בשלושים השנים הראשונות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מ-1918 עד 1948, אף פלסטיני לא הפך לפליט. בעוד הישוב היהודי מתפתח ומתעצם בשנות ה-20 וה-30, החברה הערבית שמרה על מבנה חמולתי, סטטי, בהנהגת הוועד הערבי העליון בראשות המופתי חאג' אמין אל חוסייני. הוא ונתיניו ראו בעיניים כלות כיצד היישוב היהודי הולך ומתפתח, בעוד החברה הערבית קופאת על שמריה. הקנאה, התסכול והזעם התפרצו בטבח של הקהילה היהודית בחברון באוגוסט 1929, שבו נרצחו בעינויים 67 יהודים.
ד"ר שמואל חרל"פללא קרדיטבשנות ה-30 המשיכה ההנהגה הפלסטינית את הקו הלעומתי. על רקע העלייה החמישית והצלחתה בהעצמת היישוב היהודי, הקהילה הפלסטינית יזמה שורת שביתות, הפגנות ומחאות בשנים 1939-1936. התוצאה של מה שהם קראו לו "המרד הערבי הגדול" הייתה היפרדות של שני המשקים, היהודי והפלסטיני בא"י.
מלחמת העולם השנייה קטעה את החיכוך האלים בין היהודים לערבים, אך עם סיומה, הוקמה במרץ 1945 הליגה הערבית. מוסא עלמי, מנהיג פלסטיני שניהל שיחות עם בן-גוריון לאורך שנים, מונה לנציג הפלסטיני בה. עד מהרה גילו הפלסטינים שהעולם הערבי פנה להם עורף
מלחמת העולם השנייה קטעה את החיכוך האלים בין היהודים לערבים, אך עם סיומה, הוקמה במרץ 1945 הליגה הערבית. מוסא עלמי, מנהיג פלסטיני שניהל שיחות עם בן-גוריון לאורך שנים, מונה לנציג הפלסטיני בה. עד מהרה גילו הפלסטינים שהעולם הערבי פנה להם עורף. הליגה הערבית דחתה בפברואר 1948 את דרישת הוועד הערבי העליון להקמת ממשלה פלסטינית זמנית במקביל לפינוי הבריטי. במקביל, הליגה מינתה את הגנרל הלבנוני פאוזי קאוקג'י, שהיה יריבו של עבדול קאדר אל חוסייני, מנהיג הכוחות הפלסטינים בירושלים, למפקד "צבא ההצלה" הבין-ערבי, שפלש לא"י במאי 1948 במגמה לכבוש את היישוב היהודי ולחלק את א"י בין מדינות ערב המנצחות. צה"ל, שזה עתה הוקם על בסיס כוחות ההגנה, הביס אותו.
הסכמי שביתת הנשק, שהתנהלו באי רודוס, נחתמו במחצית הראשונה של 1949 בין ישראל והמדינות הערביות שלחמו בה: מצריים, סוריה, ירדן ולבנון. גבולות המדינה נקבעו על סמך הישגיו הטריטוריאליים של צה"ל. והיכן הוועד הערבי העליון? הפלסטינים, שפתחו במאבק נגד היישוב היהודי וניהלו אותו במשך 30 שנים, לא הוזמנו לשיחות רודוס. שום גורם לא העלה בשיחות את הדרישה למדינה פלסטינית עצמאית בצד מדינת ישראל.
לאחר הסכמי שביתת הנשק, הקהילה הפלסטינית, שהייתה מאוחדת ולעומתית עד 1948, מצאה את עצמה מפוצלת טריטוריאלית בין ארבע קבוצות: אזרחים ישראלים תחת ממשל צבאי ופליטים במחנות תחת שלטון ירדני במזרח, מצרי במערב ולבנוני בצפון. הפלסטינים היו המפסידים הגדולים ממלחמת העצמאות. עשרים שנים לאחריה פרצה מלחמת ששת הימים, ולהם לא היה יד ורגל בה. איתרע מזלם ששר ההיסטוריה ערבב את הקלפים מחדש. בסיום המלחמה, בפעם הראשונה מ-1948, רוב העם הפלסטיני מצא את עצמו תחת רצף של שלטון טריטוריאלי ישראלי בירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה. מבחינה פלסטינית, תוצאות מלחמת ששת הימים ביטלו את תוצאות מלחמת העצמאות.
הכיבוש תחת רצף טריטוריאלי ישראלי התנהל במקביל למדיניות ישראלית רוויה בסתירות פנימיות. מצד אחד, התנחלות אגרסיבית ביהודה ושומרון; מצד שני, מדיניות ליברלית של אי התערבות בכלכלה, סחר, תרבות והשכלה באזורים הפלסטינים. כל אלה הזינו את חידוש הלאומיות הפלסטינית בשני צירים: העממי והרדיקלי. בציר העממי, פרחו בגדה שמונה אוניברסיטאות, ששתיים מתוכן, האוניברסיטה האסלמית בחברון ואוניברסיטת א-נג'אח בשכם, הפכו למוקדי לאומנות פלשתינית אלימים. בצדן, שלושת העיתונים היומיים בגדה, "אל-קודס", היומון הנפוץ ביותר, "אל-איאם", שנוסד ב-1995 ו"אל-חיאת אל-ג'דידה", העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית, הזדהו עם המאבק הפלסטיני נגד ישראל. הציר העממי אחראי להתפרצות שתי האינתיפאדות. הראשונה, מדצמבר 1987 עד ספטמבר 1993, והשנייה, בעקבות כישלון שיחות קמפ דייויד ביולי 2000, מספטמבר 2000 עד פברואר 2005.
בציר הרדיקלי, ג'ורג' חבש הקים בדצמבר 1967 את החזית העממית לשחרור פלסטין. נאיף חוואתמה פרש ממנה בפברואר 1969 והקים את החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין. שני הארגונים פתחו במערכות פיגועים הנמשכים עד היום. יאסר ערפאת ואנשיו ברחו מהגדה למחנות הפליטים בירדן ופתחו במסורת של הוצאת פיגועים מהמדינה הערבית שמארחת אותם תוך קריאת תגר על ריבונותה. התגובות הישראלית והירדנית לא אחרו להגיע. מבצע כראמה במארס 1968 הגביר את המתח בירדן בין הצבא הירדני לכוחות הפלסטינים במחנות הפליטים. המתח הזה התפוצץ בספטמבר 1970, המכונה "ספטמבר השחור", שבו לחם הלגיון הירדני במחנות הפליטים ליד עמאן, עד להבסת הארגונים הפלשתיניים ביולי 1971. בעקבות תבוסתם בירדן, ערפאת ולוחמיו עברו ללבנון והקימו בדרומה את מה שכונה "פתחלנד". מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 הסתיימה בהגליית ערפאת ואנשיו לתוניס.
מחדירות הפדאיון מרצועת עזה בשנות ה-50 להתבססות הפת"ח במחנות הפליטים בירדן לאחר מלחמת ששת הימים, הקמת הפתחלנד בדרום לבנון בשנות ה-70, חזרת ערפאת לרצועת עזה לאחר הסכמי אוסלו והשתלטות חמאס על הרצועה ביוני 2007, הזרם הרדיקלי השלים סיבוב מלא סביב גבולותיה של ישראל. מלחמת חרבות ברזל נועדה לחסל את המעוז האחרון של הזרם הפלסטיני הרדיקלי מחוץ לגבולותיה של ישראל. הצלחתה, בכפוף להחזרת החטופים, תאפשר לישראל להתמקד בשתי אסטרטגיות-על הנדרשות לקיומה ובטחונה: הידברות עם הרשות הפלסטינית לכיוון פתרון שתי המדינות, והשתלבות ישראל בקואליציה מערבית-סונית למאבק באיראן ושלוחיה.
ד"ר שמואל חרל"פ הוא יו"ר "כלמוביל"
