היום פורסם כי הפרלמנט בטהרן שוקל הצעת חוק לפרישת איראן מאמנת ה-NPT (האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני). לרבים בציבור הישראלי, בוודאי במציאות המורכבת והמאתגרת הנוכחית, דיווח זה נשמע כחסר חשיבות, אך מדובר באמירה איראנית דרמטית מבחינת המערכת הבינלאומית - בעיקר לאור התקדים של צפון קוריאה. טרם ברור אם איראן אכן מתכוונת ברצינות לפרישה, אז ננסה לעשות סדר בדברים ובמשמעויות, אם אכן תממש איראן את איום הפרישה מהאמנה.
1 צפייה בגלריה
עלי חמינאי
(צילום: Office of the Iranian Supreme Leader/WANA (West Asia News Agency)/Handout via REUTERS)
מהי אמנת ה-NPT ולמה היא חשובה?
האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני משנת 1968 היא הכלי המרכזי שמנע מרוץ חימוש גרעיני הרסני בעולם. האמנה מבוססת על שלושה רכיבים עיקריים: ראשית – מניעת הפצת נשק גרעיני: מדינות שאסרו על עצמן נשק מחויבות לא להעביר או לסייע בהשגתו, וחייבות להיכנס תחת פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א); שנית – מטרה הצהרתית של פירוק נשק גרעיני: המעצמות הגרעיניות (ארה״ב, רוסיה, בריטניה, צרפת וסין) התחייבו בהצהרה הפורמלית לצמצם ולהשמיד את נשקן לכשיתקיים האמון הדרוש; ושלישית – זכות לשימוש בטכנולוגיה גרעינית לתעשייה, רפואית ואנרגיה, כל עוד המדינה נמצאת בפיקוח סבא"א כדי לוודא שאין זליגה של שימוש אזרחי לצורכי נשק גרעיני. במבחן התוצאה, מאז המלחמה הקרה היא עצרה עשרות מדינות מלפתח נשק גרעיני.
למי מותר להחזיק נשק גרעיני?
מותר להחזיק נשק גרעיני רק למדינות שהיו להן פצצות גרעיניות עד שנת 1967. בפועל זה אומר חמש מדינות בלבד, שהוכרו כ״מדינות גרעין״ רשמיות שמותר להן להחזיק באופן חוקי בנשק גרעיני: ארה"ב, רוסיה, בריטניה, צרפת וסין.
יש מדינות שיש להן נשק גרעיני למרות אמנת ה-NPT?
כן. הודו ופקיסטן לא חתמו מעולם על האמנה, ופעלו לפיתוח נשק גרעיני, עשו ניסויים פומביים בשנות ה־90, ומאז הן מחזיקות בנשק גרעיני. צפון קוריאה הייתה חתומה על האמנה, אך בפועל היא פעלה לקידום תוכנית גרעין צבאית. סבא"א הזהירה כי צפון קוריאה מפירה את האמנה, והיו ניסיונות רבים לשיח דיפלומטי עם צפון קוריאה במטרה למנוע ממנה לפתח נשק גרעיני, ולבסוף, בתחילת שנות ה-2000 פרשה צפון קוריאה מהאמנה, הסירה את כל הפיקוח מעליה ופיתחה בפומבי נשק גרעיני.
האם ישראל חתומה על האמנה?
לא. ישראל הרשמית נוקטת מדיניות של עמימות בכל הנוגע לקיומה של תוכנית גרעין, והיא אחת המדינות הבודדות, לצד הודו, פקיסטן וצפון קוריאה, שלא חתמה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.
מה דרמטי בהצהרה האיראנית כי היא תפרוש מהאמנה, אם ממילא היא מפירה אותה?
איראן חתומה על האמנה, ומבחינה רשמית עד היום הצהירה כי אין בכוונתה לפתח תוכנית גרעין צבאית, וכי כל פרויקט הגרעין שלה נועד למטרות אזרחיות. בשל כך היא נתונה לפיקוח של סבא"א על מתקני הגרעין שלה.
כשעלו חשדות שאיראן מפירה את התחייבויותיה תחת ה-NPT, יזמו מעצמות הגרעין יחד עם גרמניה והאיחוד האירופי הסכם ייחודי — ה-JCPOA שנחתם ב-2015 — שנועד להטיל על איראן מגבלות קפדניות יותר ומשטר פיקוח הדוק בהרבה מהאמנה הכללית. על הסכם זה נמתחה ביקורת רבה שהוא לא ישיג את מטרתו – מניעת נשק גרעיני מאיראן – וכידוע הנשיא טראמפ בכהונתו הראשונה פרש מההסכם. ארה"ב ואיראן, טרם פתיחת מבצע "עם כלביא", היו במו"מ, שלא צלח, להסכם גרעין חדש.
ביום חמישי האחרון, ממש טרם פתיחת מבצע "עם כלביא", סבא"א העבירה החלטה רשמית, לראשונה זה עשרות שנים, שלפיה איראן מוגדרת כמי שמפירה את מחויבויותיה בתחום הפיקוח הגרעיני, וכי בפועל היא מפתחת תוכנית גרעין האסורה לפי האמנה.
התסריט הסביר הוא שאיראן תשקם את התוכנית ולבסוף תשיג נשק גרעיני, ואסור כמובן שתסריט שכזה יתממש, ולכן המבצע הנוכחי חייב להסתיים בסיום שאיפות הגרעין של איראן
פרישה של איראן מאמנת ה-NPT, ככל שתתממש, מזכירה במובנים מסוימים את התקדים של צפון קוריאה. כלומר, איראן מסירה בפני העולם את "המסכות" ומצהירה בפומבי שהיא חותרת לתוכנית גרעין צבאית, ובתוך כך מסירה מעליה כל פיקוח בינלאומי של סבא"א.
ד"ר מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףיהיה לכך כמובן מחיר בינלאומי מבחינתה של איראן, שכל השנים שיקרה וטענה שהיא מפתחת רק תוכנית גרעין אזרחית, אך אם לאחר מבצע "עם כלביא" תוכנית הגרעין האיראנית לא תושמד, ואיראן אכן תהיה מחוץ לאמנה, ויהיה ביכולתה לשקם את תוכנית הגרעין שלה, אזי איראן למעשה מצהירה כי היא תמשיך לקדם פרויקט גרעיני צבאי ללא כל פיקוח או מחויבות בינלאומית, וכי היא "דוהרת" לפצצה, בדומה לצפון קוריאה בתחילת שנות ה-2000.
התקדים הצפון-קוריאני מלמד כי במקרה זה, פעולות דיפלומטיות וסנקציות בינלאומיות לא יעזרו. אם לא יושגו פעולה צבאית התקפית ואפקטיבית שתשמיד את תוכנית הגרעין - או הסכם חדש ומחייב עם "שיניים" שיחייב את איראן לוותר על תוכנית גרעין צבאית - התסריט הסביר הוא שאיראן תשקם את התוכנית ולבסוף תשיג נשק גרעיני, ואסור כמובן שתסריט שכזה יתממש, ולכן המבצע הנוכחי חייב להסתיים בסיום שאיפות הגרעין של איראן.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי אוניברסיטת רייכמן.
