שלום כיתה א', שלום גם לבית: 2.6 מיליון חוזרים ללימודים

2.6 מיליון ילדי הגנים ובתי הספר חוזרים היום (שני) ללימודים, בתום חופשת הקיץ. בלי איומי עיצומים או השבתות, מצד שני ארגוני המורים. מבין התלמידים שחוזרים לבתי הספר, 180 אלף שנפרדו מחממת גני הילדים ויתחילו את הלימודים בכיתה א' - במסע של 12 שנים. מנגד, 143 אלף תלמידים בכיתה י"ב יפתחו את השנה האחרונה שלהם במערכת החינוך.
גלריה
2.6 מיליון ילדי הגנים ובתי הספר חוזרים. עמרי הכט, מתחיל כיתה א' 
(צילום: באדיבות עיריית פתח תקווה )
מנתוני משרד החינוך עולה כי 418,385 תלמידים, המהווים כ-16% מכלל התלמידים, זכאים לשירותי חינוך מיוחד - נתון המהווה עלייה של 9% ביחס לשנה שעברה.
במערכת החינוך יש 27,757 מוסדות חינוך, בהם 21,800 גני ילדים ו-5,957 בתי ספר. במשרד החינוך אמרו כי השבוע הראשון של שנת הלימודים יוקדש לחיזוק תחושת השייכות, הקשרים החברתיים והאמון בין התלמידים לבין עצמם ובינם לבין הצוותים החינוכיים. לצד ההיכרות המחודשת עם המסגרת, יינתן מקום לשיח רגשי וחברתי, לאיתור צרכים, לחיזוק החוסן האישי והקבוצתי ולהעמקת הלכידות החברתית ולמניעת מצבים של פגיעה אלימות, דחייה וחברתית וחרם במרחב הפיזי והדיגיטלי. 
"כיף לחזור לבית שלנו"
אחרי כמעט שלוש שנים של פינוי, טלטלה ומעבר בין בתים, יחזרו ילדים ביישובי העוטף לשגרת הלימודים, חלקם בפעם הראשונה בבית. עבור גליה מנחל עוז, אורי מחולית ועלמה מכיסופים, העלייה לכיתה א' היא לא רק התחלה של פרק חדש, אלא גם רגע נוסף במסע החזרה הביתה.
גליה תיבון, בת שש מקיבוץ נחל עוז, תעלה לכיתה א' בבית הספר "אלונים" בשער הנגב. בקיץ האחרון היא חזרה עם משפחתה לקיבוץ, אחרי שנתיים וחצי במשמר העמק, לשם פונו לאחר הטבח. הוריה, אמיר ומירי, ידעו כבר לאורך הדרך שהם רוצים שהבת שלהם תתחיל את שנתה הראשונה בבית הספר - בבית.
"כיף לחזור לבית שלנו, לאכול גלידה במרפסת עם אחותי ולעשות אמבטיה". גליה תיבון, תתחיל כיתה א'
(צילום: בראל אפרים )
גליה כבר מתכוננת. היא יודעת לקרוא משפטים פשוטים, פותרת תרגילי חשבון ומדמיינת את עצמה בתוך הכיתה. אבל לצד ההתרגשות, ישנם גם הזיכרונות. את 7 באוקטובר היא מכנה "השבת המפחידה", ולקראת השנה החדשה היא ביקשה רק דבר אחד: שלא יהיו אזעקות.
כששואלים אותה מה היא מאחלת לעצמה לכיתה א', היא עונה: "שתהיה לי מורה נחמדה ושהיא תגיד לי 'איזו תלמידה טובה את גליה'. שיהיה לי מעניין בשיעור וכיף בהפסקה". היא שמחה לחזור לנחל עוז. "כיף לחזור לבית שלנו, לאכול גלידה במרפסת עם אחותי ולעשות אמבטיה", אומרת גליה ומספרת כי מה שהיא הכי אוהבת בקיבוץ הוא "לקנות ארטיק בכלבו וללכת לבריכה".
מאחורי החוויות הקטנות האלה עומד שינוי גדול עבור המשפחה ועבור הקיבוץ כולו. כ-70% מתושבי נחל עוז כבר חזרו, אבל עבור האב אמיר הנתון הזה מספר גם על קיבוץ שעדיין לא חזר להיות מה שהיה: "זה אולי נשמע מרשים, אבל בפועל זה אומר שאחד מתוך שלושה אנשים לא חזר. זה חור גדול בלב שלוקח זמן להתרגל אליו. חלק מהחברים שלנו חזרו וחלק לא. אנחנו אוהבים את כולם ומבינים כל החלטה".
בלי כל החברים
גם בקיבוץ חולית הקטן יש ילד שעושה את הצעד הראשון במערכת החינוך, מתוך מציאות שהשתנתה לחלוטין. אורי סולטן, בן חמש וחצי, יעלה לכיתה א' בבית הספר "שדות אשכול". ב-7 באוקטובר נרצחו סבא וסבתא שלו, רולאן ורונית סולטן ז"ל, ומשפחתו חזרה לקיבוץ רק החודש אחרי תקופת פינוי ארוכה מחוץ לבית.
"מתרגש לעלות לכיתה א'. אני הכי מחכה ללמוד לקרוא וגם חשבון". אורי סולטן
(צילום: בראל אפרים )
עבור הוריו של אורי, אדם וניר, ההחלטה לשוב לחולית הייתה כמעט מובנת מאליה. "לא באמת היה פה ספק", מספרת האם ניר, "לאורך כל התקופה היה לנו משפט שחזרנו עליו עם הילדים: 'הבית הוא איפה שכולנו יחד כמשפחה'. אבל ידענו שבסוף נחזור הביתה, לחולית".
"אורי מתחיל את השנה בלי חלק מהחברים שלו, שנשארו במקום שאליו התפנינו", מוסיפה ניר, "אנחנו נותנים לו המון גב, מכירים לו חברים חדשים ומנסים להראות לו גם את הצד האחר: הוא מגיע ראשון ויכול להכין את השטח לחברים שלו, וכשהם יחזרו הוא כבר יוכל לעזור להם להשתלב".
אבל לצד הניסיון להעניק לבנם ביטחון, ההורים עצמם מתמודדים עם חששות: "לשלוח ילד לכיתה א' זה ממילא רגע לא פשוט לאמא. פתאום הוא גדול, הוא צריך להיות עצמאי ואת צריכה לשחרר. עכשיו תוסיפו לזה את כל החששות הלגיטימיים של החזרה לעוטף: אם יהיה בטוח, איך יהיו הנסיעות, איך הוא יסתדר ומה יקרה אם שוב יתדרדר המצב הביטחוני".
אורי מצידו אומר כי הוא "מתרגש לעלות לכיתה א'. אני הכי מחכה ללמוד לקרוא וגם חשבון, ובכלל לא מפחד משום דבר. לחזור לחולית מרגיש קצת מוזר, כי החברים שלי לא יהיו איתי בהתחלה באותו בית ספר". הוא מספר שמה שהוא הכי אוהב בבית הוא לשחק בקיבוץ, לקפוץ ולצלול בבריכה ולאכול קלמנטינות ותותים מהעצים, אבל יודע גם בדיוק מה חסר לו: "אני רוצה שיהיו המון טרמפולינות בכל פינה".
הזיכרון של עלמה מ-7/10
כמה קילומטרים משם, בכיסופים, תעלה עלמה הנדלר בת השש לכיתה א' בבית הספר "שחר אשכול". היא, הוריה מעיין וליאב ושלושת אחיה הגדולים חזרו לקיבוץ בחודש שעבר. "עדיין לא פרקנו את הדברים", מספרת מעיין.
החזרה לכיסופים מעלה זיכרונות לא פשוטים. ב-7 באוקטובר המשפחה הייתה מפוצלת. ליאב היה בחו"ל, מעיין הייתה בבית עם אדם הבכור ועלמה הקטנה, ושני הילדים הנוספים היו אצל הוריה בקיבוץ. "משבע וחצי בבוקר שמעתי מחבלים מחוץ לבית ונסגרנו בממ"ד שלושתנו", משחזרת מעיין, "הייתי מנותקת קשר עד שחולצנו. בזמן הזה גם ירו לעברי מהחלון וגם נכנסו לנו מחבלים לבית".
עלמה הנדלר, תתחיל כיתה א'
(צילום: בראל אפרים )
"החוויה הזאת השפיעה מאוד על עלמה", היא מוסיפה, "לקח לה המון זמן להתקדם. היא חזרה אחורה, כמו לינקות, הייתה צמודה אליי, פחדה, לא שיחררה, היה לה עיכוב שפתי. היום היא אחרי טיפולים ובמקום קצת אחר. עדיין יש לנו עוד עבודה, אבל היא עולה לכיתה א' והיא מתרגשת לזה".
עלמה זוכרת היטב את מה שקרה באותו יום. לפני כשנה ערכו בכיסופים טקס עם החיילים שפינו את התושבים, והיא ניגשה לאחד החיילים וזיהתה אותו. "היא אמרה לו, 'אתה נתת לי את השוקולד'", מספרת האם, "היה חייל שנתן לה שוקולד כדי להרגיע אותה. אני לא זכרתי את זה. השכנה שלי זוכרת שהיא פתחה עבורה את העטיפה".
עכשיו היא עולה בקיבוץ לכיתה א', כשהמציאות עדיין לא שקטה לחלוטין. מעיין אומרת כי "אנחנו עוד שומעים את הלחימה והפחד עדיין קיים. אבל כנראה שיש איזה טבע של האדם לנסות להיאחז בדברים הקטנים שמקשטים לו את המציאות היפה או הבטוחה יותר. היא מתהלכת כאן במדשאות והיא שמחה יותר מאשר כשהיינו מפונים. בהתחלה היא לא רצתה להתחיל את בית הספר, היא אמרה שהיא קטנה עדיין. עכשיו היא מתרגשת ממש להתחיל ולא מפחדת מזה".
עלמה עצמה מספרת שמה שהכי מרגש אותה בבית הספר הוא להכיר חברים. "אני לא רוצה להיות בהרבה שיעורים", היא אומרת ומוסיפה: "אהבתי את הבית הגדול והכלבו הישן". ומה היא חושבת שיהיה הכי כיף בכיתה א'? "המקלט הזה שאם יש אזעקה הולכים אליו ויש בו משחקים".
3 שנים, 3 בתי ספר
פתיחת שנת הלימודים בבית הספר "הנדיב" המיתולוגי במטולה, שחוגגת 130 להיווסדה, מרגשת במיוחד. בית הספר היה סגור מאז אוקטובר 2023, ולאורך המלחמה חטף שוב ושוב מירי חיזבאללה – וניזוק גם מפגעי הזמן שעמד בו מלכת. הבוקר יחלו ללמוד בו 36 תלמידים ותלמידות, ולגן הילדים שלצידו ייכנסו 18 ילדים וילדות.
אחת מהתלמידות היא עלמה אסור, שעולה הבוקר לכיתה ג', ומתחילה בפעם השלישית שנה חדשה בבית ספר חדש. אחרי שפונתה ב-7 באוקטובר מביתה במושבה היא עברה לקיבוץ מעוז חיים בעמק המעיינות, ובהמשך נדדה לבית הספר "עלי גבעה" בכפר גלעדי. "אני מאוד שמחה ונראה לי שזה בית ספר יותר טוב, כי יש בו פינת משחקים מאוד שווה, וספריה וחדר מוזיקה ואומנות", מספרת עלמה בהתרגשות, "אני מאחלת לעצמי שאהיה שמחה בו, אכיר חברים חדשים ויהיה לי כיף".
תלמידי בית ספר "הנדיב" במטולה חוזרים אחרי שלוש שנים
(צילום: אביהו שפירא)
אמא שלה, יערה, שלמדה בעצמה בילדותה בבית ספר הוותיק, מתרגשת לא פחות. "עלמה מתחילה בית ספר חדש בפעם השלישית והפעם אני מקווה שזה סופי", היא אומרת בחיוך מודאג, "יש קצת חששות מהפן החברתי. הכיתה היא דו-גילית. הם רק שלושה ילדים בשכבה, ולכן ילמדו ביחד עם כיתה ד' שבה עשרה ילדים. הייתה לנו בהתחלה התלבטות אם לחזור למטולה ושמחנו מאוד לחזור הביתה, הלב נשאר כאן גם לאורך כל הפינוי. המערכה האחרונה מול איראן הייתה לא פשוטה, אבל אני מקווה שהיא מאחורינו".
אל עלמה מצטרפת להב שטילמן מקיבוץ מעיין ברוך, שעולה לכיתה א'. "יש לי תיק של במבי וקלמר ובקבוק, וקנינו היום חולצות עם סמל של בית ספר", היא משתפת בצחוק מתגלגל, "אני מחכה לשמוע את הצלצולים כי סיפרו לי שבכל פעם שיש צלצול יוצאים להפסקה, וכשיש צלצול שוב אז צריך לחזור לכיתה. אמא סיפרה לי שהיא הייתה הולכת ברגל הביתה בכל יום מבית הספר ושהיה לה מאוד כיף".
האם, אפרת, בחרה לשלוח את בתה לבית הספר צמוד הגדר במרחב שהוא "רוב הזמן גן עדן", אבל בעשורים האחרונים, ובפרט משנחשפו תוכניות חיזבאללה לכיבוש הגליל, היה עלול להפוך גיהינום. "זה מרגיש לי מקום בטוח", היא אומרת, "אני גרה 400 מטר מהגבול. אמנם לא חטפנו בקיבוץ כמו במטולה, אבל אנחנו גם חיים את המתיחות הביטחונית. מי שמפחד לחיות כאן, אני אומרת לו שאולי הצפון זה לא המקום הכי טוב עבורו לגדל בו ילדים, אבל בעיניי זה גן עדן ואנחנו לא מפחדים לחיות כאן".
מאחורי הבחירה של אפרת לשלוח את להב לבית הספר "הנדיב" יש סגירת מעגל מרגשת: "גדלתי במטולה ולמדתי ב'נדיב' וגם אבא שלי למד בו בתור ילד, ועכשיו להב תלמד. רציתי בית ספר קטן עם יותר זרקור על הילדים, והתאמה של תוכנית הלימודים לתלמיד ולא להפך. המנהלת החדשה מדהימה ואני מאוד סומכת עליה. מערכת החינוך די קורסת בצפון בעקבות הפינוי והמלחמה, דורשים מהמורים הרבה ויש צפיפות איומה בכיתות. במטולה ההשקעה הרבה יותר מורגשת".
לאחר שעבר שיקום נרחב, בית הספר "הנדיב" גייס צוות חינוכי חדש וקלט ילדים גם מהיישובים הסמוכים. כדי למשוך צוותי הוראה, פרויקט משותף של מנהלת "תנופה לצפון" ומשרד החינוך הציע מענקים של 60 אלף שקלים למורים שעוברים צפונה ועומדים בקריטריונים.
מנהלת בית הספר החדשה, אידה קוגן, מספרת: "עבדנו סביב השעון על מנת להגיע לרגע הזה. ילדי בית הספר ייהנו ממעטפת חינוכית נרחבת ומענה מיטבי מהטובים במדינה". מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך, ד"ר אורנה שמחון, מוסיפה כי "לראות שוב את ילדי מטולה נכנסים בשערי בית הספר ביישוב שלהם, זאת התרגשות גדולה עבור כולנו".
גם ראש מועצת מטולה, דוד אזולאי, נערך ליום הזה כמו אל יום חג: "עברנו תקופה ארוכה ומורכבת מאוד. לפתוח את מוסדות החינוך זה הניצחון האמיתי".