"יש לי פה בהאמר טיל קורנט שלפנות בוקר מצאנו בתוך בית של אזרח כשהוא מכוון לכיוון הארץ, אפילו עוד לא הספקתי למסור אותו", מתאר סגן-אלוף ש', סמח"ט 401 במילואים עם חציית הגבול ללבנון בסמוך לאביבים. הוא מצביע על קלאצ'ניקוב ורובה ציידים שנאספו גם כן מהווילה היוקרתית בכפר השיעי שאותה פוצץ עם כוחותיו במהלך הלילה.
כתב ynet בבינת ג'ביל
(צילום: יאיר קראוס)
שעה קלה לפני שפגשנו אותו, עוד פינו לוחמי צה"ל את ציר הגישה ליעד שלנו: אצטדיון "קורי העכביש" בבינת ג'ביל, ופוצצו שני מטעני גחון ממולכדים שהוטמנו כנראה עוד לפני שנכבשה העיירה וחיכו לכוחותינו. הם אותרו במהלך פתיחת הציר. סא"ל ש' אומר לנו: "כשאתה עולה על וילה בנוף כזה והורס אותה כי היא מהווה תשתית אויב, כואב הלב. ארץ כל כך יפה ומדהימה הפכה לתשתית כזאת, אבל אין לנו ברירה".
עבור סא"ל ש', זו התקופה השלישית בעיירה שהייתה השנייה בגודלה במחוז א-נבטיה, ומוכרת כבירת חיזבאללה ההיסטורית. "זכיתי להיות פה בתור מ"מ, מ"פ וסמג"ד בשנות ה-90 (עוד לפני הנסיגה מלבנון,י"ק). אחרי זה זכיתי להיות פה עם גדוד 52 במלחמת לבנון השנייה. ניסינו להגיע לאירוע של רועי קליין ז"ל ולסייע, והייתה לנו היתקלות בדרך". ההבדל המרכזי הפעם, לדבריו, נמצא במטרה: "בעוד שבשנות ה-90 היינו פה רק בהגנה, מתוך הכלה, פה אני מרגיש שיש החלטה אחרת, של להרחיק את האיום מעל היישובים".
ההרס באצטדיון המיתולוגי
(צילום: יאיר קראוס)
(צילום: יאיר קראוס)
(צילום: יאיר קראוס)
(צילום: יאיר קראוס)
(צילום: יאיר קראוס)
כוחות צה"ל בבינת ג'ביל
(צילום: דובר צה"ל )
(צילום: דובר צה"ל )
(צילום: דובר צה"ל )
(צילום: דובר צה"ל )
הפינוי מהצפון הסתיים במרץ 2025, והשגרה החדשה של תושבי הגליל ששבו הביתה נשענת כעת לחלוטין על נטרול האיום שמדרום לליטני. הפסקת האש עליה הכריזו במועצת הביטחון של האו"ם בנובמבר 2024 הסתיימה בנקודה רחוקה מאוד מזו שהתחייבו לה במערכת הביטחון ובממשלה, ואל העיירה הזאת צה"ל כלל לא הגיע בתמרון שהרחיק עד כ-4 קילומטרים מגבול לבנון. כבר בפברואר 2025, כשצה"ל נסוג לחמש הנקודות המוסכמות באזור החיץ, נערכו בצבא להשלמת המשימה, בהזדמנות הראשונה שבה חיזבאללה יבקש להפר את הפסקת האש ויהיה ערוך כבר לשוב ללחימה.
זו הגיעה שנה בדיוק לאחר מכן, בפברואר 2026, כשארה"ב וישראל פתחו במבצע "שאגת הארי" נגד איראן, ובחיזבאללה הורו לכ-1,200 מלוחמי כוח רדואן לרדת דרומה ולתפוס את העמדות שמהן נסוגו עם פתיחת תמרון צה"ל כשנה וחצי קודם לכן, בפתיחת "חיצי הצפון". זה התחיל באש תותחים ומרגמות עצמאית, ללא סיוע חיל האוויר שהיה מרותק למערכה באיראן, והמשיך בכניסה קרקעית עמוקה במסגרת תוכנית "אגרופי הגליל". התוצאה בשטח אבסולוטית: נכון לעכשיו 40% ממרחב העיירה הושמדה. בשבועות הקרובים יושלם יעד של הפלת 70% מהבתים במרחב, שהם 100% מתשתיות הטרור, לצד הקמת מוצבים חדשים.
(צילום: דובר צה"ל )
(צילום: דובר צה"ל )
(צילום: דובר צה"ל )
(צילום: דובר צה"ל )
את כיבוש העיירה הוביל סגן-אלוף ר', מג"ד 101 של חטיבת הצנחנים, שהגיע ליעד לאחר מסע רגלי של 10 קילומטרים. בבינת ג'ביל, כך הוא מסביר, רוכזו סדר גודל של 400 מחבלים. "יש נטייה לחשוב שכשאתה בא במאסה גדולה של אוגדה אתה לא יכול להפתיע, אבל האויב לא תמיד מבין מאיפה אתה מגיע", אומר סא"ל ר'. "הוא לא הבין שאנחנו אוגפים אותו ממערב. חטיבת גבעתי עשתה את אותה פעולה ממזרח, השלימה את הכיתור וסגרה על המחבלים. נשארו פה כ-150 מחבלים ואיתם התמודדנו בפועל. יש מחבלים שפגשנו כאן בקרבות פנים מול פנים ופגענו בהם".
הלחימה כאן נושאת מטען היסטורי. במרחב הזה בדיוק התחולל הקרב הקשה ב-2006 שבו נפל כאמור רב-סרן רועי קליין ז"ל ושבעה מלוחמיו, כשקפץ על רימון כדי להציל את חייליו. סא"ל ר', בן מצפה נטופה, חווה את סגירת המעגל דרך העיניים של מי שספג טילים בילדותו במלחמה ההיא שעל גיבוריה הוא התחנך. "גדלנו על הקרבות שהיו כאן, זה כור רשע של האויב. לעמוד כאן על חורבות האצטדיון ולראות את הספסלים המצ'וקמקים האלה מאחורה, ואת ההרס הרב שיש פה מסביב, זה מקום שכל ישראלי רצה לבוא איתו חשבון".
בזירה של נאום נסראללה המפורסם
הטריבונות החרבות של מה שהיה פעם האצטדיון המקומי הם סמל הקריסה. כאן, בשנת 2000, נשא חסן נסראללה את נאום "קורי העכביש", שבו ביקש לנבא את סוף מדינת היהודים. הוא טען שלישראל יש אולי נשק גרעיני ואת חיל האוויר החזק באזור, אבל החברה עצמה חלשה, עייפה ומפולגת. הוא קבע שהישראלים איבדו את כושר העמידה, שהם אינם מסוגלים יותר לספוג אבדות, ולכן החברה הישראלית קלה לקריעה "יותר מקורי עכביש". סמוך לכניסת כוחות צה"ל לעיירה לפני כמה שבועות, מזכ"ל חיזבאללה הנוכחי נעים קאסם ניסה לשחזר את הרטוריקה והצהיר ש"אם בינת ג'ביל תיפול - חיזבאללה ייפול", והבהיר כי בארגון לא יאפשרו לצה"ל לפעול בה.
רב-סרן ד', רמ"ד אופרטיבי של אוגדה 91, מביט על האצטדיון המרוסק ומספר: "בדרך שאל אותי אחד הכתבים, 'איפה המגרש?'. אמרתי לו: 'אל תדאג, נגיע ולא תבחין בו'. בשנת 2000 הייתי בכיתה ז'. להגיע הנה זה בסופו של דבר 'לנעוץ להם אצבע בתוך העין'. כמה שחשבתם שהחברה והצבא שלנו נפרמים כמו קורי עכביש - אפשר לראות הלכה למעשה שאפילו האצטדיון הזה לא מחזיק מעמד ונראה בעצמו כמו קורי עכביש פרומים".
למרות השליטה המבצעית, בשטח נותרו פירים, מטענים ו"זרזיפים" של שארית אויב כלוא. רק לפני שבוע התרחשה היתקלות כפולה באותו מרחב, שבה חוסלו שלושה מחבלים לצד לקיחתו בשבי של פעיל חיזבאללה. "זו תהיה טעות להגיד שאין פה מחבלים, אם כן – בודדים", מבהיר סא"ל ר'.
"האויב לא תמיד מבין מאיפה אתה מגיע". סא"ל ר'
(צילום: יאיר קראוס)
(צילום: דובר צה"ל )
(צילום: דובר צה"ל )
(צילום: דובר צה"ל )
רס"ן רועי קליין ז"ל
(שאול גולן)
השחיקה מורגשת היטב בקרב לוחמי המילואים, שנושאים בנטל השמדת התשתיות כבר שלוש שנים ברציפות, אבל נחושים לשאת באחריות המשותפת להגנה על תושבי ישראל. נהוג לומר שככל שהגורם הצבאי בעל דרגה בכירה יותר כך בעיניו יש פחות בעיות ומורל הלוחמים גבוה יותר, אך סא"ל ש' אינו מתכוון ליפות את המציאות: "זה קשה. קשה כמילואימניק, קשה למשפחה ויש גם רגעים אישיים קשים", הוא מודה.
לדבריו, "אצלי בצוות המצומצם, כשיש אנשים עם קשיים, אני משחרר אותם יותר. שינינו קצת את היציאות הביתה, והצבא הקל עלינו בתחום הזה בצורה שפעם לא חלמנו עליה. אני אישית לא יוצא, אבל אני נותן לחיילים שלי לצאת יותר כדי להקל עליהם. אחרי שלוש שנים, ברור שזה מאתגר". במקביל למאמץ המבצעי, סוגיית השוויון בנטל מהדהדת היטב בין ההריסות. "אני חושב שלהיות פה זו זכות, מצווה וחובה. בתור אדם דתי שנמצא שנים בצבא, העובדה שיש ציבור שלם שלא נושא בנטל מפריעה לי וכואבת לי", אומר ש' ומוסיף: "למרות שלהזכירכם יש עוד ציבורים שאחוזי ההשתתפות בהם לא גבוהים. אז איך מגיעים לפתרון? זו שאלה קשה ומאוד מורכבת".
הפתרון האישי שלו לתסכול הוא המבט דרומה: "כל פעם שיש לי ספק, אנחנו עולים למארון א-ראס. במקום להסתכל צפונה אל מה שאנחנו עושים ברחבי הגזרה, לפעמים צריך להסתכל דרומה כדי להבין למה אנחנו עושים את זה. כשאתה רואה מתחתיך את אביבים, יראון, ברעם, ריחאניה וצפת, ורואה גם את כל מפרץ חיפה - אתה מבין את ה'למה'. מבין שאין ברירה וממשיך".
המלחמה בצפון מתנהלת כעת ללא אשליות וללא פרשנויות על פסיכולוגיית האויב. שני עשורים של "קונספציה" ואמונה כי למרות כל יכולותיו וההכנות בחיזבאללה לכיבוש הגליל, אין לו עדיין כוונה לעשות זאת - כעת מבינים שצריך להשמיד כל סיכוי למימוש שאיפותיו. "לפעמים יש פער בין המציאות לבין תפיסת המציאות", קובע סא"ל ש'. "אותי לא מעניין אם חיזבאללה רוצה או לא רוצה לתקוף אותנו היום, אני רוצה לדעת אם הוא יכול, ואני רוצה שנדאג שהוא לא יוכל. הצד השני חי בתפיסות אחרות, ואי אפשר לנתח את המחשבות שלו במושגים שלנו. אנחנו פה שוללים יכולות - הם לא יוכלו לכבוש את היישובים שלנו. ברצון שלהם אנחנו לא שולטים ואת היכולות אנחנו יכולים לצמצם".
