מעל הנחל בעיר חלם היה גשרון קטן מעץ. יום אחד השתחררו בו כמה ברגים - אחד הקרשים התרומם מעט, וכל מי שעבר מעל הגשרון נתקל בו ונפל. עוברי אורח טובי לב היו רצים אליו, מרימים אותו, מזעיקים עזרה ולפעמים גם לוקחים אותו למדי-חלם, בית החולים המרכזי של חלם. כך זה נמשך שנים, כל יום נפל עוד אדם, כל יום היו כולם מזדעקים, מטפלים, מצקצקים בלשונם נוכח התאונה המצערת.
עד שיום אחד התכנסה מועצת חכמי חלם לדיון דחוף בפתרונות אפשריים למצב המשברי הזה. החכמים מקדימה הציעו שלל הצעות, החכמים מאחורה השיבו בצרור הצעות משלהם, וההתייעצויות נתמשכו והתפטפטו אל תוך הלילה. אחרי אינספור שעות קיבלה מועצת חכמי חלם החלטה דרמטית שתכליתה לשים סוף לתופעה: ממחר יוצב בקביעות למרגלות הגשרון של חלם אמבולנס מצויד היטב בכוננות מתמדת, שיזנק לעזרתו של כל אדם שייפול מהגשר, ויפנה אותו בזריזות למדי-חלם.
כמובן, עצם הרעיון לחזק את הברגים בגשרון וליישר את הקרש אפילו לא ניקר במוחם של חכמינו.
אני נזכר בסיפור הזה בכל פעם שאני שומע על עוד "תוכנית לשילוב חרדים בשוק העבודה”. עוד עמותה, עוד מרכז הכשרה, עוד "פרויקט ממשלתי", עוד כנס, עוד שולחן עגול או ועדת-סרק שתכליתה "לעודד תעסוקת חרדים". זה נשמע טוב ולכן הרבה מאוד כסף מושקע באפיקים האלה - ואין לי ספק שלרבים מבין האנשים הטובים והרציניים שמעורבים ביוזמות האלה יש כוונות מאוד טובות. הבעיה היא ששום יוזמה כזו לא מעלה על הדעת לעשות את המובן מאליו והפשוט והמתבקש: לקחת מברגה, לעלות אל הגשר, לסובב כמה ברגים ולפתור את המשבר אחת ולתמיד.
חלם ניישן
הנה הנתון הרלוונטי: בשנת 1977 לא היו תוכניות תעסוקה, לא היו מרכזי הכוון, לא הושקעו תקציבי עתק בהכשרות ובהסבות, ולא פעלו אינספור עמותות ל"שילוב חרדים" – ובכל זאת, הפלא ופלא, 85 אחוז מכלל הגברים בישראל עבדו. באמת, במקום עבודה קונבנציונלי, עם תלוש שכר והפרשות למסים והכול.
אז מה השתנה? התשובה פשוטה: מנגנון הדחייה משירות צבאי. לאורך השנים יצרה מדינת ישראל מנגנון מובנה, שמעביר לצעיר החרדי מסר ברור: אם אתה רוצה לקבל פטור משירות, אתה חייב להמשיך ללמוד בישיבה במשך שנים ארוכות, ולא לזוז משם. המשמעות המעשית היא ניתוק משוק העבודה דווקא בגיל הקריטי לרכישת מקצוע, לצבור ניסיון והרגלי עבודה. כשאדם צעיר אינו עובד במשך שמונה שנים, כאשר בני גילו רכשו כבר השכלה, ניסיון וקשרים מקצועיים - הסיכוי שישתלב בהמשך בשוק העבודה נפגע דרמטית.
ראם עמינחצילום: אוראל כהןכך, כל עוד מנגנון הדחייה מהשירות הצבאי נותר על כנו - רוב התוכניות לעידוד תעסוקת חרדים יישארו בגדר עוד אמבולנס של חכמי חלם. במקום לשנות את התמריץ, שמעכב את יציאתם של גברים חרדים לעבודה, אנחנו משקיעים מיליארדים בניסיון לשכנע אנשים לעבוד, אחרי שמערכת מדינתית מורכבת דאגה במשך שנים שלא יעבדו.
מועצת חכמי חלם שלנו מעדיפה להמשיך להעמיד אמבולנסים מיותרים - להקים עוד פרויקטים ועוד "מינהלת שילוב" ועוד תוכניות הכשרה מאוחרות לבני 30 ואבות לילדים - במקום פשוט לשלוף מברגה ולהבריג את הקרש הסורר – כלומר, לבטל את מנגנון הדחייה, שדוחף ומעודד צעירים חרדים להתרחק במשך שנים משוק העבודה.
אז אם אתם עוברים בחלם ויש בכליכם מברגה – יכול להיות שיש לנו משימה בשבילכם, שתאפשר לכם להציל נפשות רבות.
תא"ל (מיל') ראם עמינח כיהן בעבר כראש המערך הכלכלי של צה"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, וכיום דירקטור במכון למחקרי ביטחון (INSS)
