המועמד הרפובליקני לראשות העיר ניו יורק, קרטיס סליווה, עורר סערה חריפה בקהילה היהודית בעיר לאחר שנאום ישן שלו הופץ מחדש ברשתות החברתיות. בנאום משנת 2018 השתלח סליווה בבני הקהילה החרדית והאורתודוכסית - וטען כי הם "משתלטים על ניו יורק".
בקטעים שהופצו הוא תועד כשאמר כי "אנחנו לא מדברים על נכים או על נזקקים. אנחנו מדברים על גברים בריאים שיושבים תורה ותלמוד ואנחנו מסבסדים אותם. ומה הם עושים? מביאים ילדים בלי סוף. מי מסבסד את זה? אנחנו. אבל חס וחלילה אם נגיד את זה. הם יזעקו 'אוי השם השם' ואנחנו נהיה השמוקים והפוצים. ברגע שתעז לעמוד מול 'הבלוק' יצבעו אותך כאנטישמי. הם עושים את זה כדי להפחיד אנשים מלדבר. אסור לתת להם לברוח מזה".
הוא האשים כי המשפחות החרדיות בניו יורק עוקפות לכאורה חוקים עירוניים, בין היתר לטענתו כאשר בתי מגורים מוגדרים כישיבות הפטורות ממס רכוש. "הנה בית שנועד לאולי שתיים-שלוש משפחות", אמר. "ופתאום גרות בו שש-שמונה משפחות והוא הופך לישיבה. עכשיו זה כבר פטור ממס בלי פיקוח אש ובלי כלום. הם לא עושים את זה מתחת לשולחן, הם עושים זה בגלוי ובחוצפה. הפוליטיקאים מתגלגלים לרגליהם כי הם קונים את הפוליטיקאים עם מזוודות של כסף. הם לא מצביעים כמו אמריקנים נורמלים. הרב אומר להם במי לבחור. זה נשמע כמו משהו מאיראן או מסעודיה. זה לא דמוקרטי".
בהמשך נראה בסרטונים "מזהיר" את תושבי ניו יורק: "בקרוב בברוקלין שליש מהילדים יהיו אורתודוקסים. הם לא הולכים לבתי ספר ציבוריים אלא לישיבות. אנחנו מסבסדים את זה. הם לא נכנסים לקהילה מתוך עבודה קשה, הם משתלטים לחלוטין. כל הקהילה עוברת והם משתלטים על החוקים, מצפים שכספי המסים ילכו אליהם - על חשבון הילדים שלכם. הם לא באים להשתלב, הם רוצים להשתלט. אתם משלמי המסים צריכים לממן את זה".
דבריו עוררו מיד תגובות קשות. הרב מארק שנייר - תומך מוצהר ביריבו של סליווה, אנדרו קואומו - אף קרא לו לפרוש. לדבריו, "הוא לא פחות קיצוני מממדאני. יש אפס סובלנות כלפי רטוריקה אנטישמית והוא חייב להסיר את מועמדתו". בשיחה עם ynet הוסיף הרב כי "המילה חטא פירושה החטאה של המטרה. כקהילה אנחנו לא יכולים להמשיך בכישלון הקולקטיבי הזה של חוסר מעש בבחירות לראשות העיר בניו יורק".
"האנטישמיות ב-DNA"
עוד לפני ששמו נקשר למרוץ לראשות העיר, סליווה בן ה-71 היה לדמות מוכרת בניו יורק. הוא נולד בברוקלין למשפחה ממוצא פולני-איטלקי וב-1979 הקים את ארגון "המלאכים השומרים", במסגרתו יצאה לרחובות קבוצת מתנדבים "חמושים בתעוזה" כדי להילחם בפשיעה. הארגון החל את דרכו כגימיק מחרתרתי והפך לסמל בניו יורק. סליווה שידר ברדיו המקומי WABC, שם בנה את תדמיתו כלוחם צדק עממי. למרות זאת, הוא היה ידוע גם כפרובוקטור.
הקריירה הציבורית של המועמד הרפובליקני רוויה שערוריות. בשנות ה-90 הוא הודה בהמצאת סיפורים על תקיפות שלא התרחשו כדי לייצר תהודה לארגון שהקים, וב-1992 נורה על ידי אנשי המאפיה המקומית בעקבות עימות פומבי עם ראש משפחת גמבינו. הוא ניהל ארבע מערכות נישואים והתמודד עם הסתבוכוית אישיות, חובות כספיים וסכסוכים מתוקשרים עם שותפים פוליטיים.
האמיריות שלו על יהודים וחרדים, שזכו כעת לתהודה רחבה, הן לא מקרה חד פעמי. ב-2024 הוא חזר ואמר כי "האנטישמיות נמצאת ב-DNA של הגויים. גם אני עוצר את עצמי לפעמים" - והדף את הביקורת בטענה שיש לו שני בנים יהודים שנולדו ממערכת היחסים שקיים עם התובעת המחוזית של קווינס, מלינדה כץ. לטענתו הוא "תורם לביטחונה של הקהילה היהודית", בעיקר משום ששלח את חברי "המלאכים השומרים" לפטרל בשכונה קראון הייטס בה מתגוררת קהילה חרדית גדולה.
גם הקשר שלו לפוליטיקה הארצית בארה"ב הוא לא פחות טעון. במשך שנים נהג לתקוף את הנשיא טראמפ, אך במערכת הבחירות האחרונה הוא התקרב אליו מחדש וב-2024 הופיע בעצרת תמיכה בו. במקביל הוא פתח בקמפיין נגד מה שכינה "משבר המהגרים" ונעצר בהפגנות נגד פעילות מקלטים לפליטים ומבקשי מקלט.
הסערה סביב דבריו מתרחשת כאמור בעיצומו של קמפיין סוער לראשות העיר, לאחר פרישתו של ראש העיר המכהן אריק אדמס מהמרוץ. הקהילה היהודית הממסדית רואה במועמד הדמוקרטי זוהראן ממדאני איום מרכזי, אך האמירות שסיפק סליווה לאורך השנים הופכות אותו לשותף בעייתי לא פחות. בעוד חברי הקהילה מתגייסים נגד ממדאני, הם מפנים לחץ כבד על סליווה לפרוש ולהשאיר את הבמה לקואומו - "לטובת ניו יורק".
לפי הסקרים סליווה זוכה לכ-15% מהקולות, והודיע בינתיים שאין בכוונתו לוותר. "אני לא פורש", אמר בתגובה לקריאות. "אלא אם כן משאית תדרוס אותי".
