משפחתו של דוד ליבי, בן ה-19 מבנימין שנהרג בעזה בעת עבודתו כעובד קבלן עבור הצבא, ספדה לו וסיפרה על הצעיר ״טוב הלב שאהב לעזור לכולם״. על כך שליבי יוכר כנפגע פעולות איבה, אך לא יוגדר חלל צה״ל, אמר דודו: ״אין לנו טענות לאף אחד, הוא היה חייל של ארץ ישראל״.
״דוד היה חייל של ארץ ישראל שאהב את מה שהוא עשה, ונפל בעת מילוי תפקידו״, אמר הרב יעקב ליבי, סבא של דוד. ״הוא כל כך רצה להגן על המדינה, והקב״ה רצה אותו״.
דידי ליבי, דּוֹד של דוד, סיפר: ״דוד היה הבן הבכור להוריו אליאב ושרה, שעוסקים בחקלאות ובהקמה של חוות בבנימין. בגיל צעיר דוד עבר עם הוריו לגור בחוות בודדים בבנימין. דוד לא אהב ללמוד, הוא אהב לבנות ולשתול ולסדר דברים, בגיל צעיר הוא היה מתקן אופניים וכשגדל, הוא עבר למכוניות ולטרקטורים. לאבא של דוד יש חברת תשתיות, הם בנו בבנימין והוא היה מצטרף אליהם ועוזר להם.
״דוד היה טוב לב ואהב לעזור לכולם״, אמר הדוד. ״מטעמים בריאותיים הוא לא התגייס לצבא, אבל אמר שבכל מחיר הוא רוצה להיות חלק בהגנה על המדינה. לפני כמה חודשים הוא הצטרף לצוות של מפעילי באגרים, הם היו מרחיבים את אזור הביטחון והורסים בתים. היום קיבלנו את הבשורה שהוא עלה על מטען בג'באליה.
בהתייחס לכך שליבי שימש כעובד בחברה קבלנית שמבצעת עבודות הנדסיות עבור צה"ל - ולא יוכר כחלל צה"ל, אמר הדוד: ״למשפחה אין שום טענות לאף אחד, לא משנה לנו הטייטל, אנחנו אומרים שהוא היה לוחם של ארץ ישראל ושל עם ישראל. זו לא הנקודה, אם הוא היה חייל או לא. אנחנו תמכנו בפעילות שלו וידענו שאולי יהיו מחירים. אנחנו מחזקים את החיילים ואת המפקדים שעושים את המיטב כדי לעמוד במשימות, ואנחנו מקווים ומתפללים שזה ייגמר מהר ובניצחון גדול".
שחר סיביליה, חבר של ליבי, ספד לו: "דוד היה ילד שגדל והפך לנער חלוץ ולחייל אמיץ, מסור להוריו ולמשפחתו, ולחזון הציונות וגאולת הארץ. דוד שילב במסירות לימודים עם עבודה קשה ומתמדת בחווה שהוריו ממייסדיה; במרעה, בבנייה, בשמירה, בחקלאות. דוד היה סמל לעוז וענווה, להתמדה בעבודה החלוצית, עם ענווה והארת פנים לכל אדם, בחיוך ביישני וצנוע, ובאהבה ללא תנאי לכל מי שנפגש עימו.
״נפילתו של דוד מסמלת את תמצית חייו, מסירות נפש במותו כבחייו, על הבאגר, כלי העבודה ששימש אותו בחייו לבניין הארץ מחד ולמלחמה על הגנתה ושמירתה בגבול עזה מאידך״, אמר סיביליה, ״דוד יחסר לכולנו. אור פניו, חיוכו הביישן, ענוותו, מסירותו, הלב הגדול שלו וחלקו העצום בהקמת מלאכי השלום על כל שלוחותיה מגיל צעיר מאוד. אנחנו כואבים את כאבה של משפחת ליבי, של אליאב, של שרה, של האחים הקטנים שלו, ושל כל משפחות ליבי וסקאלי המורחבת, חלוצי ההתיישבות אנשי החינוך והמעשה. כולנו אבלים וכואבים את נפילתו בגבורה של דוד״.
