוץ ששבו הביתה, וגם לא ביקש ממשפחתן מידע על אחיו שנחטפו עימן. "אנחנו יודעים שמשרד הביטחון מתשאל אותן ואנחנו נקבל את המידע הרלוונטי מהקצין שלנו. אנחנו נותנים להן את הפרטיות שלהן ואת האיחוד עם המשפחות. למעשה, כשהשלב הראשון בעסקה יושלם וגם קית' סיגל (חבר הקיבוץ - י"צ), הם ישארו החטופים האחרונים מכפר עזה.
"משער הנגב תישאר לצידנו משפחתו של עמרי מירן מנחל עוז. יש פחד שנישאר לבד, אבל כולם מבטיחים לנו שיהיו איתנו עד הסוף. הקשר אינטימי המיידי שלנו כקהילת הקיבוץ כן יחסר מאוד. ועדיין, אני מאמין שכוח האנרציה שיגיע מהשחרורים יביא להמשך העסקה. מדינת ישראל צריכה את זה, חייבת את זה לעצמה. כל שחרור כזה הוא אושר, אופוריה, וזה חשוב לחוסן שלנו כעם. לצד זה אנחנו חייבים להמשיך לטפטף ולא לעצור לרגע, להגיע לכל השלבים של העסקה".
