כחודשיים וחצי חלפו מאז שוחרר אלקנה בוחבוט אחרי 738 ימי גיהינום שבי ברצועת עזה, ותהליך השיקום נמצא בעיצומו. מי שהיה אחד ממפיקי מסיבת הנובה ונחטף ממנה, עבר שנתיים ושבוע של סכנת חיים יום-יומית, התעללות, רעב, חוסר ודאות ודאגה למשפחתו בארץ. בריאיון שיתפרסם מחר (שני) ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" הוא מספר על יום החטיפה, האכזריות שספג ממחבלי חמאס לאורך התקופה, והקושי בחזרה לחיים.
כשהחלו המטחים בבוקר 7 באוקטובר 2023 הבין בוחבוט שעליו לסגור את רחבת המסיבה שליד רעים. "אנשים נשכבו על הרצפה בבהלה, ואז התחיל הכאוס", הוא אומר, "מסע ציד, טבח. פתאום 70 מחבלים סביבנו, גופות, הם עוברים עם הנשק, שוברים חלונות של רכבים, מוודאים הריגה. חיות אדם, יורים באנשים מתים. העמיסו אותנו לטנדר, ומשם לעזה".
על הבן ראם שהיה כבן שלוש בזמן החטיפה, הוא מוסיף: "המחבלים קלטו שזו החולשה שלי. לא ההיבט הפיזי, אלא הנפשי. אז התעללו בי בדיוק בנקודות האלה. אמרו לי שאמא שלי מתה, שרבקה כבר לא איתי, או שהיא גם מתה. ואתה לא יכול לעשות כלום. במלחמה עם איראן אמרו שנפל פה טיל ואישה וילד נהרגו. אין לך מושג מה אמיתי ומה לא".
הטראומה שהוא סוחב מהחטיפה והשבי תמשיך ללוות אותו. "זה לכל החיים", הוא אומר. "אין משהו שיגרום לי לשכוח את הדברים. מה שכן, החיים חזקים מהכול וצריך לבחור בהם, להתקדם. אבל זה הולך איתי ביום ובלילה. אתה מתעורר ושואל את עצמך למה אני. לפעמים לפני שאני נרדם אני מבקש מהחברים שלי שיבואו לי לחלום. לפעמים אתה נשבר, מתפרק".
